אוכל בריא
4 בספטמבר 2014
דיקור (אוקופונקטורה) לשיכוך כאב
4 בספטמבר 2014

השיטה הבינתחומית של ד”ר זיו

השיטה הבינתחומית של ד”ר זיו

מבוא

השיטה הבינתחומית פשוטה לכאורה אבל הרבדים השונים מתחילים לבצבץ ולעלות. ככל שעובר הזמן אני מבחין ורואה כמה עמוקה היא השיטה עם כל הפשטות שבה. בעבודתי זו אני מבקש להציג את התהליכים העומדים במרכז השיטה הבינתחומית וכן ניתוח מקרה המתבסס על השיטה.

העוצמה והתחכום של השיטה נובע מהיכולת להכיל 3 מימדים בו זמנית בכל שלב בתהליך הטיפולי. הקומבינציה הזו, כפי שאני כבר משתמש בה בעבודתי כמטפל וכמורה, היא פשוט גאונית.
למעשה זוהי פסיכותרפיה במיטבה – ראו תוכנית לימודי פסיכותרפיה

בכל שלב בתהליך הטיפולי אני עובר מרובד לרובד ונע בין הרבדים. רואים את השלם לצד החלקים המרכיבים אותו. מה שמלהיב אותי במיוחד הוא העובדה שניתן לעבוד עם המודל הזה בכל התרפיות הטיפוליות ולא רק עם התרפיות שבהם עובד ד”ר זיו. השיטה רב תחומית בכך שכל אחד יכול לעשות את השימוש הנכון עבורו דרך המודל שהשיטה מציעה. שני הווקטורים בהם אני עובד במהלך העבודה זו הם ששת השלבים וששת הרבדים השונים. התהליכים כפי שרשמתי אותם מבטאים חוכמה של מעבר מאמנות ריפוי אחת לשנייה תרגום של אחת לשנייה ומתוך כך חשיפה של הסיבה והמניע. חשיפה של שורש הבעיה. מבחינה זו התהליכים עבורי הם חלק אינטגראלי מהשיטה ולא ניתן באמת לתרגל את השיטה ללא ביצוע התהליכים. אשר על כן אני מציג בעבודה זו את התהליכים בצורה מסודרת ומאורגנת כך שניתן לחזור ולהשתמש בהם בכל עת לצד המודל בו המטפל חייב לעבוד מתוך התחשבות בשלבי התהליך וברובד בו הוא נמצא בכל רגע במהלך הטיפול.

השיטה הבינתחומית

השיטה הבינתחומית של ד”ר זיו מאפשרת התבוננות על התהליך הטיפולי בשישה רבדים בהם נע המטפל בשיתוף פעולה עם המטופל. בין המימד הפיסי למימד הרגשי, למימד שכלי, הרגלי חיים, סוג התקשורת בה משתמשים והצד הרוחני כל אלה מצטלבים עם תהליך מובנה בן שישה שלבים בהם המטפל והמטופל מפתחים דיאלוג, בונים אמון ומבססים אותו, יוצרים מודעות לבעיה, מזהים את האפשרות הטובה ביותר ואז מבצעים שינוי.

ששת הרבדים לעבודה הטיפולית

הרובד הפיסי – כאשר אנחנו מבחנים אצל המטופל שינוי בגוף או בתנוחת הגוף כתוצאה מבעיה שמטרידה, ניתן לפעול דרך הגוף לצורך ביצוע השינוי בגוף. השינוי מתחולל כאשר מצרפים זיכרון גוף נעים במהלך שיחה על הנושא המטריד.

דוגמאות למצבים:
הרגלים –  אדם מדוכא ישן הרבה מאוד שעות או ילך לישון מאוחר מאוד ויתעורר מאוחר מאוד, יעשן וישתה קפה. יתכן ששינוי הרגלים יפתור את הבעיה. יתכן שרק הסימפטום נשאר בעוד הסיבה לדיכאון נעלמה מזמן.

