דיקור (אוקופונקטורה) לשיכוך כאב
דיקור – אוקופונקטורה לשיכוך כאב/ ד”ר דני לוסקי
העבודה הזו בודקת את הקשר בין שיכוך כאבים לבין שיטת הדיקור הסיני (אוקופונקטורה).
בראשית העבודה אציג את אבני הבניין של הגוף וכן את הפעילות הנוירולוגית והתהליך הגורם לכאב, בהמשך אציג את שיטת הדיקור הסינית ומקצת מהמחקרים הרבים המראים את היכולת של הדיקור סיני לשכך כאבים.
כידוע דיקור הוא אחד ממקצועות לימודי רפואה משלימה.
במהלך החיפוש אחר החומרים השונים לעבודה, מצאתי חומר רב הקשור בהבנת מקור הכאב וכן בנושא הדיקור, ואולם בשל מגבלת היקף העבודה, לא הוכנס החומר. החיפושים והעיסוק הרב בעבודה זו סייעה לי להבין את הנושא לעומקו. על כך תודה.
אבני הבניין של הגוף
התא הוא אבן הבניין של הגוף, הגוף בנוי ביותר מחמישים מיליארד מיליארדי תאים המופיעים בגוף בצורות ומידות בהתאם למיקומם ותפקידם. בכל אחד מהתאים בגוף נמצא DNA, מולקולה הבנויה כמעין עץ חבלים מפותל היוצר סליל כפול של 4 סוגי אותיות כימיות –
(A T G C) . A מתחבר ל- T , G מתחבר ל- C לצורך העתקת מידע. קיימות אינספור דרכים לסדר את הבסיסים. סדר הבסיסים מהווה את הצופן הגנטי. הבסיסים הם האותיות שיוצרים מילה אחת מכל שלושה בסיסים, צירוף של מילים יוצר משפטים שהם הגנים.
כל תכונות האדם מוצפנות בשילובים וצירופים שונים של ארבע האותיות האלה, כל הצירופים ביחד יוצרים שלושה מיליארד אותיות כימיות.
כל קטע בעץ היוצר את הסליל הכפול, קרוי גן והוא מעין דף בספר התורשתי השלם. בכל תא יש מאה אלף גנים שהם הדפים היוצרים את הגנום האנושי. בכל תא בגוף מצוי עותק מושלם של כל הגנום. תאים אינם חיים לנצח, לכל סוג של תא יש אורך חיים המותאם לתפקידו.
תאי העור, הפנים, הפה, הקיבה והמעיים מתים ומוחלפים בתאים חדשים בקצב של שעות ספורות, בדם נוצרים תאים אדומים חדשים בקצב של שני מליון בכל שנייה, בעוד תאי העצבים מתים רק לעתים רחוקות כדי לא לשבש את הקשרים שנוצרו ביניהם.
הרבייה
במגע של גבר עם אישה מתחבר החומר הגנטי של האב שנמצא בראש תא הזרע עם החומר הגנטי שנמצא בביצית ומתחיל תהליך של יצירת חיים חדשים.
הדנ”א היא מולקולה כימית ארוכה המורכבת משתי פיסות לולייניות השזורות כמו חבל לסליל כפול. כאשר התא נחלק, שני חלקי הסליל הכפול נפרמים וכל חלק משמש כתבנית כדי לבנות לעצמו בן זוג בו הבסיסים משלימים את שלו.
התא החדש מכיל מחצית מערכת גנים מהאב ומחצית מהאם שנוצרו על ידי הפחתה וכאשר הם מתחברים הם יוצרים תא אחד שלם המכיל את כל הידע הגנטי המצטבר. התא החדש יודע להתחלק לשני תאים ולארבעה ולשמונה ובסופו של תהליך לשכפל את עצמו למיליארדי תאים המרכיבים את הגוף.
התא הבודד יודע מה יהיה התפקיד של כל אחד מהתאים המשוכפלים בגוף, איך לבנות את האיברים השונים בגוף ובאיזה מידע חיוני לצייד אותם כדי שהגוף יוכל לתפקד בדרך לא מודעת. כאשר תינוק נולד המערכות העצביות האוטונומיות הן שמאפשרות תפקוד ולמעשה כל פעולותיו של התינוק מתרחשות בדרך לא מודעת.
