האם הפחד מלהינטש הוא זה שגרם לי לנטוש את מי שאהבתי?
29 ביוני 2014
זוגיות כמסע
29 ביוני 2014

בעיות בזוגיות

בעיות בזוגיות

הפחד מלאבד את החופש שלי אל מול הפחד מלאבד את בן הזוג שלי.

שנת הלימודים נפתחה לה בצהלה, עם כל הריגושים, הציפיות והסקרנות שהיא נושאת בחובה.
מצאתי עצמי עומדת מול המשימה שהציב מורנו: הגשת עבודה על זוגיות הנובעת מתוך המקום הדואב והאינטימי של כל תלמיד ותלמידה….

עצירה. דממה.
היי, אישה: היכן הסקרנות, ההתלהבות, היצירתיות ? משהו שם רצה להידחק ולהידחס פנימה… ששששש… שקט. פתאום הפטפטנית הבלתי נלאית שחיה בתוכי יום כלילה אינה רוצה לדבר ולהוציא החוצה. ‘בואי דלגי על זה’ לוחשת לה הלחשנית המשתיקה, ‘כתבי על דברים אחרים’, ‘תתחמקי’ .
אבל רגע… איני יכולה… זה לא שאני לא רוצה זוגיות וחוץ מזה… זו עבודת הסימסטר שאמורה להגיש…
והקולות בפנים המשיכו ללחוש: חכי, דחי, התחמקי, שני , התעכבי….
ובכל זאת כפי שקורה לי רבות בחיי גיליתי שמסביב, שגרת היום ותביעותיה ממשיכות לזרום ומגיעות גם לנקש על דלת חיי תוך התעלמות  מוחלטת מרצוני העז להמשיך  ולרחף מעל לזמן ולדרישותיו. ואז ישבתי וחשבתי לעצמי… רגע רגע, מדוע כה מבולבלת מן הכתיבה הזו, מדוע כה מתחמקת וחסרת התלהבות להוציא, לברר ולבדוק ? והתשובה ברורה ובהירה כאורו של יום : פחד. וממה את כה פוחדת ? כלום אינך רוצה אהבה ? וכי אינך רוצה לפתור תעלומותייך ולפלס דרכך קדימה במסלול החיים ?  פחד. לפחד יש תכונות מקפיאות, הוא רוצה לשמר אותנו במקום בלי תזוזה, הוא רוצה לשלוט ולמנוע מאיתנו תנועה. הוא בהחלט משתק, ולא רק את הגוף והרצון לעיתים אפילו את המחשבה. אולי אנחנו צריכים טיפול זוגי ?

‘פחדים חזקים יושבים על אמונה פנימית חזקה שמוטבעת בנו עמוק, ש’משהו רע עלול לקרות…’  התוצאה הישירה של תפיסה זו היא, שהמערכת הלא מודעת שלנו ממהרת להציל אותנו מפני אותו דבר שאנו מפחדים ממנו, ומונעת מאיתנו לגשת לאותו תחום. לשם כך היא עלולה לגייס את כל כוחותינו ולגרום לפגיעה בכל תחומי חיינו.  כדאי לנו לדעת שכל דבר שרצינו לעשות ולא הגשמנו, נובע מפחד גלוי או נסתר, שהיה לנו באותו תחום, גם אם היו לנו לכאורה סיבות ותירוצים הגיוניים, למה זה לא יכול היה לצאת לפועל באותו זמן. (צבי גלעדי וכנרת טל מאיר ).

הגיע זמן לשבת, לבדוק ולבחון ( וכן, גם בזה הרגע מתחשק לי לרוץ ולברוח, לתפוס לי בדרך איזו חפיסת שוקולד מעודדת ומשכיחת כל ולכרסם בה, אל מול מסך הטלויזיה ). ומה זה בדיוק שמעורר כך בי את הרצון לברוח ממערכת יחסים זוגית ורצינית ? מדוע לאחר שכתבתי על עצמי בעוד תשע שנים בתוך מערכת יחסים משפחתית, ציורית, אידאלית והרמונית נתקפתי ברגשות מעורבים של תקוות וייחולים אל מול  בחילות, דפיקות לב ומועקה קשה ?

