חרדות קבלה ונתינה
8 בדצמבר 2014
רוחניות בזוגיות
9 בדצמבר 2014

החרדות שלי

החרדות שלי/ לילה סעדי

הטבע שלנו משונה, אנחנו תמיד מחפשים אשמים, ויותר אנחנו נוטים להאשים מישהו או משהו אחר. הטבע, המדינה, הכבישים, הנהגים האחרים, ההורים… והאמת שזה יותר קל. יותר קל להסתכל על הדברים מסביב, מאשר להסתכל לתוך עצמנו. אני לא יודעת אם אלה חוקי הפיזיקה, או שכל כך מפחיד אותנו לראות מה שבתוכנו,  לראות את כל המשקעים שהדחקנו במשך השנים. אנחנו מפחדים להודות שאנחנו אשמים, לא רק מחשש לשאת בתוצאות, אלא מחשש יותר גדול שננסה להבין למה עשינו את זה, ואך הגענו למצב הזה, מחשש שנחטט במשקעי העבר ונעיר את השדים שנרדמו מכבר.

שנים האשמתי את אבא שלי בכל הכישלונות והחרדות שלי. האשמתי אותו כי לא חיבק, לא הקשיב, לא תמך, לא פרגן, לא עודד, תמיד זלזל ונזף. האשמתי אותו בחרדה שלי בפני קהל, בזה שקשה לי לדבר בפני אנשים כי אני חוששת מהתגובה שלהם.  וכל מה שלא יוצא  יושב לי על הלב ומציק, במיוחד  לאחר שאני מבינה בדיעבד שזה היה לגיטימי ונכון להגיד. האשמתי אותו בחוסר הביטחון שלי, ובמחשבה שאני לא מספיק טובה, במאמץ שלי כל הזמן לא לבלוט ולעשות את הדברים בשקט, עד שהפכתי לבלתי נראית. האשמתי אותו בזה שאני חרדה כל הזמן לעצמאות שלי, כי אני לא רוצה לחיות כמו אמא שלי שחיה בצלו, וזה מצריך ממני לעמוד כל הזמן על המשמר, וזה מעייף. האשמתי אותו בחרדה שלי מהאפשרות להפוך כמוהו. בזה שאני צריכה תמיד לחפש אישורים שאני לא דומה לו.

 היה לי יותר קל להאשים אותו כי אם זה הוא אין לי מה לעשות עם זה, ואם זה אני, אז אני צריכה להתמודד עם זה. אבל בשנים האחרונות אני מנסה לסלוח לו, מתוך הבנה שגם הוא היה צריך להתמודד עם שדים משלו, והיו לו לא מעט. אני מנסה לקחת אחריות על החיים שלי ולהתמודד עם החרדות שלי,  וזה לא קל אבל זה משחרר, כי זה יותר קל להסתכל קדימה מאשר להסתכל אחורה כל הזמן. וכמו שלוסקי אומר: יותר קל לשקוע כי זה כוח הגרביטציה, אבל  קשה להתרומם כי זה מצריך מאמץ. ואני בחרתי להתאמץ ולא לוותר לעצמי. בחרתי להניח לעבר ולהתמקד בהווה, ולמרות שאני רואה את חצי הכוס הריקה, אני משתדלת להתמקד בחצי הכוס המלאה.



לוגו של וואטסאפ כאן יוסי לוי, אשמח לענות כאן על כל שאלה >>>