התא הבודד מצויד בכל תוכנית החיים ובכל ההתנסויות של החיים לפניו. למעשה התא מצויד בידע מושלם על הגוף ועל הנפש ועל תוכנית החיים כולה.
המוח והאינטליגנציה האנושית
דיפאק צ’ופרה,(1997) נוירולוג וחוקר מוח אומר כי העמידות של בני אדם לכאב תלויה בקבוצה של חומרים ביוכימיים שנקראים אנדרופינים ואנקפלינים הפועלים כמשככי הכאבים הטבעיים של הגוף. המילה אנדרופין פירושה “מורפיון פנימי” והמילה אנקפלין פירושה “בתוך המוח”. במילים אחרות, כימיקלים אלה הם מעין גרסה של מורפיום המיוצרת על ידי המוח בעצמו. יכולת זו ליצור משככי כאבים פנימיים, אשר לא היתה ידועה קודם, התגלתה כמרגשת ביותר. רגשות חזקים, למשל, יכולים לגבור על אותות כאב שמגיעים מהגוף, כפי שקורה כאשר אם רצה להציל את ילדה מבית בוער או כאשר חייל פצוע ממשיך להלחם תוך התעלמות מכאב הפציעה.
מורפיום ואנדרופינים חוסמים את הכאב על ידי כך שהם נצמדים לקולטן של תא העצב ומונעים כניסתם של כימיקלים הנושאים את מסר הכאב. לפי מודל זה, מולקולה של אנדרופין היא כמו מילה, נניח שהמילה היא “רוגע” אפשר לשער שבכל פעם שהמילה כאב מגיעה לתשומת הלב של המוח, יש למוח אפשרות להחזיר כתשובה את המילה “רוגע” ולבטל את הכאב . אפשר לומר שהמוח מייצר סמים לשיכוך כאבים הרבה יותר חזקים מאלה שניתן לרכוש ברחוב, עם היתרון שמשככי כאבים פנימיים אינם ממכרים ואין להם תופעות לוואי. האנדרופין והמורפיום זהים באופן בסיסי, ההבדל הוא שהאחד מיוצר על ידי האדם והשני על ידי פרג האופיום. ההרכב הפיסי של האנרופינים או של כל נוירו-כימיקל אחר, אינו חשוב כמו הידע שלהם: האופן בו הם בוחרים את הקולטנים שלהם, האופן בו הם מתעוררים לפעולה, האופן בו הם “משוחחים” עם שאר תאי הגוף תוך תיאום מדוייק, מעיד על חוכמה המפעילה אותם.
המפתיע הוא שהנוירו-טרנסמיטורים הם מולקולות רגילות לחלוטין. כל החלבונים בגוף האדם בנויים משרשראות של עשרים חומצות אמינו בסיסיות, ושרשראות אלה יכולות להתארגן בהמשך בגדילים ארוכים יותר שנקראים פפטידים. לנוירו-טרנסמיטורים יש חותמת משל עצמם, שמבדילה אותם משרשראות פפטידים אחרות בגוף. אבל אותו בית חרושת, ה- DNA שלנו,מייצר את כולם. ה- DNA הוא המקור לכל החלבונים שמתקנים תאים, בונים תאים, מחליפים פיסות חסרות או פגומות של צופן גנטי, מרפאים חתכים וחבורות, וכן הלאה. אין שום דבר מיוחד במולקולות עצמן, היכולת ליצור ולברא דרך האינטליגנציות האנושיות היא החשובה.
מולקולות האדרנלין הן לא מה שגרם לאם לרוץ לתוך הבניין הבוער להציל את בנה. מולקולות האנדרופין אינן אלה המגנות עליה באמת מלחוש את הכאב של אש הלהבות. הרצון, הוודאות, הנחישות, האהבה, המחוייבות הם המגינים עליה מפני הכאב. אינטליגנציות אלה מצאו ערוץ כימי שהמוח יכול להשתמש בהם כדי לשוחח עם הגוף ולהגן עליה. מכאן שההכרה מבטא את עצמה בגוף דרך כימיקלים. ה-DNA הוא כמו מפעל לבנים שעשוי בעצמו מלבנים. הגוף האנושי הוא צורות שונות של DNA שנבנו בידי DNA. היוצר הוא היצירה עצמה, ה DNA הוא אינטליגנציה.
