מחטים ונפלאות
24 באוגוסט 2014
אסתמה
26 באוגוסט 2014

דיאטה למחשבה

דיאטה למחשבה/ שרון ארבלי

במסגרת לימודי נטורופתיה נראה כי רבים מאיתנו עוסקים בדיאטה, מה ואיך לאכול, כמה ולמה, עם או בלי סוכר, עם או בלי שמן ואם כבר שמן אז רווי או לא, מבושל, מטוגן, חי, צמחוני, טבעוני, מאוזן, דל נתרן, מעובד, תחליף או חטיף. אין ספק שלפחות בחלק מהיום אנו עוסקים במה יכנס ואיך יצא. במסגרת לימודי פסיכותרפיה נראה כי באותה מידה לפחות באיך וכמה, מתי ולמה נכניס לתוכנו מסרים מהסביבה ומתי ואם בכלל ובאיזה אופן נוציא אותם? לכולנו מערכת סינון, כשמדובר באוכל רובנו לפחות מנסים להשתמש בה אך מה קורה כשאנו צופים בסרט אלים, נחשפים לתכנים קשים, כשמשליכים עלינו כעס, כאב, עייפות, עצבנות, כשפוגעים בנו וכשאנו פוגעים באחרים?
האם אנו סופגים הכל כמו ספוג או אולי הודפים ולא נותנים לדבר להיכנס, האם אנחנו מצליחים להפריד בין רגשותינו לבין רגשות הסובבים אותנו או הקרובים לנו? בכל רגע נתון אנו קולטים ופולטים המון מסרים מהסביבה ולסביבה, אלפי בחירות של מה לקחת ומה לא ולעתים נדמה שאנו פשוט נותנים להכל להכנס או הודפים בכל הכוח. האם לא קרה שבאתם במגע עם אדם עצבני בעבודה או בתור לקופה ולאחר זמן מה הפכתם עצבניים בעצמכם? אז איך מסננים מחשבות, מסרים ורגשות?
בואו ננסה להבין זאת דרך תרגיל. שבו בשקט ונשמו נשימות עמוקות ומרגיעות. היזכרו במקרה בו צעקו או התפרצו עליכם. בדקו איך אתם מרגישים, אפשרו לעצמכם ממש לחוש מה קורה לגופכם ולרגשותיכם, היכן מתכווץ ואיפה מתעורר כעס, עצב, עלבון, חומה שניבנת, תגובה חדה שנפלטת בחזרה או כל תחושה אחרת. זכרו את החוויה.
לאחר שאפשרתם לעצמכם לחוות את הרגש במלואו במידת יכולתכם קחו כמה נשימות נוספות ועשו את הדבר הבא: דמיינו שאתם מוקפים בהילה של אור זוהר, ביצה מוארת. תנו לאור להקיף אתכם עד שתרגישו מוגנים ובטוחים. חשבו שוב על המקרה בו צעקו עליכם והתבוננו על האדם הצועק מתוך הביצה המוגנת שלכם. דמיינו שהביצה פועלת כמסננת ואתם בוחרים מה לקחת מהחוויה ומה לא. איך אתם מרגישים כעת? לעתים האדם שמתפרץ עלינו באמת מרגיש פגוע מאיתנו ועדיין איננו חייבים לספוג או להדוף את העלבון, בידנו לבחור מה מדבריו נרצה לבדוק ולבחון, באיזה אופן, מתי או אם בכלל.
אולי נרצה לשוחח אתו כשירגע מסערת רוחו ואולי הוא רק משליך עלינו כעס שאינו קשור בהכרח אלינו. ועם זאת ומאחר שאנו אנושיים, לא תמיד נוכל למנוע מעצמנו לקיחת מסרים ורגשות מהסביבה לכן שכבו על הגב ואמרו את המשפט הבא "אני מחזיר ליקום את כל מה שלקחתי ואינני צריך". דמיינו שכל הרגשות, התחושות, ההשלכות, החומר העודף, המחשבות המיותרות עוזבים אתכם. עשו כך מספר דקות כשאתם חשים בכך צורך ותרגישו קלים ורעננים יותר. כמו שאתם עושים מקלחת לגוף ונפטרים מהלכלוך שאספתם במהלך היום עשו גם מקלחת לנפש. אני יודעת שיהיו דברים שיקשה עליכם לשחרר אבל יהיו גם כאלו שיעזבו בקלות. חשבו על זה בפעם הבאה שתחושו עמוסים. כמו אוכל בריא, לאורך זמן זה משתלם! בהצלחה!!!!!! 

