דיכאון היא תופעה נפשית נפוצה שמאופיינת במצב רוח מדוכדך לאורך זמן, אובדן של עניין והנאה בדברים, תחושות של אשמה ודימוי עצמי נמוך, הפרעות בשינה ובתיאבון, תחושת אנרגיה מוחלשת, ריכוז נמוך ועוד.
בעיות אלה יכולות להיות כרוניות וקבועות או “באות והולכות” לחליפין. הן גורמות לפגיעה משמעותית ביכולתו של הפרט לנהל את תפקידיו בחיי היום-יום וגורמות לירידה משמעותית באיכות החיים.
דיכאון היא תופעה נפוצה מאוד, הנתונים מתייחסים לכ-121 מליון איש בעולם, אך מדובר כנראה בהערכת חסר ובפועל מדובר במספרים הגדולים במאות אחוזים מכך. דיכאון היא אחד הגורמים החמורים בעולם הרפואה לאי תפקוד פיזי ונפשי.
מה הוא דיכאון?
המונח “דיכאון” עלול להטעות בגלל השימוש היומיומי במילה דיכאון לתיאור תחושת דכדוך זמנית שיש לאנשים רבים לעיתים קרובות ואינה מבטאת בהכרח בעיה קלינית. תחושות זמניות של עצבות ודכדוך מהוות חלק נורמאלי וטבעי מחיינו, בעיקר כאשר הן קשורות באופן ישיר לאירועים לא נעימים או תחושות פנימיות שליליות. בדיכאון קליני, לעומת זאת, תחושות אלו חורגות מכל פרופורציה של סיבה או גורם חיצוני. בחיי כולנו מתרחשים אירועים שעלולים להביא לעצבות, אבל אנשים שאינם דיכאוניים מסוגלים להתמודד עם אירועים אלו ולהמשיך לתפקד. ניתן להציג את המונח “דיכאון” כעצבות, דכדוך, או מלנכוליה. אולם, עצבות אינה בהכרח הרגש הדומיננטי אצל האדם הדיכאוני. ניתן לחוות דיכאון גם כתחושת רדימות או ריקנות, או לעתים כחוסר תחושה כלל. האדם הדיכאוני עלול לאבד את יכולתו ליהנות מכל הסובב אותו.
מקובל לראות דיכאון כמחלה שבמהלכה חווה האדם שינוי מהותי במצב רוחו ובדרך בה הוא רואה את עצמו ואת העולם סביבו. דיכאון היא הפרעה ייחודית שנעה בטווח שבין הפרעה קלה וקצרה לבין הפרעה ממושכת וחמורה, שעלולה אפילו לסכן חיים. הפרעות דיכאוניות מופיעות בצורות שונות, כשם שמחלות אחרות כגון מחלות לב יכולות להופיע במגוון צורות.
הקשר בין אירועי חיים שליליים והתפתחות דיכאון
רבות נכתב אודות הקשר בין מאורעות חיים שליליים והופעה של מצבי דיכאון. השאלה “מה הביא אותי להיכנס לדיכאון?” נשאלת על ידי כל אדם שסובל ממחלה זו. התשובה לשאלה זו הנה מורכבת ונמצאת במרכז ההבנה המודרנית של יחסי הגומלין בין הסביבה למוח. אין ספק כי דיכאון עלול להיות משני לאירועי חיים קשים ובאותה מידה אין ספק כי דיכאון יכול להופיע ללא רקע של אירועי חיים חריגים. ממצא מעניין בספרות הפסיכיאטרית הינו הקשר בין עוצמת הדחק הנפשי (stress) והתפרצות מחלת הדיכאון. מחקרים אלו בוצעו בקרב אנשים אשר סבלו מהתקפים מרובים של דיכאון במהלך חייהם.
נצפה קשר ישיר בין ההתקפים הראשונים של דיכאון לגורמי דחק כמו שכול, מחלה גופנית קשה, אבדן מעמד אישי או כלכלי ועוד. לעומתם, התקפי הדיכאון החוזרים במהלך החיים הופיעו כמעט ללא נוכחות גורם דחק. ניתן לטעון כי המוח “התרגל” להכנס למצב דיכאון באופן מהיר יותר. ממצאים אלו מחזקים את הצורך בטיפול תרופתי מתאים וממושך דווקא בהתקף הדיכאוני הראשון. ייתכן שטיפול מוצלח בהתקף הראשון ימנע את התפתחות התהליכים הביוכימיים במוח, אשר מובילים לכך שהתקפי דיכאון נוספים מופעלים מחדש ביתר קלות. התגובה הנוירופיזיולוגית למצבי דחק נפשי או גופני כוללת תגובתיות יתר של מערכות גופניות כגון המערכות המפרישות סטרואידים ונוראפינפרין. חומרים אלו מסייעים לגוף להתמודד עם מצבים של דרישה פיזיולוגית מוגברת. לדוגמא, כתגובה לניתוח, בזמן אבל ובזמן של איום בטחוני הגוף יפריש כמויות גדולות יותר של חומרים אלו. עלייה ממושכת בהפרשה של סטרואידים ונוראפינפרין עלולה להוות גורם בתחילת ההתפתחות של תהליך דיכאוני. ידוע ממחקרי דחק בחיות וממחקרים אשר בחנו מצבי דחק פסיכולוגי ממושך בבני אדם (למשל במצבי אבל, אבדן ושכול) אשר מתלווה אליהם הפרשה מוגברת של סטרואידים. רמה גבוהה ממושכת של סטרואידים עלולה לגרום לירידה בתפקודים בסיסיים של התאים בגוף כמו ניצול אנרגיה ויצירה של חומרים חיוניים לתפקוד התאים.
