פתרון חלומות
21 בפברואר 2013
משחק החיים ותרופות לוסקי
4 במרץ 2013

דימוי עצמי

דימוי עצמי ואינטליגנציות

אנשים שעובדים במקום עבודה רק בגלל הצורך להשתכר למחייתם, בלי שמחת חיים ובלי עניין,
בסופו של דבר, יפתחו תקלות ומחלות כדי להימנע מעבודה מתסכלת.

דימוי עצמי הוא תפיסתנו העצמית, האמונות והרגשות ביחס ליכולותינו, לכישורינו, להופעתנו ולמקובלות החברתית שלנו . כאשר מדברים על תפיסה עצמית, או דימוי עצמי, בוחנים את חשיבתו של הפרט על עצמו, ראייתו ותפיסתו את עצמו בכל מערכות החיים, ובעמדות השונות. הדימוי העצמי הוא תבנית שכלית דרכה האדם רואה את עצמו. אוסף העמדות והגישות של האדם כלפי עצמו, אוסף הציפיות והתוכניות שלו מעצמו, האופן שבו הוא מעריך את כישוריו, והאופן שבו נראה לו שהוא מוערך על ידי אחרים.

“דימוי עצמי” הוא מושג מרכזי בכל תיאוריות האישיות. מספר התיאוריות וההתייחסות אליו הוא רב, ולפיכך ניתן למצוא שמות שונים למושג זה ללא הבחנה מהותית ביניהם: מושג העצמי, תאור העצמי, קבלה עצמית, הערכה עצמית, ערך עצמי ועוד.
מושג העצמי כפי שהוגדר או תואר על ידי פסיכולוגים מתייחס לתפיסתו הספציפית של כל אדם את התנהגותו ואת המאפיין אותו. תפיסה עצמית זו נרכשת על בסיס אינטראקציה חברתית ומהווה גורם מרכזי בקביעת התנהגותו של האדם. יש מידה רבה של חפיפה בין המושגים שונים המתארים את ה”עצמי” כגון הערכה עצמית, קבלה עצמית, שביעות רצון עצמית ועוד.

חשיבותו של הדימוי העצמי צצה ועלתה על פני השטח לפני יותר ממאה שנים. דימוי עצמי נמוך זו ההפרעה הנפוצה ביותר של העידן המודרני ושל מאה השנים האחרונות. למעשה מיום שנולדו מבחני IQ רוב בני האדם נתונים להטפות, להשוואות ולתחרות בלתי נסבלת ולמעשה רוב אוכלוסיית המערב סובלת מדימוי עצמי נמוך. כל אדם בתורו שמע מפי הוריו, או מפי מוריו, שכניו או חבריו, ביטויים כמו: “אתה יכול ולא עושה מספיק מאמץ”, “תראה את מוישה איזה תוצאות טובות הוא משיג”, “אח שלך גאון במתמטיקה ואתה מה?” , “תלמד הנדסה זה מקצוע עם עתיד”, “תהייה עורך דין מובטחת לך הצלחה”, “הטובים לטייס”, ועוד. ההשוואה שעושים בין אדם אחד לאדם אחר מתעלמת מפרופיל האינטליגנציות הייחודי שיש לכל אדם. פרופיל אנושי אחד אינו תואם פרופיל אנושי אחר, לא היה ולא יהיה אדם אחד שדומה לאדם אחר ולכן אין מקום להשוואה בין בני אדם וגם אין מקום לתחרות. אפשר לשתף פעולה במקום תחרות ואפשר להשוות כל אדם להישגים של עצמו במקום להשוותו לזולתו.

החברה יכולה וצריכה להעריך כשרים על פי פרופיל אינטליגנציות אישי, ובכך, ליצור פתיחות וקבלה של מקצועות רבים ומגוונים, כגון: שירה, ריקוד, ציור, משחק, ספורט, הילינג, נגרות, מסגרות, מכונאות, וכד’. בדרך זו לאפשר לאנשים רבים, שאינם רוצים להיות מהנדסים, עורכי דין או רופאים, להרגיש ראויים ורצויים בחברה, ולאפשר להם להצטיין בתחום בו הם יכולים לבטא את עצמם בדרך הטובה ביותר. עניין זה הוא היבט מרכזי ברפואה המשולבת, המבקשת לעסוק גם במניעה של מחלות ותקלות דרך חיזוק הדימוי העצמי.