לבד מזאת שהתקשיתי להאמין לעצמי שהדבר הוא בר יישום עבורי, לבד מן התחושה הקשה שהנני משקרת לעצמי וכי תמונה כזו לא תתכן בחיי שלי וכי אינה אפשרית בשלב כה מאוחר בחיי ( והלא בת ארבעים ותשע בעוד תשע שנים ), לבד מהעצלות של לשבת, להתאמן ולתרגל במחשבתי תמונה עתידית חיובית,

היה שם גם הפחד. פחד מעשיה  ופחד מכישלון.
כשאני מדמיינת עצמי כאמא וכאישה נשואה, אני רואה עצמי נזרקת לתוך תהום עמוקה מודעת לכך שאני נוירוטית, פחדנית ואף תבוסתנית, עוד בטרם הגיעה של התמודדות לחיי אני כבר מציירת בדמיוני העשיר, את כשלונותיי . אמנם יש בי את הילדה התמימה שתמיד אומרת אם תאמיני שיהיה טוב יהיה טוב. ובכל זאת לא מאמינה לעצמי.
להיות ‘בת זוג רצינית’ בגילי, פירושה: להיות אשת משפחה נהדרת. לעמוד בציפיות, לנהל בית ומשרה,לעשות, לעשות, לעשות, לנקות ולסדר ולארגן ולזכור, לזכור, לזכור המון, הכל.

ויתור על החופש ועל אזור הנוחות

 אני פוחדת. פוחדת לאבד את החופש שלי ואת איזור הנוחות שלי ולבד מזאת, פוחדת להיכשל כישלון חרוץ במידה ואאבד אותו או ממנו.  הנה כבר הנני בת ארבעים ויש לי חופש בשפע רב. אני יודעת להתנהל עם עצמי, אין לחצים, אין ציפיות, אין דאגות. הטלפון שלי עשוי להיות כבוי למשך שעות, מותר לו, הוא לא מחויב לאיש, הרי תמיד ניתן להשאיר הודעה. מותר לי לאחר, אני לא אחראית כלפי מישהו אחר. ואם אכשל ואם אפוטר מעבודתי , לא יהיה כאן אדם אחר שיספוג את המהלומה… אני די בטוחה.


 


ואם אמות מחר … חלילה … ? אין פחד. כמה נפלא יכולה למות מתי שרק רוצה, לא אותיר אחרי משפחה מרוסקת והרוסה.  אני נוטלת תרופות ולכן יש לי גוף עייף שאוהב וזקוק לשינה מעבר לממוצע…. וכאמא, כיצד אתפקד עייפה וכבת זוג … אישה עייפה, היא פשוט מטלה. כיום אני יכולה לישון ולישון כמה שרק רוצה.
איני חייבת הסברים לאיש לבד מעצמי וזהו בעצם חופש נפלא.
לבד מכך זוהי צורת חיים שהתרגלתי אליה במשך שנים. ולהפוך לפתע את עורי ולהפוך למבוגר אחראי ?
אבוי המילים הללו כה מאיימות… ‘מבוגר אחראי’. וכנראה גם כאן קבור עוד סוד.
אורית רוצה להישאר ילדה.
עוד בהיותי ילדה זוכרת כי נגשתי אל אבי ואמרתי לו שאני לא אתחתן לעולם.
אבי נזעק : ‘ חלילה, תחיי ערירית ובודדה ? ‘ וראיתי כי ליבו דאב למשמע הנבואה.
אני זוכרת כי בהביטי אל העולם החוצה תמיד נראה היה לי כי האנשים הינם מאושרים רק בטרם הפיכתם למשפחה. לפתע לאחר החתונה, יורדת עליהם עייפות גדולה. מעיניה של ילדה חשבתי : ‘ קודם הם לא היו כה עייפים, קודם הם לא היו כה כועסים, קודם הם לא היו כה מודאגים, טרודים ולחוצים. העור שלהם פחות זוהר, הם מתקמטים, הם מדוכדכים.’ ומסקנתי לא איחרה להגיע : אחרי הנישואים = אנשים עייפים  ולחוצים.
ואילו אני, כל כך קשה לי להתמודד עם לחצים… אני כה נוירוטית ודאגנית מטבעי עוד טרם הגיען של הדאגות אל ביתי…