מערכת יחסים – יתכן שאדם מדוכא מחוסר חברים ונמצא הרבה לבד. שינוי הסביבה החברתית יכולה לסייע בפתרון הבעיה.
רובד שכלי – אדם שאומר לעצמו כמה הוא לא מוצלח וכמה הוא כישלון מסייע למצב הדיכאוני להתבסס. יתכן ששינוי מחשבה יחולל שינוי במצב הדיכאוני בו הוא נמצא.
רובד רגשי – אדם שמלא רגשות שליליים מהעבר שלו. יתכן שמעט שמחה תסייע לעבור את המצב הדיכאוני.
הרובד הרוחני – אדם דכאוני לעיתים כי אין לו עבור מה לקום בבוקר. יתכן שאם ימצא משמעות לחיים ותכלית לחייו המצב הדיכאוני יוכל להעלם.
המטפל עובד אינטואיטיבית באחד הרבדים, אם זה עובד זה נפלא ואם לאו צריך לנוע בין הרבדים עד שמוצאים את הרובד המתאים לעבודה עם המטופל.

טבלת ששת הרבדים ושישה השלבים לביצוע השינוי

  רוחני מערכות יחסים הרגלים שכלי רגשי גופני
שינוי              
בחירת אפשרות            
מודעות             
ביסוס ביטחון            
מרחב בטוח            
יצירת שיחה            

שישה שלבים לתקשורת טובה יותר

אתה ואני
אתה איתי
אתה למעני
אתה או אני
אתה מכיר אותי
אתה הוא אני

טיפול במערכות יחסים בארבעה רבדים

תהליך בקבוצה.
מטרה: לשכלל את היכולת לנוע במערכות היחסים מרובד לרובד על פי שיטת זיו.

שלב 1: הסבר על 4 מערכות היחסים ע”פ הטבלה

פיסי רגשי שכלי רוחני
לקבל לקבל על מנת לתת לתת על מנת לקבל לתת
אני בנפרדות אני בתוך אני חלק אני הדבר עצמו
אני או אתה אני עבורך אני ואתה אני הוא אתה

שלב 2: תן לקבוצה להסתובב בחדר, הדגם ובקש לבצע תנועה שמתארת את ארבעת השלבים: לקבל, כל אחד לעצמו – “אני או אתה”. לקבל על מנת לתת, אחד עבור השני – “אני עבורך”. לתת ולקבל, לעשות ביחד – “אני ואתה”. לתת עבורי זה לקבל “אני הוא אתה”.
שלב 3: חלק את הקבוצה לארבע קבוצות קטנות, כל קבוצה מקבלת את אחד הרבדים. מדברים בקבוצה על משמעות הרובד ומכינים הצגה.

שלב 4: כל קבוצה מופיעה בפני כולם.
שלב 5: עבודה בקבוצה הגדולה, עמידה במעגל. מטופל עומד במרכז המעגל, כל חבר בקבוצה בתורו אומר משהו והמטופל נותן משוב. מהמשפט של כל חבר בקבוצה והמשוב למשפט ניתן לאבחן את מערכת היחסים המתאימה למטופל.
דוגמא – חבר בקבוצה אומר למטופל: “אתה אדם מקסים”. משוב של המטופל: “לא ממש”.
החבר בקבוצה  תקשר עם המטופל ברמה הרגשית, המטופל לא הגיב יפה למשפט ומכאן שהמטפל (חבר הקבוצה) במקרה הזה לא התאים את עצמו למערכת היחסים המתאימה למטופל והמטופל פעל מתוך האוטומט.
המטרה בשלב הזה היא שכל חבר בקבוצה יתאמן באבחון ובהתייחסות ברובד מערכת היחסים המתאימה למטופל וילמד לנוע בין הרבדים על פי הצורך של המטופל. המטופל מצד שני ילמד להכיל תקשורת ברמה הרגשית ויפעל בשונה מהאוטומט שלו.
כאשר חבר בקבוצה אומר משפט שהמשוב של המטופל חיובי, זה יהיה הסימן ששני הצדדים מתקשרים במסגרת מערכת יחסים מתאימה.
רישום ביומן: רשום את החוויה בתוך היומן.
שיתוף: שתפו בקבוצה מתוך היומן.
קשר לאינטליגנציות: התהליך עובד על מערכות יחסים בין מטפל למטופל בארבעה רבדים ומאפשר התבוננות, חקירה, אבחון ושינוי הרגלים

תרפיה לשינוי הרגלים
תהליך בקבוצה
מטרה: לחולל שינוי בהרגלים על פי שיטת זיו.

