קונפוציוניזם
3 במאי 2015
כח של שינוי
3 במאי 2015

דאואיזם

דאואיזם

המונח “דאואיזם” מתייחס לשתי תופעות:

  1. הפילוסופיה הדאואיסטית, שראשיתה במאושת 5 ו- 4 לפנה”ס (סמוך לתקופת גיבושה של הפילוסופיה הקונפוציאנית);
  2. הדת הדאואיסטית, שצמחה כ- 600 שנים לאחר מכן, בסביבות המאה ה- 2 לספירה.

קודם נעסוק בפילוסופיה, ובהמשך נעבור לדבר על הדת הדאואיסטית.

הדאואיזם הקדום מנוסח בשני ספרים: Dao De Jing (ספר הדרך והסגולה) המיוחס ל- Lao Zi, ו- Zhuang Zi, המיוחס למחבר בעל אותו שם. שני הטקסטים הללו מבטאים את עמדתם כלפי התוהו ובוהו של תקופת Zhou (מלחמות אזרחים והתפוררות מדינית וחברתית). בניגוד לקונפוציוניזם השמרני, שהטיף לבניה מחדש של הסדר החברתי על פי דגם החברה בעבר הרחוק באמצעות מערכת כללים וחוקים,  הטיף הדאואיזם לבריחה אינדיבידואליסטית מהמציאות, תוך התנתקות מכל מגבלה- חוקים, כללים, מילים, הגדרות וכו’.

ההבדל בין ספר הדרך והסגולה של לאו טזה ובין המאמרות של קונפוציוס מאוד מהותי. בעוד המאמרות הוא אוסף של רשימות של תלמידים עם מורם, שנועדו לפתח בתלמידים הרגלי חשיבה מסודרת כשלב הכרחי בחינוכם המוסרי לאנשי המעלה; ספר הדרך והסגולה הוא רשימות שהמורה כתב בעצמו, והם עדות למפגשים שנועדו לזעזע ולטלטל את התלמידים כדי להביאם לראות אחרת את העולם ואת מקומם בו.

Lao Zi

לפי המסורת חי לאו טזה, מחבר ה- Dao De Jing (ספר הדרך והסגולה), במאה ה- 6 לפנה”ס ושימש כספרן בארכיון הקיסרי של שושלת Zhou. מעט מאוד אנו יודעים על האיש, ויתכן אף שלא היה בכלל דמות היסטורית. ישנם שני סיפורים על לאו טזה ועל חיבור הספר, ולמרות שככל הנראה הם פיקטיביים לחלוטין, הם תורמים להבנת הספר ומקומו בתרבות הסינית.

הסיפור הראשון מספר על פגישתו של קונפוציוס עם לאו טזה. קונפוציוס החל לדבר על אנושיות ועל צדק, ולאו טזה ענה לו בסגנון המופשט והפילוסופי המוכר לנו מספר הדרך והסגולה: “… כשהמוץ מעוור את העיניים, השמיים והארץ וארבעת הכיוונים משנים את מקומם; כשהיתושים עוקצים את העור, קשה להירדם עד הבוקר. אך האנושיות והצדק מרגיזים בשיממונם את לבי, ואין בלבול גדול מהם…. האנפה אינה לבנה בזכות אמבט מדי יום; העורב אינו שחור בזכות מרחץ בדיו…” מדבריו של לאו טזה עולים שני רעיונות שאומצו בהמשך לאסכולה הדאואיסטית:

  1. דחייה מוחלטת של מוסר נלמד;
  2. גימוד התרבות נוכח הטבע.

הסיפור השני, וגם המוכר יותר, מספר על עזיבתו של לאו טזה המאוכזב וחסר כל את ארצו, רכוב על שור. כשהגיע לגבול המערבי נדרש לשלם מס מעבר, אך לא היה לו כסף. השומר זיהה אותו, והסכים לתת לו לעבור את הגבול, אך בתמורה דרש ממנו שירשום את תורתו. כך רשם לאו טזה את ספר הדרך והסגולה. יש מסורת שטוענת שלאו טזה המשיך למערב, הגיע להודו, הפך לבודהה וחזר לסין כבודהה.