בהחלט יכולה לומר שחוששת וחרדה מלאבד את אזור הנוחות שלי, את המרחב והחופש שיש לי ועוד יותר מכך פוחדת מהכשלון שעשוי להגיע לאחר אובדן הנוחות…
חוה אוסטרובסקי נימקה את החרדה הזו מן הזוגיות ומאובדן החופש במילים הבאות :
פעמים רבות, הרבה יותר מפחיד הוא לאבד את עצמך,מלאבד את בן הזוג. מכאן שאנשים רבים נמנעים ממערכות יחסים בשל פחד זה. כאשר אנשים לומדים להגדיר את הערך העצמי שלהם ולהגן על עצמם, יש סיכוי רב כי הפחד יעלם. ( חוה אוסטרובסקי, עובדת סוציאלית קלינית).

יתכן וכאן ניתן מענה מסויים לזוית מסוימת בבעית חרדת הזוגיות שלי.  ולמען האמת כשבוחנת את הדברים, אכן הגדרת הערך העצמי שלי לוקה בחסר. הערך העצמי שלי הוא נמוך ביותר ורבות כאשר הכנסתי זוגיות לחיי, ראיתי את בן הזוג כמשוב להצלחתי או לכשלוני, ראיתיו כעולם ומלואו, המבטל את כל יתר תחומי העניין והרחבת האופקים בעולם הפרטי שלי… כך גם גיליתי שזוהי הינה הסתכלות חיים ובחירה כושלת והרסנית ביותר עבורי. בעבר הכרתי פסיכולוגית מעניינת בארה”ב ואת אחת המטאפרות שלה לא אשכח לעולם.  היא שאלה אותנו בכיתה על מה נתמך בניין וכולנו ענינו שכמובן, על עמודים מספר ואז היא שאלה: במידה ויתמך הבניין הזה על עמוד אחד בלבד ואותו עמוד יהרס, מה יקרה לאותו בניין ?

 הוא יקרוס כמובן. ומה עם טיפול זוגי ?
טיפול נכון מונע טיפול מסוג אחר, כגון: טיפול בחרדות או טיפול בדיכאון. וכשיש זוגיות זה ימנע גם טיפול זוגי

וזאת כמשל עבורנו … במידה והנני הבניין והעמוד היחידי עבורי הוא בן הזוג, בלא עמודים תומכים נוספים כגון משפחה, חברים, תחביבים לימודים ועוד… כאשר העמוד הזה נעלם, בורח, נוטש או האל יודע מה… אני קורסת. אם כן יש כאן הפקת לקח מסוימת, אותה יש לאמץ ולא רק ברוח ובמחשבה אלא גם בפועל.  אך, זוהי עבודת הסימסטר שלי ואיני מזלזלת בה ולו אף לרגע קט… אני זוכרת איך המורה שלנו ציין בחכמה, שאנו מתפשטים בכיתה ונחשפים בדרכים רבות ושעצם החשיפה מהווה כלי מטפל ופעיל. אני בוחרת לחשוף ולהמשיך לקלף מתוך תקווה ואמונה שהעירום הגלוי הזה יסייע לי להמשיך ולמצוא תשובות ולעבור תהליך טיפולי מסוים ביני לבין הקוראים שאותם משתפת.
אז אכן נגעתי בסוגיית ‘הפחד מאבדן החופש’ , נגעתי ברעיון ופתרון האפשרי של הגדרת עצמי באופן מרבי.
אך, מי כמוני יודעת שיש עוד קליפות לקלף, יש חרדות אמתיים בפנים, יש סודות אפלים ושחור מאיים.
כעת יותר מהפחד, עליי להסתכל למפלצת אחרת ישירות בעיניה : הבעתה.