שינוי בנושא אחד יכול לחולל שינוי בנושא אחר.
שינוי בנושא אחד מעודד שינוי בנושאים אחרים.
שלב א’: בקש מחברי הקבוצה לחשוב על פעולה שמתבצעת אוטומטית ולבצע בפעולה זו שינוי. לדוגמא: לענוד שעון בצד ימין, לכתוב ביד שמאל, לשלב אצבעות בדרך שונה מהרגיל. להסתובב שמאלה עם כל הגוף בעוד העניים מתבוננות ימינה. (פלדנקרייז)
רישום ביומן: רשום את החוויה בתוך היומן.

שיתוף: שתפו בקבוצה מתוך היומן.
קשר לאינטליגנציות: אינטליגנציה של אחדות – היכולת לקבל את השונה והאחר. היכולת לתרגל וליצור הרגלים חדשים, להתאמן לצורך שינוי אמונה.

שלב ב’: הדגם עם מתנדב שינוי הרגל פיסי דרך מגע.
בקש מהמטופל להתבונן בגוף בעצימת עניים. בקש שישתף אותך במה שמטריד אותו, מה הוא מבקש לתקן, בקש אותו להקשיב לגוף ולראות מה לוחץ או כואב בגוף בזמן שהוא משוחח על מה שמטריד. תניח את שתי הידיים שלך על המקום הכואב בגוף ובקש מהמטופל להמשיך לדבר על הבעיה המטרידה אותו. צור קשר בין הבעיה עם מגע נעים וחם. ככל שתתרגל מגע נעים ביחד עם שיחה על הבעיה כך יתחזק הקשר. בסופו של תהליך לא יופיע כאב בגוף כאשר המטופל ידבר על הבעיה. העלמת הכאב בגוף תסייע בדרכים שונות להתבוננות ואף לפתרון הבעיה עצמה.
שלב ג’: בצעו את התהליך בזוגות. מטפל ומטופל והתחלפו בתפקידים.
רישום ביומן: רשום את החוויה בתוך היומן.
שיתוף: שתפו בקבוצה מתוך היומן.
חומרים ואביזרים: יומן וכלי כתיבה.

שילובים אפשריים לפני ואחרי התהליך:
ניתן לחולל את השינוי בתחושת הגוף דרך דיבור, מחשבה או תחושה.

מדיטציה: הרפיה והתבוננות בגוף, בתחושות ובמחשבות.
דמיון מודרך: התבונן על ההרגלים, על ההתנהגות האוטומטית.
ציור: ציירו מה שראיתם בדמיון המודרך והוסיפו מילים שצצות בדמיונכם.
תנועה: העבירו את הציור לתנועה שתתאר את האיכויות שלכם.
משוב לתנועה בתנועה.
משחקי תפקידים
תהליך בקבוצה.
 אינטליגנציות של: רצון לקבל, רצון לתת, רצון חופשי.
מטרה: להתבונן על התפקידים הטבעיים שלך במצבי חיים שונים, על פי שיטת זיו.

שלב 1: שיחה על שלושת התפקידים – הורים, ילד ומבוגר.

האם מבוגר הוא גם ילד, האם ילד לפעמים הוא המבוגר או ההורה.

 ילד הורים מבוגר
תחושות מורה/מטפל שכל, הגיון, מה נכון
איד סופר אגו אגו
מים אויר אש

שלב 2:בקש מהמשתתפים לשחק את הילד בקבוצה (מייללים, בוכים, צוחקים, הולכים על ארבע, בוכים, רוצים אימא) שיחה – מה רוצים ילדים.
לבקש מהמשתתפים לשחק את ההורים (תלך, אני עסוק כרגע, דבר יפה, אינך מתחשב באחיך) שיחה – מה רוצים ההורים.

