נשוי לאלוהים
16 במאי 2013
עבודה סוציאלית
18 במאי 2013

הרמב”ם

הרמב”ם, רבי משה בן מימון – ערכים שבין האדם למקום
וערכים בתחום הבריאות – וביטויים באינטליגנציות

רשמה: ליליה רימרצוק

רקע היסטורי
הרמב”ם נולד בשנת 1135 בעיר קורדובה למשפחה של חכמים, מלומדים, רבנים ודיינים בתקופה שבה קורדובה הייתה מרכז של תרבות, הגות ודת. הפילוסופיה פרחה, וברוח התקופה לימד אביו של משה את בנו יחד עם לימודי התורה גם מדע ופילוסופיה.

בהיות משה בר מצווה עלו האלמוחדים הקנאים, החריבו את קורדובה, הרגו את מי שלא קיבל את דתם. על היהודים נגזר להמיר את דתם או לגלות מארצם. ר´´ מימון האב ומשפחתו החלו לנדוד מעיר לעיר והגיעו לפאס שבמרוקו. בפאס למד מדעי טבע, הנדסה ורפואה, וכבר בגיל 16 כתב את ספרו הראשון. עם עליית הכליף יוסוף לשלטון התגברה הקנאות המוסלמית והרמב”ם החליט לעלות לארץ ישראל. הוא כתב :
” אולם כשכופין אותו לעבור על אחת המצוות, אסור לעמוד באותו המקום, אלא יצא ויניח כל אשר לו, וילך ביום ובלילה, עד ימצא שהוא יכול להעמיד את דתו, והעולם גדול ורחב.”

הוא שהה בעכו עם משפחתו כחצי שנה, אבל היישוב היהודי חי בעוני ולא נמצאה להם פרנסה ולבסוף הם עברו למצרים, שבה היתה קהילה יהודית עשירה. ההחלטה לעזוב את הארץ היתה קשה ומלווה ברגשי אשם: “לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עכו”ם, ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה”. עם זאת הוא ראה את צרת עמו ושאף להחזיר לעמו את תורתו ההולכת ונשכחת, וראה בעריכה של התורה שבעל פה משימה חשובה לשימור היהדות. באותה שנה קרו לו אסונות – אביו נפטר, אחיו שפירנס את המשפחה בעוד משה והאב עובדים את התורה, טבע בים, אבדה שארית הונו, עברה עליו מחלה קשה, אשת נעוריו נפטרה.

עד אז לא התפרנס מלימוד התורה ומידיעותיו ברפואה. רק במצרים החל לעסוק ברפואה לפרנסה, נהיה רופא המלך בבקרים ורופא העם בשעות אחר הצהרים והערב. הוא עסק גם בהפצת לימוד התורה בקרב העם אך מעולם לא עשה ממון מהוראת התורה. בהמשך חייו קבע כי אין להתפרנס מלימוד התורה, וכי על האדם לעבוד לפרנסתו: “כל אדם האומר שיעסוק אך ורק בתורה, לא יעבוד ויתפרנס מצדקה – הריהו בבחינת אחד שחילל את השם, ביזה את התורה, כיבה מאור הדת, גרם רעה לעצמו ונטל חייו מהעולם הבא, כי אסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה”.

בחקר המדע האמין הרמב”ם בקבלת כל מידע מבוסס מחקרית, בלי קשר לאמונה הדתית של המקור שלו: ” אין חוששין למחבר בין שחברו אותם הנביאים בין שחברו אותם עכו”ם”.

בכתיבתו האמין הרמב”ם בערך הסדר והפשטות: “לו אפשר היה לשים את כל התלמוד בפרק אחד, לא הייתי משים אותו בשני פרקים”.

הרמב”ם כאיש הלכה
העיסוק בהלכה הינו מרכזי בחיי הרמב”ם. הרמב”ם, למרות שהוא שייך לגדולי ההוגים בתורת הפילוסופיה, הוא אינו שואף להכרה סתם, אלא שואף להכרת אלוהים. במלים אחרות, הוא אינו שואף להכרת המציאות שהאדם מסוגל לגלות בעולם, משום שאין הוא מוצא בעולם כשלעצמו משהו שראוי להכרה באמת. בכול העולם הנברא, הגשמי והרוחני כאחד, הכולל את האדם על ערכיו והישגיו החומריים, המוסריים, האינטלקטואליים – אין הוא רואה משמעות תכליתית.