לפני שהדברים קורים

לפני כמה שנים יצאתי לסיבוב היומי שלי בים. כמו עכשיו היה זה תחילת תחילתו של הסתיו, ספטמבר חגיגי, והים היה שקט שקט, לא גל ולא משב רוח, דממה וכך גם אני.
נשכבתי על החול ואפשרתי לרוגע ולשקט להתפשט בתוכי, עשיתי תרגילים ומתחתי את שרירי הידיים והרגליים וקינחתי בשחייה מרעננת במים השקטים. כך היה גם ביום למחרת ואף ביום שלאחריו. איזה חודש נפלא הוא ספטמבר וכמה שקט והתכנסות הוא מביא חשבתי לעצמי. ביום הרביעי יצאתי שוב לים רגוע ושליו אבל הפעם הרגשתי אחרת לגמרי, פעימות ליבי תופפו בהתרגשות ואנרגיה חדשה זרמה בתוכי מונעת ממני להישאב אל תוך השקט העוטף. בעודי מחפשת לאן לנתב את פרץ האנרגיה שחשתי התחלתי לרוץ על החול, לקפץ ולהשתולל, לתת ביטוי לרגשות החדשים בהם הוצפתי.
למחרת הים סער, גלים התפרצו מכל כיוון, רוח נשבה ונראה כי הים שכח את שלוותו ויצא במחול סוער של קצף וגלים ואני איתו. הים, חשבתי לעצמי, בישל את הסערה הזו כבר כמה ימים ולא הראה דבר, דבר מלבד השקט שלפני…….
אז מה בעצם קורה שם בשקט הזה? כל אחד אני מניחה חווה תקופות בחייו בהן נראה כי דבר לא קורה, אנחנו עובדים ולא מתקדמים, חשים תקועים, לא מצליחים להשיג תפקיד נכסף או עומדים משתאים אל מול עוצמת רגשות שמתפרצת מאיתנו ל"פתע" בלי אזהרה מוקדמת, לעתים אנחנו אפילו חשים ריק.
אותי קצת הבהיל המפגש הזה עם הריק, הוא היה חזק ומטלטל והביא אותי להבנה חדשה לגמרי וכבר לא הייתי בטוחה שהוא כל כך ריק, בעצם, העולם נברא במילה, מה היה שם קודם? אם תתבוננו לרגע על האופן בו אתם נושמים תשימו לב לרגע קטנטן שבו אנו לא שואפים ולא נושפים, מרווח קטן ובו פוטנציאל גדול!
שם ברווח הקטן חבוי כל אופייה של השאיפה שתבוא אחריו, אם תהייה רגועה, עמוקה, מהירה או קצרה, הכל שם לפני שהיא נולדת מחדש וכך גם כל פעולה בחיינו, קטנה עד גדולה! לכן, בתקופות כאלו שאנו חשים שאיננו מתקדמים, בתקופות של אי וודאות ובלבול, כשקשה לדעת לאן ללכת, שם בדיוק חבוי הפוטנציאל של כל הדברים שיתרחשו בעתיד. לכן ההווה הוא העתיד, גלו סקרנות בזמן כזה, שאלו את עצמכם מה הייתם רוצים להשיג ופעלו בכיוון זה אף אם נדמה שדבר לא מתרחש. שם יש לכם הזדמנות ליצור שינוי, כשהדברים ברורים, כשכבר התקדמנו בעבודה, מצאנו בן זוג, כתבנו את הסיפור, מימשנו למעשה את מה שבישלנו שם בתוך ה"ריק". אם עשיתם מעשה שהתחרטתם עליו בקשו סליחה אבל גם הכניסו לעצמכם לתודעה את האפשרות לבחור אחרת בפעם הבאה, את הרגע לפני. הרגע לפני שכבר בחרתם לאכול חצי עוגה, שדיברתם לא יפה, שצעקתם או שלקחתם ללב. שם טמונה לכם הזדמנות לבחור אחרת, להשתחרר מהאוטומט ולבקש סליחה אחת פחות ביום כיפור!
זכרו הדברים הגדולים ביותר והקטנים ביותר נוצרו הרבה לפני שנראו לעין, השתמשו בידע הזה, אל תפחדו מחוסר וודאות, שם מסתתרת לה זכות הבחירה, קחו אחריות והתחילו להשתמש במה שקורה לנו לפני שקורה, התחילו ליצור באמת במקום להיות מבוהלים מה"יצירות" של עצמכם! בהצלחה!!!!!! 