בקש מהמשתתפים לשחק את המבוגר (תחשוב היטב לפני שאתה מחליט, האם בדקת פעמיים?, האם בדקת אם זה מתאים) שיחה מהו עולמו של מבוגר.
שלב 3: כל אחד בוחר מה הוא רוצה לשחק ומשחקים בקבוצה את שלושת התפקידים. לאחר מספר דקות להחליף תפקידים בקבוצה ולהמשיך את המשחק.
שלב 4: עורכים מדיטציה ודמיון מודרך אל הילד שהיית, אל המבוגר שאתה ואל ההורה שבך.
שלב 5: עבודה בזוגות – לדבר על 3 התפקידים וליצור הצגה בין שני תפקידים מתוך השלושה.
שלב 6: מספר זוגות מדגימים בפני הקבוצה.
רישום ביומן: רשמו את החוויה בתוך היומן.

שיתוף: שתפו בקבוצה מתוך היומן.
קשר לאינטליגנציות: אינטליגנציה של רצון לקבל – היכולת להיות ילד בכל גיל ולדעת לקבל. היכולת להיות מבוגר, לחשוב בהגיון ובשיקול דעת, לתת ולקבל. היכולת להיות הורה, מורה, מטפל. היכולת לשכלל את הרצון החופשי.

* תהליך זה מבוסס על החומר שנלמד בכיתה. התהליך עובד ונרשם תוך שמירה קפדנית על עקרונות שיטת זיו


עד כאן ניתוח המקרה של מאי. הטיפול במאי לא הסתיים עדיין. פעולת הניתוח הזו סייעה לי מאוד לראות את המקרה בבהירות.

השפות המרובות
משוב לציור של אדם אחר באמצעות ריקוד הוא שפה ייחודית שהביטוי שלה הוא פשוט ואינו מצריך ידע מוקדם בציור, בריקוד או באנגלית. משוב של תנועה למילים ולציור הוא המשוב הישיר והחזק ביותר שחוויתי מעודי. החקירה העצמית שלי מתחילה בהבנה בסיסית שבני אדם מדברים בשפות שונות. הבנתי שאני יכול לדבר דרך מילים ודיבור כמו שאני יודע, ואני יכול גם לדבר באמצעות מבט ותחושות, באמצעות תנועה בגוף, אני יכול גם לדבר דרך ציור או כתיבה, דרך רישום, דרך פיסול, שירה או ריקוד. הדבר המפתיע ביותר הוא שגם הציור מדבר אלי. הפסל רוצה לעצב את עצמו והציור רוצה שיציירו אותו. הקירות בחדר רוצים שיתבוננו בהם או יתלו עליהם ציורים והדפים רוצים שיכתבו או יציירו עליהם. הבנתי שאני יכול לדבר עם בני אדם כמו עם חפצים ותמונות. כל יצור ביקום מבטא את עצמו בשפה הייחודית שלו. התמונה מדברת בשפה שלה, המים והפרחים מדברים בשפה משלהם וכולם מבינים את כולם באורח פלא. בהתחלה זה נראה מוזר ומשונה, אבל במשך הזמן הבנתי שמתקיימת מערכת יחסים בין החי עם הדומם, ובין הדומם והמדבר עם הצומח ועם אמא אדמה. הכל קשור בדרך מופלאה וכולם מדברים עם כולם בשפות שונות ומרובות. המפתיע היה לראות אנשים מדברים באנגלית מבלי לדעת לדבר אנגלית באמת ורק המבט ותנועות הגוף הסגירו את משמעות העמוקה של הדברים אותם רצו לומר.