כל אלה, מציאותם תלויה בקיום תנאי כלשהוא. אין הם קיימים מכוח עצמם, ולפיכך מציאותם אינה אמת .רק אלוהים הוא מצוי אמת. נוכח ההכרה בגדולתו של האל מתבטלים כול ערכיו של האדם וכול בעיותיו ונשארת התכלית – הכרת ה´´, עבודתו, יראתו ואהבתו.

משמעות הפילוסופיה של הרמב”ם היא האמונה באלוהים בלבד ולא בזולתו.
ומהו זולתו? זולתו הוא כל דבר שמצרף האדם לאלוהים מתוך דמיונו. האדם נוטה ליחס לאלוהים התנהגויות ותארים הלקוחים מעולמו, והם מתייחסים למה שהאדם מצפה לקבל מאלוהים. כך, למשל, האמונה המושתתת על תקוות השכר ויראת העונש. על פי הרמב”ם, אם נתעמק באמונה זו ניווכח שאמונה זו מבטאת, בסופו של דבר, את דאגת האדם לעצמו.

הרמב”ם מבחין בין קבלת עול תורה ומצוות לשמה ובין קבלת עול תורה ומצוות כאמצעי להשגת דברים שהאדם תופס אותם כערכים מבחינת האינטרס שיש לו בהם, וקובע כי ההכרה באלוהים היא עצמה מצוות עשה:
על האדם לקבל עליו את עבודת האלוהים, להתייחס אל האלוהים ולהימנע מלחשוב על יחסו של האלוהים אליו.

הרמב”ם מבחין בין ההשגחה הכללית להשגחה הפרטית. ההשגחה הכללית היא השפע שיורד מאלוהים על העולם, שפע שהוא עצם קיום העולם, על החוקיות שבו, שפע שנכלל בו גם האדם. ההשגחה הפרטית היא מה שהאדם עצמו מסוגל להשיג – על ידי שהוא מכיר את האלוהים.

משמעותה של ההשגחה הפרטית היא שהקשר בין האדם ובין אלוהים איננו דבר היורד מן האלוהים אל האדם אלא הוא דבר העולה מן האדם אל האלוהים.

המצוות המעשיות, שהן התגלמות הדת בהלכה, הן בהתחלה אמצעי לחנך את האדם ולהביא אותו לאמונה, וכשהגיע האדם לאמונה של הכרת ה´´ – קיום אותן מצוות הם הביטוי בפועל של ההכרה באל.

הרמב”ם כרופא
הרמב”ם התמקד בלימודי הרפואה בתקופת מגוריו במרוקו. בתקופה זו עדיין לא התכוון להפוך את הרפואה למקור פרנסתו. כפי שצוין למעלה היה חופשי בתקופה זו מעול פרנסה והיה שקוע כולו בלמידה וכתיבה. רק שנים מאוחר יותר כשנאלץ להתפרנס החליט לא להתפרנס מלמוד תורה אלא מריפוי. כשעבר לעסוק בטיפול רפואי התפרנס מכך אבל עשה זאת גם ובעקר מתוך כמיהה לעזור לסובלים.

מסופר עליו כי היה רופא של כולם, יהודים, מוסלמים ונוצרים, וכי גם כשהיה עייף היה ממשיך לקבל חולים. כשכבר היה על סף התמוטטות היה ממשיך לקבל את החולים שחיכו לו כשהוא שוכב.
התנהגות זו נבעה מתוך הערך של נתינה ללא חשבון, ללא גבול.