מי אנחנו כשאנחנו לא בתפקיד

הפעם נתחיל בתרגיל. שבו לרגע בשקט בתנוחה נוחה, קחו כמה נשימות והירגעו. דמיינו שאתם עומדים בחנות כובעים ולפניכם כובעים רבים, שונים ומגוונים. התבוננו בהם ובחרו את הכובע שהכי מתאים לתפקיד שאתם ממלאים בעבודה.
לבשו אותו ושאלו את עצמכם איך זה מרגיש (נוח, לוחץ, מוכר, מנוכר, מאוס, אהוב וכולי). אחר כך הסירו אותו ובחרו כובע שמבטא תפקיד אחר אותו אתם ממלאים (אמא, אבא, אח, חבר/ה וכולי) ובדקו איך אתם מרגישים הפעם, רשמו זאת לפניכם. הסירו גם את הכובע הזה ובחרו אחד המבטא תכונה בולטת באישיותכם, כזאת שאתה אתם רגילים להתנהל (מוחצנות, מופנמות, פטפטנות, ביישנות, חדות, עצבנות וכולי), תנו לתחושה להציף אתכם.
כשתסיימו הניחו את כל הכובעים לפניכם והישארו ללא שום כובע. התבוננו בהם. התבוננו בעצמכם. האם אתם מצליחים? האם נוח לכם? האם אתם מסוגלים לוותר על אחד או יותר מהכובעים שלפניכם? מי אתם ללא כל כובע? חשבו על זה, חשבו מה היה קורה לו הייתם נותנים לעצמכם יותר מרחב להיות מי שאתם ולא מי שהגדרתם את עצמכם דרכו.
חשבו מה היה קורה לו במקום להשתמש בתכונה אחת בולטת יכולתם לבחור את מה שהכי מתאים לכם ברגע נתון. תארו לכם שיכולתם להיות מוחצנים ושקטים מאוד ברגע אחר, פלרטטנים או מופנמים בהתאם לסיטואציה. תארו לכם שיכולתם להיות פילוסופים עמוקים ומנקים מושלמים. כמה מגוונים ורגועים יותר יכולים להיות החיים אם איננו צריכים לטפח דימוי מסוים אחד כל הזמן אלא להיות גם וגם וגם. היכולת הזו אפשריים במקום שבו אנו מסכימים לפגוש את עצמנו נטולי דימוי.
אין אני רוצה לומר בזאת שהדימוי אינו חשוב, הוא חשוב, הוא מאפשר לנו להתבטא בעולם ולהתמקד במטרה וכן ליצור לעצמנו תדמית איתה נוכל להתנהל. העניין הוא שלעתים אנו שוכחים שזהו רק דימוי ונשארים מנהלים גם כשאין את מי לנהל, מורים גם כשאין את מי ללמד וגרוע מכך, מפחדים עד מוות לאבד את מי שהאמנו כל כך שהוא אנחנו. כך קורה, כמו שקורה בחיים, שמגיע יום ובו אנו חייבים לנטוש את הדימוי, אנחנו מפוטרים מעבודתנו, נפצעים, מרוויחים יותר מדי או פחות מדי כסף, מתבגרים, משתנים, ילדנו גדלים וכן הלאה ואז מגיע משבר. מי אני כשאני לא אמא? כשילדי גדל וזקוק לי פחות? כשאני לא אשת עסקים מצליחה? מורה, משווקת? מה זה אומר עלי? האם אני טובה פחות, שווה פחות ובעיני מי? מי הוא ילדי כשהוא נכשל במשהו? מי הוא כאשר הוא מצליח? לא רק שאנו מזדהים עם הדימוי שלנו אנו נוהגים גם להשליך זאת על ילדנו.
רק אם נסכים לקבל את עצמנו ללא כל אותן הגדרות, רק כשנוכל לוותר על התפקידים שלנו נוכל לבחור בהם מחדש בלי לשכוח מי אנחנו באמת וכך להחליט מתי להיות מי ומה, כמה ולמה. כשאני בדקתי זאת עם עצמי הייתי מטפלת מתחילה הילינג בתחילת שנות העשרים של חיי. בתור מתחילה נזקקתי לעבודות נוספות וכך מצאתי עצמי מטפלת באנשים ב הילינג, מנקה בתים, ממלצרת, מלמדת מחול,מטפלת בילדים ורוקדת בים. לא משנה מה עשיתי ובאיזה יום, איזה כובע לבשתי ולמה, ניסיתי והיום כאמא עדיין מנסה להורידו בסוף היום ולהשאר אני!
זכרו, מאחורי כל תפקיד גדול או קטן, מאחורי כל רגש, כל מחשבה קיים אני ואני הוא לא רגש, לא תפקיד ולא מחשבה אז למה לכל הרוחות אנחנו מתנהגים כאילו הוא כן?!?!