הבנתי שהתחושות שלי כרגע לא תהיינה התחושות שלי בעוד חמש דקות והן תהיינה אחרות שוב בעוד יומיים. השפה היא ייחודית והיא נאמרת בדרך שאינה חוזרת על עצמה. כל משפט שנאמר הינו חד פעמי, בין אם הוא נאמר דרך מילים, דרך ציור, ריקוד, תחושות או מוסיקה. מריחה של צבע על גבי נייר הוא משפט שנאמר על ידי המצייר לנייר שעליו הוא מצייר. והציור עונה לו בדרך ייחודית שרק הצייר מבין וחש. הבנתי שתרגום מילים משפה לשפה הוא מעשה יצירתי שמקרב את האדם אל הבורא בדרך מופלאה. הבנתי שכל חפץ תחת השמיים מדבר בשפה משלו, והבנתי גם שניתן לבצע תרגום משפה לשפה. מאמר יתורגם לציור, וציור מתורגם לתנועה, התנועה תהפוך למוסיקה, והמוסיקה תתורגם למשחק, המשחק יתורגם לשיר והשיר יתורגם לציור. כולם מדברים על אותו הדבר בשפות שונות. השפות המרובות הן שמסבירות את ריבוי האמיתות בכל תחום. לכל אדם יש אמת ייחודית והיא השפה הייחודית בה הוא מדבר. גם כאשר מבינים את שפת הדיבור של אדם, עדיין הוא מדבר ב”שפה” הייחודית שלו באמצעות מילים מוכרות. מורים ידברו בשפות שונות על אותו נושא, נהגים יגיעו לאותו מקום בדרכים שונות.
באחד התהליכים, לפני שהתחלתי לצייר, חשתי תחושה מאוד חזקה ליצור, לא ידעתי מה אני עומד ליצור ובטחתי בתהליך שאני עומד לעבור, התחושות שלי היו עזות וביטאו באופן ברור משהו שרק תחושות יודעות לומר בשפה המיוחדת להן. התחלתי לצייר, משכתי במכחול, לא הובלתי את הקווים או את הצבע, עבדנו ביחד, אני והמכחול היינו כמו שני רקדנים ברחבת הריקודים. המכחול הוביל אותי ואני הנחתי לו להוביל ואחר כך אני הובלתי והוא הניח לי להוביל, היה לי ברור שאני מדבר כעת בשפה של המכחול והוא מדבר אלי. המכחול גורם לי הנאה גדולה ואני גורם לו לשיכרון חושים. חשתי את הרצון שלו להתבטא ולממש את עצמו כמכחול ואני צבעתי איתו כמו כנר שמנגן על כינור, כמו שני חברים שיושבים ומדברים בניהם.

כל מה שידעתי וכל מה שלא ידעתי על צבעים ומכחול, על בד ונייר, על הטכניקות השונות נעלמו, כמו נוצר חלל ריק – לא כלום, חסר תכלית וללא משמעות. משכתי במכחול למעלה ולמטה, ביצעתי פירואטים על הנייר, הייתי “אני” בלי ידיעה או חוסר ידיעה. היינו לגמרי אנחנו, אני והמכחול והציור בשיחה אינטימית, רקדנו ועשינו אהבה. גם הצבעים היו חברים טובים והוסיפו את חלקם לשיחה. הצבעים היו שם עבורנו, הם נמרחו היכן שאני והמכחול הובלנו. הם התבוננו והתלחשו בניהם ויצרו קשרים וחיבורים של צבע ואני חשתי שאני נמצא בעולם מוזר של חפצים מדברים. הם משוחחים בניהם, אני משוחח איתם והם איתי וכמו זו הייתה פעולה טבעית. זו הייתה עבודה של אמן, חשתי אמן בכל המובנים. חשתי את התחושה הנפלאה של יצירה שאינה חוזרת על עצמה. האמנות הפכה לידיעה שאמנם כך פועלים הדברים ואני לא הוזה איזו הזיה של מי שיצא מדעתו. דווקא ברגעים אלה ידעתי שאני חוזר לדעתי, לתחושה של אחדות עם עצמי ועם אמא אדמה.

אני מבין היטב את תחושתו של הצייר שרוקד וקופץ ומדבר עם הציור שהוא מצייר דרך המכחול והצבעים והבד והמים והאורות, והקירות שמתבוננים, כולם בשיחה ובריקוד והרמוניה שרק מי שנמצא בתוכה מבין את מעשה האמן. כי רק כך נוצרות יצירות גדולות, רק כאשר נוצרת שפה אחת בין הצייר לציור. כאשר כל אדם ידבר בשפה הייחודית שלו מתוך ידיעה שכל היקום מקשיב ומשתף פעולה, כמו ריקוד, כמו תזמורת שמנגנת בכלים שונים ובשפות שונות, תתרחש ההרמוניה שאנו כה מייחלים לה. שפת האמנים היוצרים.