ספרו של לאו טזה אינו עקבי בתוכנו ואינו אחיד בסגנונו, ומלא בסתירות פנימיות. לכן היו שגרסו שהספר לא נכתב על ידי לאו טזה, כלומר על ידי מחבר אחד, אלא על ידי כמה מחברים. ככל הנראה נולד הספר באחת מהכיתות הרבות שפרחו בסין המפורדת למדינות יריבות, במחצית השניה של המאה ה- 4 לפנה”ס. יתכן שקבוצת תלמידים שהייתה קשורה למורה מסוים חיברה את הספר כספר לימוד עבור חניכי הקבוצה.

Dao         – דרך החיים, הפועלת על פי עיקרון הספונטאניות. היא כוללת את אופן הקיום הטבעי של היקום ואת אופן הקיום של האדם בתוכו.

De           – “הסגולה”, הכוח המאגי המגדיר את מהותה של ה- Dao.

Dao

*) ה- Dao של לאו טזה היא הדרך בה מתנהל היקום. לאו טזה ראה את קיומו של היקום כקיום ספונטני, ללא כוונות וללא מאמץ, כלומר העולם או היקום, מתקיים “כך מעצמו”.

*) ה- Dao הוא הרמה של האחד, הקבוע הנמצא מעבר לדברים, אך הוא גם משתנה, כל הדברים מוכלים בו- ריבוא הדברים.

*) מקור הבריאה אך ללא התחלה וללא סוף.

*) הוא חסר צורה, אך מושלם, חסר שם.

*) כוחו של ה- Dao הוא ככוחו של הריק, של האין כי במצב של ריק ואין אין שום משמעות או מסגרת שמגבילה את ה- Dao. (11)

*) תנועת ה- Dao היא בכיוון ההפוך- לדברים יש נטיה טבעית לנוע בכיוון ההפוך להתפתחותם, אך בני האדם נוטים להטות את התנועה הטבעית של הדברים. למשל, המים מטבעם זורמים למטה אל המקומות הנמוכים, אך האדם מפעיל מאמץ ומעלה את המים אל המקומות הגבוהים (שאיבת מים). ה- Dao זורם מעצמו בכיוון הנכון כמו הפלגים והנחלים הזורמים מעצמם אל הנהרות ואל הימים.

(32)

*) למרות שהטקסט אינו מגדיר הגדרה צרה ומדויקת את ה- Dao, עדיין יש נטייה להתייחס אליו כאל נקבה- אם. על פי לאו טזה, ההתנהגות הנשית טבעית יותר מההתנהגות הגברית וקרובה יותר למקצבו של ה- Dao. (10)

*) מוטיב בול העץ/התינוק- טבעו של ה- Dao או סגולתו של זה הנוהג על פי ה- Dao, הם בלתי מהוקצעות, טוהר ראשוני שלא הושחת על ידי החברה או התרבות. (28, 10)

אי עשיה (Wu Wei)

אי עשיה זה האופן לפיו צריכה ה- Dao להתנהל, וצריכים בני האדם להתנהל ב- Dao. כאמור, דרכו של היקום היא ספונטנית, והוא למעשה מתנהל מעצמו. לכן צריכים בני האדם להתנהל בתוכו ללא כוונה, ללא מטרה, ללא עשייה מכוונת. מוסר או רצון לעזור מעכבים את תנועתו הספונטאנית של היקום, כי יש בהם התכוונות ומאמץ. הכוונה היא לא שאסור לעשות דבר, אלא שאסור לפעול במתכוון ובניגוד למהלכה הטבעי של ה- Dao. (18, 10, 37, 38)

מילים ושמות

על פי הקונפוציוניזם משמעותו של רעיון “יישור השמות” היא:

“שם (מילה) מיושר כאשר הוא מכיל הוראה (טקס או חוק) המנחה באופן מדויק מהי הפעולה שעל האנשים המשתמשים בו צריכים לבצע. אם שם אינו מיושר, אנשים לא יידעו כיצד להניע יד או רגל.”

הדרך הקונפוציאנית האופיינית ליישור השמות היא לשמש דוגמא על ידי השימוש הנכון במושג או על ידי נקיטת הפעולה הנכונה שעל פי ה- Dao המכיל את המושג.

Lao Zi אומר “שם שאינו אלא שם אינו שם הקבוע” (1). הספקנות העולה מהמשפט יכולה להיות מובנת בשתי צורות:

א) אין שום דרך נכונה לשימוש בשם;

ב) שום תבנית ששימשה צודקת בעבר אינה קובעת מה נחשב לשימוש הנכון לכאן ועכשיו.

