שיאצו הקש
19 באוקטובר 2014
טיפול זוגי? מה האפשרויות?
21 באוקטובר 2014

אריקסון

 אריקסון

שמונת שלבי התפתחות היחיד לפי אריקסון

אריקסון, תלמידו של פרויד, מסיט את הדגש מן הטבע המיני אל הטבע הפסיכו-חברתי, כלומר, ההתפתחות היא החיפוש אחר זהות ה’אני’ של האדם המתפתח לכל אורך חייו.

המודל של אריקסון מדגים כיצד קשורים חלקי האישיות ומותנים בהתפתחות על פני רצף, בשלבים הבנויים נידבך על גבי נידבך. פתרון של שלב אחד כרוך בזה של הקודם לו, ומתנה את זה של הבא אחריו. מובנית בתוך המודל הגישה הגורסת כי כל חלק באישיות קיים בפוטנציה, עוד לפני שהוא הופיע. היציאה שלו מהכח אל הפועל היא ההופעה של האישיות המגובשת.

כל אחד משלבי ההתפתחות מאופיין בפתרון בעל שתי תוצאות אפשריות. אם העימות מעובד באופן בונה ומספק, נעשית האיכות החיובית חלק מן ה’אני’, ומעודדת התפתחות בריאה נוספת. אך, אם העימות נמשך ומעובד באופן בלתי מספק, נטמעת האיכות השלילית במבנה האישיות.

שלב ראשון אמון לעומת אי-אמון

העימות ההתפתחותי העיקרי הוא בין התהוותו של אדם נותן אמון ובין אדם חסר אמון. התפתחות האמון מכילה התהוות אמון בזולת ורכישת תחושה של היות ראוי לאמון הזולת. התנאי להתפתחות חווית האמון הוא קשר תקין עם האם המספקת טיפול סדיר ללא תנאי. טיפול ראוי יוצר תחושה של בטחון בעולם מסודר הניתן לניבוי. תוצאה שלילית של שלב זה היא אי-אמון של התינוק בזולת ובעצמו, כך שהטמעת תחושה זו עלולה להוביל לקושי בבניית זהות עצמאית מגובשת.

שלב שני אוטונומיה לעומת ספק ובושה

העימות שעל האדם לפתור בשלב השני נע בין היותו אוטונומי ויצירתי לבין היותו תלוי, מעוכב ומבוייש (בערך בין גיל שנה וחצי לשלוש וחצי). בשלב זה מתפתחות מיומנויות מוטוריות ושכליות שמאפשרות לילד לבחון ולחוות חוויות של עצמאות, למרות שבמידה רבה הוא עדיין תלוי באחרים. שלב זה מאופיין בגילויי דרישות לעצמאות, גם אם בלתי ריאלית, אל נוכח דרישות ההורים. עניין זה נובע מגילוי ה’עצמי’ של הילד כישות נפרדת מהוריו. מסתמנת בשלב זה תחילתו של ריסון עצמי שבא לביטוי בעיקר בשליטה על ההפרשות הגופניות, כלומר, שליטה אוטונומית על הגוף.

התכונות החיוביות שהילד רוכש בתהליך זה הו גאווה, שליטה, בטחון עצמי, אוטונומיה, אמונה בכוחותיו הפנימיים. תכונות אלו ישמשו אותו בהמשך ויהוו תנאי מוקדם להתפתחות של זהות-אני בוגרת, זהות הבנויה על ההנחה כי “אני אדם בלתי תלוי, בעל יכולת לבחירה חופשית, המסוגל להתוות את דרכי התפתחותי ואת עתידי”. התוצאה השלילית של פתרון העימות תהיה היווצרות אדם בעל בושה, ספק, תלות, וכניעה. כל אלה הן תוצאה של הגבלות חמורות מדי, ענישה בלתי צודקת וחוסר יכולת של ההורים להתמודד עם גילויי העצמאות של ילדם.

שלב שלישי יוזמה לעומת אשמה

העימות הפסיכו-חברתי המאפיין את השלב השלישי הוא התפתחות תחושת היוזמה שבאה לביטוי בהתערבות בעולם באופן פעיל תוך חקרנות סקרנית, לעומת האשמה המשתקת כל פעילות כזו. מגיל שלוש וחצי עד שש, הילד מגלה סקרנות טבעית וניחן באנרגיה מרובה לחקר העולם. המשחק משרת אותו לפעילות וגילוי, כך שהוא עשוי לרכוש יותר ויותר התנסויות ותובנות. רפרטואר הידע שלו הולך וגדל, והשפה שלו מתפתחת בהתאם. איסור וענישה של פעילות זו יביאו לתחושת אשם ויחבלו בתהליך הגילוי. אלו עלולים לצור קבעון בתיפקוד, תלות ופחד להתנסות בתפקידים חדשים, כך שנמנעת התקדמות והתפתחות. לעומת זאת, עידוד הפעילות ומתן לגיטימציה יפתחו אצל הילד חוויה חיובית ליוזמה ואמונה ביכולת להתנסות, מה שמאוחר יותר, בבגרות, יהווה בסיס לפעילות יוצרנית אפקטיבית.