לפני שהתחלתי לצייר הייתי מהוסס, כמו לא רציתי לעבוד עם הציור וראה זה פלא גם הציור ענה לי באותו מטבע, גם הוא לא ממש רצה לעבוד איתי. אט אט ראיתי בהתנגדות שלי ובמכשולים שהערמתי פתח ואפשרות ובמקום להתמסר לספקות ביכולת שלי לצייר, החלטתי לסמוך על התהליך ולהיות בטוח שאיך שלא תהייה התוצאה, אני אלמד משהו מהתהליך. בלי להבין מה אני עושה, פשוט לעשות ולראות לאן זה לוקח אותי. ברגע שבטחתי בתהליך ובעשייה שלי כאן ועכשיו. ההתנגדויות הפכו לאבני דרך ולמורה דרך. ברגעים האלה התחלתי לכבד את ההתנגדויות שלי. התחלתי לצייר, הציור היה ביטוי אישי ייחודי, עמדה אישית שלי,

שיחה שאני שוחחתי עם הנייר שעליו ציירתי, שפה ייחודית שאני יצרתי. כך החל הציור שלי לרקום עור וגידים והציור בעצמו החל לצייר את עצמו. אני ציירתי אותו והוא צייר אותי וכך השיחה בינינו קלחה, כך עשינו אהבה שעה ארוכה.

הבנתי שככל שאני מאפשר לאי סדר להיות, כך נוצר סדר חדש. בהתחלה זה נראה מאולץ ומלאכותי ולא טבעי, אבל ככל שהחזקתי בתמונה ואחזתי בה כך היא הלכה והפכה למשהו ממשי ואמיתי עבורי. הצהרתי מחדש שוב ושוב על דברים שהאמנתי בהם, יצאתי מהמסגרת אל הדמיון הבלתי מוגבל ושמרתי על מי שאני. הבנתי שככל שאני מביא את עצמי ואת הייחודיות שלי כך אני נוגע יותר ויותר ויוצר מרקם יחסים מיוחד עם הציור שלי. ראיתי שככל שאני “אני”, כך אני יכול להיות כל דבר. יכולתי להיות ציור או צבע, יכולתי להיות הנייר עליו ציירתי. הייתי הקירות והנורות וגם המזגן שחימם את הגוף. במידה גדולה של הפתעה יכולתי להתבונן בחברי המציירים לידי ולהיות באופן מושלם כל אחד מהם ולהיות הם ולהשתלב בצורה מושלמת בקבוצה שעימה עבדתי.

המקום הזה שאליו יכולתי לקחת את עצמי היה כמו הופעה של דמויות רבות על במה אחת.

כל דמות שמרה על המקום המיוחד שלה. אני שמרתי על האדם המיוחד שבי, המכחול שמר על הייחודיות שלו וכל צבע ביטא את עצמו ואישיותו הייחודית. הקירות המתבוננים, כל אחד מחברי הקבוצה והאביזרים שאיתם הוא עבד, שמרו על הייחודיות שלהם ועל הדרך הייחודית שלהם לבטא את עצמם. כולנו היינו על במה אחת, כל אחד היה עמוק בתוך התפקיד הייחודי שלו. המקום הייחודי של כל אחד מהמשתתפים יצר ניגודים, סתירה ורצונות שונים ומעמתים.

העובדה הזאת היא שאפשרה את נוכחות ההרמוניה ואת האחדות האחת. דווקא כאשר כל אחד נמצא עם עצמו ועם הייחודיות שלו צומחת היכולת להכיל. ופתאום זה נראה כמו תזמורת שמנגנת בהרמוניה מופלאה והמנצח על התזמורת היה הנוכחות של כל אחד. שפות מרובות שיצרו שפה אחת.