הרמב”ם עסק באומנות ליקוט עשבי המרפא, כשהוא מתייחס לערכים האנרגטיים המהותיים ומנפה את האמונות הטפלות שהיו מושרשות בתקופתו. כך הוא כותב כי:
תקופת האביב היא העונה המתאימה ביותר לליקוט צמחים רבים
חשוב לקטוף צמח כשהוא בשיא פריחתו
עשב הגדל גם בהרים – עדיף ללקטו שם כי הוא חזק יותר
חשוב להעדיף צמח בר
חשוב לרפא חולי בעזרת הצמחים הגדלים בסביבה הטבעית בה חי האדם
יש לבחור את הצמחים הריחניים והטעימים ביותר
יש לבחור את הצמחים שצבעם הוא העז ביותר
אין לבחור צמחים הגדלים בסמיכות זה לזה ומצויים בתחרות על הקרקע.

בספרו “הנהגת הבריאות” הוא מרצה את עקרי תורתו הרפואית. הוא מחלק את הטיפול הרפואי או ליתר דיוק את הדאגה לבריאות האדם לשלושה היבטים: הדאגה לאדם הבריא, הטיפול בחולה והטיפול בזקוקים לשיקום.

העיקרון המנחה את הטיפול הוא הצורך בגישה אינדיווידואלית – לכול מקרה לגופו.

כדי להיות בעל גישה אינדיווידואלית ולהגשים את כול התפקידים האלה דרושות לרופא שלוש יכולות: לוגיקה (ידיעות), אומנות ואינטואיציה.

הריפוי מתרחש בגלל כוחו המרפא של הטבע עצמו: הטיפול הרפואי רק מפתח ותומך בכוח המרפא של הטבע.

קיימת תלות משלימה בין הגוף לנפש, גם בתהליך התהוות המחלה וגם בתהליך הריפוי. כדי להיות בריא בגוף על האדם לדאוג גם לשיווי משקלו הנפשי. לפיכך, מרבה הרמב”ם לעסוק בהיגיינה של הגוף והנפש, של העבודה, המשפחה וחיי המין, המזונות, הספורט ובהיגיינה ציבורית. כל אלה אמצעים לשמירה על ההרמוניה של הגוף ונפש.

בדיונו בנפש האדם ובכוחותיה כותב הרמב”ם כי מתפקידה של תורת המוסר לעדן את תכונותיו של האדם ולשכלל את אופיו. הוא מכנה ליקויים מוסריים בשם מחלות נפש ומתאר את הדרכים לרפא אותם. הוא מראה כיוון שבו יש לכוון את כוחות הנפש בכדי להגיע לתכלית החיים בעולם הזה – לאהבת ה´´ על ידי הכרתו.

כך נסגר מעגל, שראשיתו בהבנתו של הרמב”ם את המשמעות העמוקה של ההלכה, כקשר בין האדם ואלוהיו, וסיומו בהבנתו כרופא של בריאות כביטוי להכוונת כוחות הנפש את אהבת האל והכרתו.

ביבליוגרפיה:
הופקוביץ יעקב ישראל, הנשר הגדול, הרמב”ם, בענייני הספר, תשמ”ו.
לוסקי דני, 32 האינטליגנציות, ישראל, 2005.
ליבוביץ ישעיהו, חמישה ספרי אמונה, כתר.
קריספיל נסים, צמחי המרפא של הרמב”ם, קריספיל ארד, 1989.

ערך על פי הרמב”ם אינטליגנציה מקבילה לפי שיטת לוסקי פירוש הערך
“עד ימצא שהוא יכול להעמיד את דתו” א – רצון חופשי.
היכולת ליצור עולם ריק חסר משמעות וחסר תכלית שמתמלא ברצון החופשי שלך. יכולת לחיות על פי אמונתו.
“לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עכו”ם, ואל ידור בחוצה לארץ” ג – עושר. היכולת
להבין שכנות השפע
אינה משפיעה על
מידת השמחה. יכולת לחיות בבית
הנפשי שלו.
שאף להחזיר לעמו את תורתו ההולכת ונשכחת נ – דרך.
היכולת להפוך תהליך ליעד, היכולת לפתור בעיות הישרדות
מורכבות. יכולת להשפיע
אין להתפרנס מלימוד התורה, ש – רצון לקבל.
היכולת להגדיר את
מידת כוח הרצון לקבל,
היכולת לשנות את
צורתו ואת כיוון זרימתו יכולת להשקיע בלי תמורה ישרה.
על האדם לעבוד לפרנסתו ד – זרע.
היכולת לשים מניע
וכוונה נכונה כזרע
שבונה פעולה שלמה. הכרח לתת מעצמך כדי
לקבל
קבלת כל מידע מבוסס מחקרית ע – שחוק/מוח.
יכולת לשחק את החיים
בהגיון. יכולת לעבד,
למיין, לנתח, לחקור,
לארגן ולהעלות כל
פעולה לרמת מודעות. פתיחות למידע חדש