לכל אדם יש 32 אינטליגנציות בפרופיל ייחודי, באמצעותם הוא מבין את העולם ובאמצעותם הוא משיג את מטרותיו.
כל אינטליגנציה קשורה בהיבט סביבתי ולכן יש לבודקה בהיבט המוכר והמתאים לאדם, ולאפשר תנאי סביבה אופטימאליים, המרחיבים את יכולת הביטוי של האינטליגנציה.

תפקיד המטפל לזהות את יכולות (אינטליגנציות) האדם, לסייע לו להגיע לתחום שיתאים לכישרונותיו, תחום שיאפשר לו יעילות וכושר שיתוף (במקום תחרות), סיפוק, וחיזוק האינטליגנציות שהוא מצטיין בהם, דבר שיתרום להעלאת הדימוי העצמי ולמיצוי הפוטנציאל האישי  (וליצקר 1999).

על אף ההבדלים בין בני אדם והמגוון האין סופי של “פרופילי האינטליגנציות”, עדיין מתבצעת הערכת אינטליגנציות באמצעות מבחנים “קונבנציונאליים” אחידים. במצב משונה זה, מודגשות יכולות (אינטליגנציות) המתבססות בעיקר על שתי אינטליגנציות: הלשונית או הלוגית – מתמטית. המשמעות היא שאנשים המצטיינים בשתי אינטליגנציות אלו, נחשבים חזקים ומצליחים בעוד אחרים נחשבים מתקשים חלשים ואינם עומדים בדרישות, ונתונים, בדימוי עצמי נמוך, במעגלים מתסכלים של בינוניות או כשלון.

תפקיד המטפל לאפשר לכל אדם במה וחלון הזדמנויות לביטוי המרקם המגוון המאפיין את האינטליגנציות, אשר לעתים חבויות ואינן באות כלל לידי ביטוי. ככל שהטיפול יגוון בפעילויות ובחומרי למידה, כן יתאפשר יותר לגלות עניין ומוטיבציה, לבטא את העצמי בהקשר לפעילות הטיפולית, בדרכים מגוונות המתאימות לפרופיל האינטליגנציות האישי. מעבר לחוויה שבלמידה שכזו יתאפשר גם למטפל – לוודא באופן מהימן ותקף, על בסיס ביצועי המטופלים, אם אכן הם מבינים את הנלמד ומסוגלים לעשות שימוש מושכל בידע שרכשו. המטפל יוכל לאבחן יכולות, נטיות, נקודות חוזק ועניין, לצד נקודות לשיפור ותפיסות שגויות. לאור אבחון זה, יוכל המטפל לעצב את המשך הטיפול, בכך שיעודד מטופלים להתבלט ביכולותיהם החזקות, ובתחומי העניין שלהם. דווקא מזווית חיובית זו, חשוב שהמטפל יסתייע בנקודות חוזק ועניין אלו כמנוף לקידום של יכולות אחרות, שאינן מפותחות דיין ושרצוי לשפרן, או לשם שירוש תפיסות שגויות (וליצקר 1999).

אם נאמץ גישה “חינוכית” זו ברפואה המשולבת, ניתן יהיה ליצור תנאים מעוררי מוטיבציה, אופטימאליים, המעודדים את צמיחת המטופלים ואת מיצוי הפוטנציאל הטמון בהם. גישת טיפול כזו, המאפשרת למטופל להציג את עצמו בדרכים מגוונות המתאימות לאישיותו, לנטיותיו וליכולותיו, לפי בחירתו, עשויה להקנות תחושת מסוגלות ואמונה ביכולתו. בכך נגרום להעלאה של ביטחונם ודימויים העצמי. כל אלה יביאו למוטיבציה ולפתיחות ללמידה אישית, שתסייע להם לצאת ממעגל הכישלון או הבינוניות שבו הם נתונים.

התהליך החינוכי הינו תהליך של ריפוי עצמי (לוסקי 2005). חשיפה, גירוי, תרגול ואימון אינטליגנציות, יסייעו לפיתוח יעילותן של האינטליגנציות  (גארדנר 1996), גם לצורך ריפוי עצמי.

כאשר אדם אינו מצטיין באינטליגנציה של דיבור (לכן מתקשה בניסוח תשובות מילוליות), אבל,  מוכשר באינטליגנציה של מישוש (מגע), ניתן לעודדו להפגין את הידע שרכש באמצעות ציור, פיסול, בניית דגם או מצגת, תהליך, מעשה, לבחירתו.

מטופל שזכה בהערכה ובהכרה בייחודיות האינטליגנציות המפותחות שבו, יגלה עניין רב יותר ללמידה נוספת ולשיפור,
גם בתחומים הפחות מפותחים אצלו (וליצקר 1999).