ידי זהב, כל אחד יכול!

כמה פעמים קרה לכם אימהות, אבות, שבשעה תשע, עשר או אולי מאוחר יותר מתרוצץ לו ילד שובב, אולי יותר מאחד בין חדרי הבית ומסרב, פשוט מסרב לישון?!  אני יודעת שלי זה קרה, קרה שוב שוב. ניסיתי סיפור,משחק, תקיפות, רכות או חיבוק אבל לילד שעון משלו, נכנס ויוצא מהמיטה, משתובב, מנסה שלל תירוצים אלוף במריחת זמן והוא רק בן שלוש…….
וכך יום אחד בעודי מחשבת כמה זמן זה עלול להמשך וכמה זמן יישאר לי עד שאצנח על המיטה לפניו ומאחר ואני מטפלת בתחומי המגע במקצועי, גררתי את בני לחדר הטיפולים ובעודו מחזיק את אחד ממשחקיו האהובים התחלתי למתוח את רגליו ולנער בעדינות את גופו מצד לצד, לתופף לאורך גבו וללחוץ בעדינות כל כפות רגליו. הפכתי אותו מהבטן לגב ועקבתי אחרי תנועות גופו המשתנות תדיר. לקחתי את שתי ידי והנחתי אותן על גופו היכן שהרגיש לי נעים ונכון ושלחתי לו חום ואהבה בעודי מביטה בפליאה כיצד הוא אט אט נרגע, אט אט נרדם וזה קרה מהר כל כך! למחרת עשיתי את אותו הדבר ושוב כמו קסם זה פעל.
בעוד חולפים הימים הוא החל לבקש זאת ממני והיום יש לנו טקס קטן, מרגיע, נהדר וקצר כל יום לפני השינה. אז בואו ואספר לכם איך זה עובד…….העניין הוא שילדכם זקוק למשהו שיעביר אותו מעולם הערנות, הסקרנות והשובבות שלו לעולם רגוע יותר, עולם השינה. את זה חייבים להבין, הילד צריך פשוט להירגע! נשמע פשוט? זה אכן פשוט! הנה שלושה שלבים בדרך ליעד הנכסף:
1. חפשו מקום רגוע ונקי ממשחקים, טלויזיוה ורעש. אם חדר השינה אינו כזה הפכו אותו לכזה או סדרו אותו בסיום יום פעילות. אם הילד ישן איתכם צרו לו פינה ובה מזרון קטן והגדירו אותה כפינת טיפול ורגיעה. 
2. התחילו בפעילות תנועתית מעט כמו ניעור הרגליים והאגן, מתיחות קלות, סיבוב מפרק הירך או הכתף או תנו לילד לדחוף את כפות ידכם עם רגליו. אל תצפו לשיתוף פעולה מלא כבר בפעם הראשונה, לילד יקח קצת זמן להתרגל לרעיון, התחילו בהדרגה. ייתכן שילדכם ינועו מצד לצד וישנה את תנוחותיו מספר פעמים, זרמו איתו, זו דרכו לומר לכם היכן הוא רוצה לקבל מגע, מה נעים לו יותר ומה לא. אל תתעקשו לגעת במקומות שבהם הוא מראה התנגדות או אי נוחות. היו נינוחים ויצירתיים. השתמשו בקולכם אם צריך, ילדים אוהבים שמזמזמים להם או אפילו שרים. 
3. לאחר שהנענו את הילד, הזרמנו דם ושחררנו קצת עומס ריגשי כדאי לעבור למגע סטטי. נסו להרגיש היכן להניח את הידיים ושדרו דרכם רוגע, נינוחות, חום ואהבה. הוא ירגיש – בהתחייבות! שימו אצבע בין הגבות ועסו בעדינות בתנועות סיבוביות. לטפו את גופו וכשהוא שוכב רגוע יותר הניחו את ידיכם על גופו ואפשרו לו לשקוע בשינה. נסו להרגיש האם הוא זקוק עדיין לתנועתיות קלה ואם כן הניעו בעדינות את גופו לפי קצב פעימות ליבו. הסוד הוא להרגיש מה באמת הילד זקוק באותו רגע