הטיפול המתואר כאן מונע במקרים רבים את הצורך ל טיפול בדיכאון ו/או טיפול בחרדות



שלב רביעי
חריצות לעומת נחיתות

המשימה בשלב זה היא פיתוח תחושה של חריצות לעומת תחושה של נחיתות. שלב זה מתרחש בתקופה שבין גיל שש לערך, לבין תחילת ההתבגרות המינית – מיני. תקופה זו מתאפיינת בעשייה ולמידה, וגאווה על הצלחה. זוהי תקופה בה הסביבה מתחילה לדרוש מהילד. עליו להתאמץ כדי לקבל הכרה בהישגיו. כדי להגיע למה שנחשב כהישגים בסביבתו, הוא מזדהה עם בעלי ידע שונים ומפנים את הידע שלהם. המשחק החופשי הופך למובנה כשהילד מכיר את החוקים המוסכמים, ומכיר בהם. הוא מקבל עליו התחייבויות ומוסכמות בכדי להפיק שיתוף פעולה. בדרך זו נוצר בהכרה שלו מעין סדר שעוזר לו לנבא את תגובות הזולת. תחושה זו מסייעת לו לחוש חווית שליטה המאפשרת לו עצמאות, מעצם הכרתו כי הוא יכול להפעיל את הסביבה ולא רק להיות מופעל על ידה. מובן, שפתרון שלילי של המשימה ידגרור בעקבותיו תחושת נחיתות וחוסר ערך שתגלגל במעגל קסמים חוסר עשייה ובחינה נוספת של היכולות, ושיתוק זה עלול להוביל לתקיעות בתהליך גיבוש הזהות בהתבגרות.

שלב חמישי זהות לעומת בלבול בזהות

ההתבגרות היא התקופה בה עומד האדם בפני שאלת גיבוש זהותו העצמית או בלבול בזהותו. זהות היא היכולת של הפרט להעריך את כוחותיו וחולשותיו, ולהכיר בדרכים לטפל בהן. הזהות המגובשת מתבטאת ביכולתו של האדם לענות על השאלה – מי אני, מאין באתי, ולאן אני הולך?

אינטגרציה של התשובות הללו דורשת עבודת חיפוש וחקר, המתאפשרת בעזרת המיומנויות שנרכשו בשלבים הקודמים, במידה ואלה ניפתרו באופן חיובי ומאפשר. חוסר הצלחה בגיבוש הזהות ישאיר את הפרט בתחושה מתמדת של ניכור, בידוד ובלבול.

בתהליך ברור הזהות, המתבגר זקוק לדמויות רלוונטיות כדי להזדהות אתן. הדור המבוגר נתפש כארכאי, ולכן אינו יכול להציע מודל לעתיד בר-ניבוי. בשל הצורך העז של המתבגר לנסח את התשובה לשאלה – לאן אני הולך?, הוא חובר אל קבוצת שווים רלוונטית, ועמה הוא מנסה לנסח תשובות משל עצמו. דרכה הוא בוחן גם את שאלת ה – מי אני? ע”י חיפוש של היזון חוזר שוב ושוב. מכאן מידת המעורבות הבלתי פוסקת של בני הנוער בקרב בני גילם. הנטיה של בני הנוער להראות ולהתנהג באופן אחיד היא תוצר של הזהות המתהווה אך המבולבלת עדיין. הדומות הזו מספקת למתבגרים בטחון, כך שחוסר סובלנות להבדלים ולשונות המערערים את הזהות הקולקטיבית מתבקשת מאליה מכיוון שהיא מספקת הגנות הכרחיות כנגד סכנת חוסר גיבוש הזהות.

תהליך גיבוש הזהות משחרר את המתבגר מתלותו בהוריו, ומחליף אותה בתלות בקבוצת השווים, כל זאת, בדרך להפיכתו למגובש ותלוי בעצמו.