ייתכן שירידה זו, כתוצאה ממצב הדחק, היא פקטור חשוב בתהליך הפיזיולוגי אשר מביא לדיכאון. מחקרים שבוצעו בבעלי חיים הדגישו עוד יותר את הקשר בין מצבי stress והפרשת סטרואידים. בקרב בעלי חיים נמצא קשר הדוק בין מצבי דחק, לדוגמא דחק שנגרם כתוצאה מהרחקה מוקדמת מהאם, לעלייה ברמת הסטרואידים בדם. תופעה זו נצפתה הן בבעלי חיים קטנים, כמו עכברי מעבדה, והן בבעלי חיים גדולים ומפותחים יותר, כמו קופים. הרמה הגבוהה של הסטרואידים חוזרת לנורמה לאחר איחוד מחודש של הולד עם האם, אך הרגישות לדחק הופכת למאפיין של החיה. כך למשל, במידה ובעל החיים יחשף שוב בעתיד למצב דחק, רמת הסטרואידים בדמו תעלה יותר בהשוואה לבעל חיים שלא הורחק מהאם בגיל מוקדם. מחקרים אלו מדגישים גם את החשיבות של אירועי טראומה או דחק מוקדם (מות הורה, מחלות בילדות, גירושים, התעללות ועוד) כגורמים שעלולים להוביל להתפתחות מצבי דיכאון וחרדה. עם זאת, גם במצבי דיכאון שהחלו ללא השפעת גורם חיצוני ניכר אנו עדים לתהליכי הפרשה מוגברת של סטרואידים ונוראפינפרין. ייתכן וזהו מכנה משותף ביולוגי בין דיכאון שמתחיל ללא דחק לדיכאון שמתחיל בעקבות מאורעות חיים גורמי דחק.
סימפטומים של דיכאון
לפי ספר האבחנות של ארגון הבריאות העולמי ICD, אפיזודה דיכאונית מלווה במצב רוח ירוד ובהפחתת פעילות, אנרגיה והנאה שהיו קודם תקינים. אליהם מצטרפים סימפטומים נוספים כמו ירידה בריכוז ובקשב, ירידה בהערכה ובביטחון העצמי, חשיבה שלילית ופסימית, הפרעות בתיאבון ובשינה וכדומה (לא כולם מופיעים). לפי ספר האבחנות האמריקאי DSM מקובל לבחון האם קיימים לפחות חמישה סימפטומים מהרשימה שלהלן במשך שבועיים רצופים שלא הופיעו קודם לכן. לפחות אחד מהסימפטומים צריך להיות סעיף 1 או 2 אשר גורמים סבל או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או בתפקוד חשוב אחר.
מצב רוח מדוכדך רוב היום, כמעט כל יום (אצל מתבגרים וילדים יכול לבוא בביטוי במצב רוח רגזני).
הפחתה משמעותית בעניין והנאה בכל או כמעט בכל הפעילויות השגרתיות, רוב היום כמעט כל יום.
הפחתה משמעותית במשקל ללא עשיית דיאטה או הפחתה או הגברה של תיאבון המתרחשת כמעט כל יום.
פגיעה בשינה – הפחתה או הגברה משמעותית של זמן השינה המתרחשת כמעט כל יום
אי שקט מוטורי או פסיביות וכבדות מוטורית
לאות או אובדן אנרגיה
תחושות חוסר ערך או אשמה
פגיעה ביכולת החשיבה, הריכוז והקשב או הססנות מוגברת בקבלת החלטות
מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (או פחד ממוות) או מחשבות אובדניות (עם או בלי תוכנית פעולה), או ניסיונות אובדניים.
דרכים להתגבר על דיכאון
על פי ה-NLP, כאשר אדם מדמיין, חושב, נזכר ומרגיש, ניתן לראות זאת דרך סימנים חיצוניים. אחד מאותם הסימנים שאותם נוכל לראות הוא תזוזת עיניו לכיוון מסוים, התואם לתהליך שמתרחש בתוך המח. על סמך העיקרון הזה, זה מה שאני רוצה שתעשו:
בכל פעם שאנחנו מרגישים את אותו העצב, עלינו להסתכל ישר כלפי מעלה. כן זה הכל.
למרות שלפעמים זה קורה מאוד מהר בראש שלנו, כדי לשמור על מצב הרוח השלילי אנחנו חייבים לחזור על רצף קבוע של מחשבות וזיכרונות. שוב פעם ושוב פעם. ואז אנחנו נתקעים בלולאה ששומרת עלינו במצב רוח רע.
בגלל שאנחנו משנים את כיוון העיניים באמצע הלולאה, אנחנו יוצרים קצר ברצף החשיבה הזה. ובאותו רגע שיצרנו את ההפסקה הרגעית ברצף השלילי, עלינו לעשות משהו מעניין נוסף:
תוך כדי שאנחנו מגלגלים עיניים כלפי מעלה, נתחיל לדמיין את כל הדברים שמשמחים אתנו. וזה לא משנה אם זה שיר שאנחנו אוהבים או פעם שהצלחנו לעשות משהו או נזכרים באדם אהוב שמשמח אותנו. הכל עובד.
כשהמצב רוח הטוב מתחיל לעלות, אפשר בנוסף גם לדמיין עד כמה החיים שלנו הולכים להשתפר בעקבות ההתמדה שבביצוע התרגיל. ואם כבר עושים את זה, עדיף ליהנות מזה עד הסוף ולדמיין את זה בצורה הכי חיה שאפשר, כאילו שאנחנו חווים את זה דרך העיניים שלנו.