או במילים אחרות הגוף הוא חלקיקים אינטליגנטיים. ד”ר צ’ופרה (1997) טוען שהידע שיש לנוירו-טרנסמיטורים ולנוירו-פפטידים מייצג את האינטליגנציה של ההכרה. הכימיקלים האלה אינם מיוצרים רק במוח, שתפקידו לחשוב, אלא גם במערכת החיסון ובמערכות אחרות. הטענה היא שלאינטליגנציות הזורמות בגוף נדרש בסיס חומרי. קולטני התאים רוקדים ללא הרף על פני השטח של דפנות התא ומשנים את צורתם כדי לקלוט מסרים חדשים. “ההכרה והגוף הם כמו שני יקומים מקבילים. כל דבר המתרחש ביקום המנטלי חייב להותיר עקבות ביקום הפיסי” (…) “גופך, כפי שאתה רואה אותו ברגע זה, הוא תמונה פיזית, תלת מימדית של מה שאתה חושב” (שם עמ’ 73). “דבר אינו יכול לנוע בלי להניע את כל יתר חלקי השלם” (שם עמ’ 74)
לא רק המוח חושב, כל מקום בגוף בו מצויים קולטנים למולקולות נושאות מסרים, קיימת חשיבה, כלומר בכל תא בגוף. בכל מקום בגוף , בלב ובמוח, בכבד ובעור הפנים יש את אותו
ה- DNA, ומשמעות הדבר היא שתא לב או תא עור הפנים יכול להתנהג כמו תא מוח.
“עד עכשיו המדע קבע שאנחנו מכונות פיזיות שבדרך כלשהי למדו לחשוב. כעת מתברר, שאנחנו מחשבות שלמדו ליצור מכונה פיסית.” (שם עמ’ 80)
קשר דיקור סיני, אוקופונקטורה וכאב
ברפואה הסינית, דיקור הוא טיפול עיקרי בכל מחלה שמלווה בכאב. אוקופונקטורה היא שיטה סינית שבה מחדירים מחטים דקות מאוד לנקודות שונות בגוף במטרה לגרות נקודה מסוימת בגוף. גירוי זה גורם לתגובה פזיולוגית רצויה של הגוף או פותח חסימות אנרגטיות בגוף.
הרפואה הסינית מדברת על מסלולי אנרגיה שונים בגוף (מרידיאנים), שדרכם זורם סוג מסוים של אנרגיית חיים המכונה צ’י, המגיעה לכל איבר ואיבר בגוף, מזינה אותו ומגוננת עליו ברמה של מערכת חיסונית.
כאשר נוצרת חסימה בזרימה זו מסיבות שונות – נוצר הכאב. אם מדובר בחסימה פתאומית, יווצר כאב חד וחזק מאוד. במצב של חסימה כרונית הדרגתית – הכאב יהיה חזק פחות, אך ממושך יותר. השחרור של החסימות נעשה בדיקור או לחיצה על נקודות מפתח לאורך המרידיאנים. כאשר האנרגיה שבה לזרום בחופשיות ובצורה הרמונית – נעלם הכאב. לחיצה או דיקור של נקודה בין האגודל לאצבע, למשל, יכולה לשחרר חסימות בזרימה האנרגטית לראש, וכתוצאה מכך להקל בצורה משמעותית על כאבי ראש, סינוסיטיס, כאבי שיניים ועוד. לא ברור עדיין חד משמעית כיצד המחטים מקלות על כאבים. הסברה אומרת, כי הדיקור גורם לגוף לשחרר אנדורפינים, המשמשים משככי כאב טבעיים. לפיכך, הדיקור הסיני נחשב יעיל בטיפול בכאבי גב, מיגרנות וכאבי ראש, כאבי מחזור, כאבי פרקים ועוד.
תחום ההקלה על כאבים בדיקור סיני נחקר בשנים האחרונות יותר ויותר. בבדיקה השוואתית של כמה מחקרים בנושא מתברר כי הדיקור הסיני מקל על כאבים ביעילות של עד 90 אחוז מהמקרים. הנתונים למחקר הזה נאספו בגרמניה מרבבות משתתפים.