המתבגר, כדי לענות על הצורך בחיפוש דמות משמעותית להזדהות, שלהבדיל מבני גילו, כבר מצאה תשובה לשאלה – לאן אני הולך?, ומתוך הנטייה האופיינית להקצנה דיכוטומית ולחד-משמעותיות, נוטה לבחור דמות מופת אלילית כמו שחקן קולנוע, אמן, ספורטאי או דוגמן ש”עשה את זה”. הוריו ומוריו, שנתפשים עיניו כפשוטים ובלתי מספקים, כבר אינם עונים על הצורך שלו בהזדהות, כך שלעיתים קרובות הוא ימרוד בהם ובמה שהם מייצגים. הוא פונה אל דמויות האלילים מתוך הצורך בהפרדת הזהות שלו מזו המשפחתית ולגבש זהות נפרדת משל עצמו. בשלב זה הוא יחפש לעצמו השקפת עולם משל עצמו, ויקצין אותה לכדי אידיאולוגיה שתשמש אותו בבניית העצמי.

מוצא חיובי של משבר חיפוש הזהות כרוך ביכולתו של המתבגר להכיר במשמעויות של עברו, לבחון את ההווה ולערוך אינטגרציה מאפשרת ביניהם, לקראת עתיד בהיר ובעל פוטנציאל להיות נתון בשליטתו אחרי שגיבש מערכת ערכים מחייבת ולמד להסכין עם האישיות המינית שלו. פתרון הולם יאפשר מערכות יחסים אינטימיות שהן חלק מהתנסויות של מפגש עם ה’אחר’, שבמצב של חוסר זהות עשויות לאיים ובשל כך להימנע מהן ולקבע תחושה של ניכור ובדידות.

שלב ששי אינטימיות לעומת בידוד

אצל המבוגר הצעיר, הבונה עצמו בתוך מערך חברתי, נוצר קונפליקט פנימי בין חיים המאפשרים אינטימיות לבין כאלה המתאפיינים בבידוד. קבוצת השווים כבר אינה מספקת את האינטימיות המיוחלת המשמשת כהתייחסות לאדם אחר על בסיס מחוייב וקבוע. האינטימיות תובעת ערוב זהויות, ולכן נדרשת לה תחושת ‘אני’ מגובשת. אינטימיות מדומה שמקורה בתחושת ‘אני’ לא מבוססת, תוביל לקשר קלוקל שעלול לדעוך או לעורר, מתוך האיום על הזהות, קונפליקטים תוקפניים, שבזוגיות עלולים להוביל לשרשרת פרידות והחלפת פרטנרים.

שלב שביעי הבנייה לעומת קיפאון

היעד ההתפתחותי של הבגרות הוא הפוריות, שכמובן, ההיפך ממנה הוא קיפאון וחוסר פעולה. בשלב זה טמון כח היצירה של מעגל החיים האנושי והפוריות היא הכח המניע את ההתנהגות. הפוריות, אליבא דה אריקסון, היא יצירתיות יוצרנית במובן של תרומה מיקצועית לחברה, נישואין, לידה וגידול ילדים, ופעילות יוצרת. התפיסה ההכרתית בשלב זה היא כי אני מה שאני יוצר או מה שאני מסוגל לייצר. התמסרות לאדם אחר, לאידיאל או לעיסוק, מובילים את האדם להרחבת תחומי העיסוק והעשייה שלו. כשלון בשלב זה יוביל לעצירת ההתפתחות וקיבוע של שיגרה בלתי מפתחת ובלתי מתפתחת.

שלב שמיני שלמות לעומת ייאוש

השלב האחרון במעגל חייו של האדם, כאשר הוא מזדקן ופורש מחיי עמלו מזמין הישג של שלמות עצמית, לעומת שאט נפש ויאוש. הקונפליקט יהיה בין איסוף, איחוד והערכה של חוויות החיים שנצברו, לבין מרות נפש, נגטיביות ועויינות. שלב זה הינו שיאו של התהליך הנגזר מפתרון הולם של השלבים הקודמים. פתרון מוצלח יהיה קבלת ה’אני’ וקבלת מהלך החיים תוך השלמה עם מה שהיו ועם הידיעה כי הם מתקרבים לקיצם. במצבו האידיאלי יתקיים שלב זה כאשר האדם אינו תלוי באחרים, כשהוא אוטונומי ובשל, ללא נסיגה לתיפקודים ילדותיים עקב ליקויים במצב הפיזי או המנטלי. השלמות העצמית מבוססת על משמעות עצמית וחכמה, שעשויות להקנות איכויות חיוביות לשלב. התוצאה השלילית לשלב זה היא תחושה שהחיים בוזבזו ללא תכלית וללא משמעות וחוויית חוסר נחת מלווה אותו מהתפקוד האישי ומהזולת. או אז, עלול להשתלט פחד המוות ונסיגה למצבי תלות וחוסר אונים.