ולהקשיב למה שגופו משדר לנו. נשמע מסובך, אבל זה לא!! היו אמיצים ונסו, גם אם מוזר ולא הולך בהתחלה התמידו ותקבלו תוצאות נפלאות ובעיקר זמן איכות אמיתי וכנה עם הילד וגם עם עצמכם. כך תלמדו להכיר אותו טוב יותר, תתחברו אליו וגם תרוויחו כמה שעות שינה יקרות!!!! אז שיהייה בהצלחה, אשמח לתגובות, לשאלות ולשיתוף. המאמר כתוב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים.   לשחק לבד, לשחק ביחד, עושים סדר במשחקים. אנחנו חיים בעידן של שפע, על זה אין ויכוח. בני בן השלוש כבר טובע בתוך הררי המשחקים שאפילו לא אנחנו קנינו לו אלא קבלנו מהסבתא הזו והדודה ההיא, מהאחות של האח והחברה של……בגיל חצי שנה הוא קיבל משחקים לגיל שנתיים, בגיל שנה וחצי משחקים לגיל ארבע וכן הלאה. מיותר לציין שמה שנותר מהם הוא ערוב אחד גדול של צעצועי הרכבה מפורקים, בובות שמעולם לא היו בשימוש וערמת פיצ'פקס אינסופית. רבות נכתב על הפלוסים והמינוסים שבריבוי המשחקים והגירויים אך בואו נודה בזה, מעטים ההורים שבאמת מצליחים לשלוט בכמות הצעצועים וביתם לא עמוס בהם.אז מה עושים? שני דברים עיקריים.  הראשון פרקטי השני קשור לדרך ההתנהלות שלנו. בתחילה, לא מתעצלים וממיינים את המשחקים. מוצאים לכל קבוצת משחקים דומה מקום משלה ומיידעים את הילד איפה שמנו כל דבר. לא חייבים להשאיר את כולם בחוץ, ניתן בהחלט להכניס לארון חלק מהמשחקים ולהוציאם כעבור זמן מה, לגוון ולהחליף בניהם. לאחר מכן בוררים מתוך הזמן שלנו זמן משחק עם הילד. זמן בו הוא יכול לבחור איך ובאיזה אופן תשחקו איתו. אל תמהרו לשלוף משחקים מתוחכמים, בהרבה מהמקרים הילד ישמח יותר במשחק אנרגטי עם כדור, בבנייה של מגדל קוביות, משחק דמיון מודרך או בריקוד ושירה יחד אתכם. שימו מוסיקה וריקדו איתו, שאלו אותו במה מתחשק לו שתשחקו איתו, היו שובבים, תנו לו להתפרק ולהשתובב יחד איתכם.

כאשר ילדכם ירגיש שקיבל מכם את מה שהיה זקוק לו הוא ירגיש מסופק ויוכל גם לשחק בלעדיכם וללמוד להעסיק את עצמו. צפו בו כשהוא משחק לבד אך אל תתערבו. תאפשרו לו לדעת ולהרגיש שאתם שם והשאירו לו מרחב משלו בו הוא יכול להתנסות וליצור, להמציא ולשחק לבד. הפרידו בין שני סוגי המשחק. כשאתם משחקים איתו תהיו שם באמת, כשהוא משחק לבד קחו מרחק. באופן זה תוכלו להנות מזמן משחק איכותי עם ילדכם וגם מהתפתחות היכולת שלו לשחק ולהעסיק את עצמו.

ילדכם זקוק לשתי ההתנסויות כמו גם לזמן משחק עם חברים. כך ילדכם יצליח למצוא בתוך כל ערמות השפע את מה שמתאים לו ומעניין אותו!!!! בהצלחה!!!!! המאמר כתוב בלשון זכר אך מתייחס לשני המינים. 

לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 17 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799
לחץ לכניסה
יש לך שאלה? לחץ כאן >
יש לך שאלה? אני זמין כעת בווטסאפ