חרדה מאבדן בן הזוג.
וזוהי אחת ההגדרות שאיתרתי בחיפושי ברשת ומצאתיה  כהולמת:

חרדת פרידה הנה חרדה או פחד קיצוני מכל הקשור לפרידה או עזיבה של אדם משמעותי בחייו של אדם .
יש להבין כי חשש מפרידה מאדם חשוב ויקר הינו רגש לגיטימי אך לסובלי החרדה,הסימפטומים הללו קיצוניים ובאים לידי ביטוי במחשבות חוזרות ונשנות והם מדמיינים את הנורא מכל בראשם.
לא אעיד על עצמי כעל מישהי הנתקפת בהיסטריה או בכי כאשר נותרת לבדה והאמת היא שלבד מבימי עגמה מסוימים, מסתדרת עם הלבד די טוב… יותר מרוב האנשים. לעיתים אפילו בוחרת בו… בלבד.
אך הרי אדם הנמצא רוב הזמן בגפו, אינו יכול להינטש.  ביטלתי את הנגע עוד טרם הגיעו. בתחילת העבודה ציינתי כיצד הפחד פועל: הוא מקפיא. הוא גורם לחוסר עשיה ומשאיר את האדם תקוע במקומו ללא תנועה. כך הנני נשארת תקועה בלבד, ללא תנועה ומגמת שינוי. אני מדברת על חופש, אזור נוחות ומרחב והגדרת העצמי, אך איינשטיין היה זה שאמר : “רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע.”

נשאלת שאלה: עד כמה באמת עושה שימוש יעיל בחופש שיש לי להתפתח, לצמוח ולגדול ?
נכון שמודעת כעת לכך שעלי להגדיר עצמי ונכון שחיי למדוני שעלי להקדיש את חיי ליותר מגבר בלבד.
לבד מהשתוקקותי העזה להמשיך ולנמנם באזור הנוחות הרדום והמקפיא, אזור זה מהווה חיץ מפריד ומבודד ביני לבין התמודדות עם הזוגיות.
זוהי חומת מגן.
כאשר אנחנו מנוהלים, מבלי דעת, על ידי פחד חזק, גם אם יש בידינו מידע אחר, כמו ההבנה שאולי יש כאן התחמקות מהנושא, זה כלל לא יבוא לכלל ביטוי מעשי. המידע הזה לא ישנה את ההתנהגות שלנו בפועל. יותר מזה – גם אם כן נשנה משהו, תמיד תבוא סיבה חדשה, פחד חדש, שיגרום לנו שוב לסטות מן המטרה, לדחות אותה הצידה, לוותר.( צבי גלעדי וכנרת טל מאיר )
כשהייתי  בת 21 , איבדתי את העוגן של חיי. איבדתי את האדם היקר לי מכל ואת האהבה ללא תנאי שלה זכיתי במשך עשרים ואחת שנים. אבי האהוב נפטר. הוא בחר להפרד מן העולם ולצאת מחיי.
במשך שנים ביכיתי, דיממתי, התאבלתי, עיבדתי, בדקתי ניתחתי והתבוננתי שוב ושוב בתהליך הפרידה הקשה והמייסר הזה.
הגעגועים לשוב ולהיות ילדה טמונים גם שם.
המפלצת הנוראית: הבעתה, קשורה לאבדן ולפרידה הזו. עד כמה רוצה להרוויח אהבה תוך ידיעה שעלולה להפסידה שוב. עד כמה מוכנה לאהוב ולהתמסר כל כולי ולבנות קן משפחתי כאשר יודעת כיצד הוא עשוי להתרסק ולהינתפץ כשישות מרכזית, משמעותית ואהובה –  בוחרת לעזוב.
אני מבועתת מרעיון הנטישה. אני פוחדת שמא יבחרו לעזוב אותי… שוב.
“סובלי החרדה, מדמיינים את הנורא מכל בראשם.”