אם כן, המסורת אינה יכולה לקבוע נכונות, או הלימות (מה ההתנהגות הנכונה הנדרשת בסיטואציה נתונה), גם אם המסורת נכונה.

לטענתו השפה מעצבת פעולה, ולכן הוא התנגד לידע נרכש המעצב ערכים ורצונות.

Lao Zi מדבר בעיקר על זוגות שמות (מילים), על הפכים. כינוי בשם זהה ל”גילוף בעץ” (סמלו של חסר השם הוא בול העץ הבלתי מהוקצע). כשאנו לומדים את אופן השימוש במילה (למשל, כשמסתכלים על מורים ה”מיישרים” את השמות), אנו מאמצים נוהל ממוסד “לחיתוך” הדברים ולכינויים בשמות. יחד עם השם אנו רוכשים הערכה או רצון לאחת ההבחנות. אותם רצונות מוגבלים מעצבים את ה- Wei- הפעולה המכוונת (בניגוד ל- Wu Wei). הרצונות הללו שנוצרו באופן מלאכותי מובילים לתחרות ולסכסוך מיותרים. רצונות חברתיים כמו מעמד, מוניטין או חפצים נדירים מקהים את יכולתנו להעריך את הטבע, ולפעול בטבעיות. והחשוב ביותר, רכישת ידע בדרך זו גורמת לאובדן הספונטאניות הטבעית והופכת את האדם לכפוף לשליטה חברתית.

  1. De

הסגולה היא כאמור הכוח המאגי להשיג את ה- Dao, והוא נובע ממהותה של ה- Dao. את הסגולה הנעלה יש להשיג מבלי להתכוון ומבלי להתאמץ עבורה, כלומר יש לפעול על פי  עיקרון ה- Wu Wei. לשם כך יש להשיל את כל הקונספציות באמצעותן אנו מתייחסים לדברים, ולאיין את הסביבה. כי הכוח מצוי באין ולא ביש (כמו הכוח שמניע את הגלגל הוא הרווח, הריק, שבין כישורי הגלגל).

צורתה הארצית של ה- De היא האנושיות, הצדק וה- Li. אך זוהי הסגולה הפחותה המושגת בזכות מאמץ מכוון להשיג את הטוב ולהשתמש בטוב כפי שהוא נתפס על פי המשמעות שאנו מייחסים לו. הסגולה הפחותה אינה מקרבת אותנו את ה- Dao.

רק ה- אי עשייה והסרת התיוג השמי של התופעות מרחיקה את האדם מהגשמיות המלאכותית ומקרבת אותו את המהות העקרונית והבסיסית של ה- Dao .

 השלטון

בסין הקדומה נחשב ספר הדרך והסגולה קודם כל כהגות מדינית. קיסרים בסין הקדומה במאה ה- 2 לפנה”ס, ראו בטקסט מדריך מעשי לאומנות השלטון, והם נועצו בו לפני קבלת החלטות מדיניות. לאו טזה פונה לשליט פעמים רבות לאורך הספר ומטיף לו כיצד עליו לנהוג. אחד המסרים המרכזיים של לאו טזה לשליט הוא שעליו לנהוג על פי Wu Wei, כלומר ב”אי עשייה”. במהלך השנים נטו לפרש את אי העשייה המחייבת את השליט כהאצלת סמכויותיו בכל מה שנוגע לפרטים הטכניים של שלטונו בידי פקידיו, כך שכל שנותר לשליט לעשות זה להתרכז בשאלות אסטרטגיות. בנוסף היו כאלה שמצאו משמעות מדינית עמוקה יותר לעיקרון האי עשייה, והיא שהשליט שהפנים את תורת ה- Dao De Jing פועל מתוך התאמה לכיוון ההתפתחות ההיסטורי.

 לאו טזה: 1, 25, 10, 11, 18, 21, 23, 28, 32, 37, 38, 81

נושאים נוספים, כרעיונות לעבודה:

מוסיקה ודאואיזם

האישה בדאואיזם

Yin&Yang

שם אתר מומלץ: http://plato.stanford.edu/entries/taoism/


לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 14 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799