בגוף האדם אותרו 400 נקודות המתאימות לדיקור. כאשר מחדירים מחט לנקודה מסוימת בגוף מגרים את המוח כדי שיפריש אנדרופין. (אנדרופין הוא הורמון שמסייע לשיכוך כאבים). הדיקור פותח חסימות אנרגטיות בגוף ומקל על מיחושים ממוקדים על ידי פתיחת החסימות.
מחקרים הקושרים השפעת דיקור על כאב.
מחקר על כאבי ראש ודיקור
צוות מדענים גרמני ערך את הניסויים בהשתתפות 270 אנשים שסבלו מכאבי ראש בשל מתח בדרגות שונות. הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת טופלה במשך שמונה שבועות על פי השיטה הסינית המסורתית המלאה. חברי הקבוצה השנייה נדקרו במחטים סיניות רק באופן מינימלי ושטחי, ולא בנקודות אקופונקטורה מוגדרות. הקבוצה השלישית שימשה כקבוצת ביקורת, ולא קיבלה טיפול. אצל הקבוצה שטופלה בדרך המסורתית הסינית המלאה נראה כי ההתקפים של כאבי הראש פחתו ב-50 אחוז בתוך פחות משבעה ימים, וההקלה נמשכה חודש בממוצע. חברי הקבוצה שעברו דיקור מינימלי ושטחי חוו לאורך התקופה פחות כאב במשך כ-7 ימים בממוצע. חברי קבוצת הביקורת דיווחו רק על 1.5 ימים ללא כאבים. החוקרים ציינו כי השיפור במצב והפחתת הכאב לאחר הטיפול במחטים הסיניות נמשך כמה חודשים לאחר שהטיפול הסתיים. גם חברי קבוצת הביקורת שנשלחו לדיקור סיני לאחר תום הניסוי חוו שיפור ניכר במצבם. 37 מבין המשתתפים דיווחו על תופעות לוואי כמו סחרחורות לאחר הדיקור. דיווח מלא על המחקר מופיע בכתב העת “בריטיש מדיקל ג’ורנל”.
מחקר על דיקור וכאב מדלקת מיפרקים
מחקר חדש שערכו חוקרים בספרד, כלל 97 מטופלים הסובלים מדלקת מיפרקים בברכיים. כל המטופלים נטלו כדורי דיקלופנאק המוכרים בישראל תחת השמות וולטרן ואביטרן. כמחצית מהנבדקים קיבלו טיפולי אקופונקטורה אחת לשבוע למשך 12 שבועות, בעוד האחרים קיבלו טיפול פלצבו באמצעות מחטים שלא חדרו את העור. טרם המחקר ובמהלכו, דורגו החולים בהתאם לחומרת הדלקת. בתום המחקר, הדירוג הממוצע של חומרת המחלה אצל הנבדקים שטופלו בדיקור סיני היה 9.5, בעוד שאצל הקבוצה שלא טופלה הגיע הדירוג הממוצע ל-33.4 בסולם חומרת המחלה. לדברי החוקרים, הדיקור הסיני הביא לשיפור משמעותי באיכות חיי החולים וליכולת התנועה שלהם. “אקופונקטורה היא טיפול משלים לטיפול תרופתי”, סיכמו החוקרים, “והוא יעיל יותר מטיפול תרופתי לבדו”.
“דיקור סיני הנו כיום השיטה הנחקרת ביותר והשימושית ביותר בתחום רפואת הכאב”, אומר ל-ynet ד”ר מוטי לוי, רופא ראשי בכללית רפואה משלימה, “הטיפול הוא ללא תופעות לוואי , ללא התוויות נגד ומהווה דרך נוחה ובטוחה להקלה על כאבים”.
ההשערה לגבי מנגנון פעולת הדיקור היא כי הוא משחרר אנדורפינים, חומרים נוגדי כאב מייצור עצמי של הגוף, המפחיתים כאב וכנראה מסייעים גם במיתון התהליך הדלקתי. “הדיקור הסיני הוא יעיל, ללא סיכונים. אקופונקטורה מאזנת זרימת דם במח, זרימת הדם למח הוערכה בעזרתסקירת SPECT אצל 7 חולים הסובלים מכאבים כרוניים ואצל 5 משתתפים בריאים. רק אצל החולים היתה הזרימה לא מאוזנת באזור התלמוס הקשור באמת עם כאבים. אחרי טיפול דיקור השתפרה זרימת הדם במח באזור התלמוס וגם באזור גזע המח והאונה הקדמית של המח.