אם לא הייתי טובה ומוצלחת מספיק כדי שאבי ישאר, בטח ובטח שלא אצליח להותיר לצידי בן זוג…
אני פוחדת שלא להיות טובה מספיק כדי שבן זוגי יבחר להישאר איתי ולצידי. אני לא מרגישה שאני ראויה מספיק לזוגיות וכבר רואה את הנטישה באופק,  כאילו ממתינה לי כמו יד ענקית שמצפה למעידותיי שיתרצו ויסבירו את הרגע בו היא תעטוף את גופי ואת חיי, תמחצם ותשליכם לתהום הבדידות.
אני מבועתת מרעיון המוות. לא שלי, אלא של בן זוגי וילדי. איני מבינה כיצד אוכל חלילה לעמוד שוב באבדן כה נוראי . בעצם גם עבורי לאחר היקשרות, המוות אינו אופציה, אסור לי למות ולהותיר אחרי חורבן וכאב שכזה.
הריק שאחרי. הלב הקרוע, המשוסע וזעקותיו הבוכיות. האבלות קשה מנשוא.
והבעתה  כמו הפחד, מקפיאה אותי. אני בחרתי לא לעשות ולא לשנות ולהותר עם ‘החופש’ המזופת שלי.
אולי עליי לזכור שגם זהו, אכן סוג של חופש, החופש לא לעשות , החופש שלא להתמזג עם בן זוג, החופש שלא להתאמץ, שלא להסתכן , החופש שלא להינטש. “לכל איש יש את הזכות לבחור את הגורל שלו” (בוב מארלי).

מאידך גיסא, אילו לאחר שסיימתי גלגול חיים נטול אהבה למשל, הייתי נשאלת : היית מעדיפה לאהוב תקופת חיים מסוימת (גם אם קצרה) על פני שלא לאהוב ולהינטש כלל ? התשובה היא ברורה. אני רוצה לאהוב ולהספיק לאהוב עוד בגלגול הזה, כפי ששלום חנוך מברך בשירו. אני  הייתי  בוחרת באהבה.

אני בוחרת באהבה בעצם כתיבתי את המכלול השלם הזה של הרהורי הלב בנוגע לזוגיות. איני סבורה שזהו תהליך פשוט. חרדות הולכות, נבנות ומתעצמות עם השנים (מפלצות ארורות).  יתכן ויש מגוון של תשובות שונות אפשריות. יתכן וכדי להתגבר על פחדים מסוימים ניתן למזג ולשלב את האהבה בחיים בדרכים שונות ולאו דווקא בדרכים בהן החברה המודרנית מכתיבה לנו. כך או אחרת, אני מייחלת לחיי זוגיות ושיתוף אינטימיים מתוך הידיעה החד משמעית שיש בי הרבה אהבה- חמה, עצמתית ואמתית להעניק. יש לי לב גדול, ילדותי ונשי כאחד, המשתוקק לחום ואהבה בכל רגע נתון. עם הזוגיות אני עדיין במשא ומתן והתדיינות, לאהבה, מאז ומתמיד – הצדעתי.


אורית מזרחי, שנה א’ לימודי שיטת לוסקי
מנחה: ד”ר דני לוסקי


טיפול זוגי לעתים כואב עם מטען רגשי יוצא דופן שחייבים לנתב לכיוון הנכון.
יש לך שאלות  בנושאי זוגיות, בגידה? איך יוצאים מהמצב?  מה עושים אחרים במצבים דומים?
רוצה להגיע לפגישת אבחון ראשונה במרכז, בתל אביב, או שנתחיל מיד טיפול זוגי.
יש לך חרדות מהמצב שאליו נקלעת? רוצה להגיע לאבחון או שנתחיל מיד טיפול בחרדות .
הטיפול הזוגי אצל ד”ר דני לוסקי הוא טיפול ממוקד, מהיר, עם תוצאות מוכחות כבר 20 שנה.
קליניקה של ד”ר לוסקי נמצאת במרכז בתל אביב, רחוב יחזאל קויפמן 6 בתל אביב, בית גאון קומה 16.
טלפון – 1800-33-99-66