ערך הסדר והפשטות 6 – אחדות.
היכולת לחזק את
השונות וליצור אחדות והרמוניה להיות ממוקד.
רק אלוהים הוא מצוי אמת 1- אור.
היכולת להיות בוודאות
באור להיות בלב המהות
לקבל עליו את עבודת האלוהים, להתייחס אל האלוהים ולהימנע מלחשוב על יחסו של האלוהים אליו פ – ממשלה.
היכולת לשחרר את
עצמך מהכבלים בהם כבלת את עצמך. נכונות לתת בלי לצפות
לתמורה
ההשגחה הכללית היא השפע שיורד מאלוהים על העולם 5 – מחשבה.
היכולת ליצור באמצעות
מחשבה אמונה
ומציאות חדשה הכול נמצא בלי קשר
לאדם
הקשר בין האדם ובין אלוהים איננו דבר היורד מן האלוהים אל האדם אלא הוא דבר העולה
מן האדם אל האלוהים.
9 – חיסון.
היכולת ללמוד איך
ללמוד ולמצוא את
הידע הנחוץ בזמן
הדרוש. האדם מעצב הקשר
שלו עם אמונתו.
נתינה ללא חשבון, ללא גבול.
4 – חופש.
היכולת להיות או לא
להיות בכל מקום בו
אתה נמצא. נתינה מתוך חופש
פנימי.
מתייחס לערכים האנרגטיים המהותיים כ – חיים.
היכולת לנוע ולהשתנות
היכולת להעביר הלאה
מה שברשותך מאהבת חי
חינם, ללא תמורה מהות החיוניות.

הצורך בגישה אינדיווידואלית – לכול מקרה לגופו.
ט – טעם.
היכולת להבחין בין טוב
לרע, יכולת פעולה
בטעם טוב. הבחנה בין אפשרויות.

הריפוי מתרחש בגלל כוחו המרפא של הטבע עצמו: הטיפול הרפואי
רק מפתח ותומך בכוח המרפא של הטבע.
10 – גילוי.
היכולת לקבל את
המציאות ולטפל בסיבה
לצורך שינוי התוצאה. הריפוי גלום ביקום

קיימת תלות משלימה
בין הגוף לנפש, גם בתהליך התהוות
המחלה וגם בתהליך הריפוי. כדי להיות בריא בגוף על האדם לדאוג
גם לשיווי משקלו הנפשי. ל – מישוש.
יכולת לדעת מתוך מגע
בגוף ובטבע.
יכולת ביטוי גופנית דרך
ריקוד, תנועה, ספורט,
פיסול, ציור, אמנות,
מלאכה, כתיבה. יכולת הזנה הדדית בין גוף ונפש.
מתפקידה של תורת המוסר לעדן את תכונותיו האדם ולשכלל את אופיו ס – בטן.
יכולת תרגול, הפנמה
ואימון אישי.
יכולת פעולה מתוך
אמונה וערכי מוסר. יכולת הבנת החוקים לעומקם מאפשרת התפתחות אישית.
יש לכוון את כוחות
הנפש בכדי להגיע לתכלית החיים בעולם הזה – לאהבת ה´´ על
ידי הכרתו.
3 – אהבה.
היכולת לעשות דברים מאהבה וחמלה. מסע ההתפתחות האישית מוביל אל
אהבת ה´´.

לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 17 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799