אקופונקטורה (דיקור סיני) ופעילות יתר של שלפוחית השתן אצל נשים
במחקר בו נבדקו נשים אשר סבלומפעילות יתר של שלפוחית השתן ובריחת שתן (urge incontinence) וטופלו ע”י דיקורסיני, נמצא הטיפול בדיקור אפקטיבי. השיפור במצב הנשים נבחן על פי 4מדדים:א.מספר ארועים של בריחת שתן ב. נפח שלפוחית השתןג.דחיפות ותכיפותמתן שתןד. תכיפות ריקון -voiding frequency.מבין 74 המטופלות שהשתתפו במחקרעד סיומו, 51 היו לאחר ניתוחים לשיפור התלונות.מחצית מהחולות טופלו ע”י דיקוראמיתי ואלו המחצית השניה קבלה טיפול דיקור להרפיה. החוקרים הוכיחו כי נמצא שיפורבתפקוד של המטופלות בקבוצת הדיקור האמיתי למול קבוצת הפלצבו וזאת לאחר ארבעה שבועותטיפול בלבד.
פעילות מוחית במהלך האקופונקטורה
חוקרים מסין בחנו בעזרת MRI פעילות מוחית, אצל 15 מתנדבים בריאים, כתוצאה מאקופונקטורה בצורה סיבובית או לא, בשתי נקודות אקופונקטורה מרכזיות Liv3 ו- G40 ובנקודה אקראית אחת לביקורת. בשני אזורים במח (מימין לתלמוס ומשמאל לצרבלום) נראתה פעילות אחרי דיקור בנקודות האקופונקטורה אך לא אחרי דיקור בנקודה האקראית. סיבוב מחט הדיקור הגביר את הפעילות שנמדדה.
לסיכום
הרפואה המודרנית הביאה לעלייה בתוחלת החיים של בני האדם. כיום אנו חיים יותר שנים מבעבר, אולם חיים ארוכים יותר מביאים עמם גם בעיות ומחלות חדשות, שמלוות ברוב המקרים גם בכאבים.
הכאב, כסימפטום עיקרי במחלות, יוצר פגיעה משמעותית באיכות חייו של המטופל, ומבחינתו, לעתים קרובות הכאב הופך למחלה עצמה, עקב הסבל הכרוך בו. בדרך כלל כאב מופיע כתוצאה מבעיה עמוקה יותר, ותפקיד המטפל לזהות את הסיבה או הגורם לכאב. תאוריות שונות בתחום הנוירולוגיה מנסות להסביר את מקורות הכאב. ברמה הביוכימית מערכת העצבים מעבירה “מסר” ממוקד הכאב בגוף אל המוח, וכך נגרמת תחושת הכאב.
הרפואה המשלימה יכולה להקל משמעותית על כאבים מסוגים שונים, ולחסוך לחולה שימוש בתרופות מיותרות, וכן את תופעות הלוואי הנובעות מנטילה קבועה של משככי כאבים.
מקורות
צ’ופרה. ד. (1997) ריפוי קוונטי, הוצאת מודן, ישראל.
פרלה, ד. בר, ש. (2000) הרפואה הסינית, הספר השלם. הוצאת ידיעות אחרונות.
דיכטוולד, קן. (1992) גופנפש/ המקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה. אלפא/זמורה ביתן.
גרדנר, ה (1996). אינטליגנציות מרובות: התיאוריה הלכה למעשה. מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.
Ziff, joel. (2002) social competencies: six pathways to better relationships.
Mcniff, s. (1992) art as medicineqcreating a therapy of the imagination. Shambhala, boston $ london
Neuroradiology. 2004, 46(5), 359-362
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/entrez/query.fcgi?cmd=Retrieve&db=pubmed&dopt=A…
http://my.webmd.com/content/Article/108/109010.htm
.Journal of Neuroimaging 2005, 15(1), 43-