ריפוי דרך אמנויות

העובדה שכל משתתף נכנס לתהליך בלי מחשבה, בלי שיפוט, בלי הכנה מדוקדקת מה “אני הולך לעשות”, “איך זה ייראה בעיני אחרים”, מה יהיה אם אכשל”, דווקא מהמקום הזה, זה היה אפשרי. היכולת להאמין בעצמי היא שאפשרה לתהליך להתרחש בדרך מופלאה.

רק מהמקום הזה נוכחתי בעוצמת היצירתיות ובכוח הריפוי שהאמנות מעניקה. ריפוי דרך מגע, אמנות ויצירתיות היא דרך פשוטה כל כך וזמינה כל כך שזה מופלא בעיני. ראיתי איך אמנות מרפאה אנשים, ראיתי שככל שאני מתמסר יותר לתהליך, נכנע לחלוטין להתרחשויות, כך האהבה שבי מתחזקת ומתעצמת. כך עוצמת האנרגיה גוברת וכוח הריפוי נוכח בעוצמה גדולה יותר. ה”כניעה” שלי לתהליך הייתה אפשרית כאשר אמרתי לעצמי “הרגע הנוכחי הזה הוא הרגע החשוב ביותר בחיי”, בטחתי בתהליך ובטחתי בעצמי, ידעתי שהציור שלי יראה לי משהו שלא ראיתי קודם מעולם, ידעתי שהעובדה שאני עושה את העבודה שלי מתוך אמונה חזקה תסייע לי להבין מי אני, ידעתי שמשהו טוב עומד להגיע. תשומת הלב שלי וההתבוננות הממוקדת בכל מה שסביבי ובעצמי במהלך התהליך חיזקה את הידיעה שאני במקום בטוח לחלוטין. כל התהליך היה תהליך מרפא ומועיל בדרך שרק מי שחווה את החוויה יוכל להבין באמת.

אני, שחוויתי את החוויה פעמים רבות, עדיין איני יכול לבטא אותה במילים כך שזה יתאר את החוויה כולה. מילים הם שפה שניתן לתרגם לציור ואחר כך לתרגם את הציור לריקוד ושוב לתרגם את הריקוד לשירה ואחר כך לחזור ולבטא במילים את השירה. אבל  שיר אינו מילים ומילים אינם ציור או ריקוד או אכילה, או מגע. לכל פעולה אמנותית יש שפה שנוגעת ברובד אחר במהות שלנו. כל שפה נגעה בי בדרך ייחודית וברובד שונה. אני יכול לתרגם שפה אחת לשפה אחרת בדרך שרק אני חש באמצעות השפות השונות  את האפשרויות השונות שאני מכיל. אבל לעולם איני יכול לבטא במילים ריקוד, וריקוד אינו יכול לעולם להביע את מה שציור או פיסול יכולים להביע. הבנתי שאני יכול לתאר במילים את התחושות שלי מהעבודה שעשיתי כאשר ציירתי את הציור, אבל זה לא יהיה לעולם כמו לצייר. מילים הם מילים וציור הוא ציור ולמרות שאני יכול לתרגם שפה אחת לשפה אחרת. אין תחליף להתנסות בכל השפות שהבריאה העניקה לנו. הילינג אפשרי דרך כל שפה אמנותית. מתוך העבודה בשפות אמנותיות שונות אני יכול לומר שכל שפה מרפאה בדרך שונה וייחודית. לכל שפה יש את המקום המיוחד בו היא יכולה לעשות מה ששפה אחרת אינה יכולה. אני יודע שריבוי בפעילות אמנותית על גווניה הרבים יאפשר נגיעה ברבדים שונים ורדומים, יעיר אותם ויאפשר להם לבטא את עצמם דרך האמנויות השונות לצורך ריפוי.

 לסיכום

מתוך התהליכים בכיתה לקחתי את האפשרות להגדיל את היכולות שלי כמורה ומטפל. אין לי ספק שאין לי שום דרך להבין כרגע את ההשפעה המלאה של מה שעברתי במהלך האינטנסיב. אני חש מלאות וסיפוק ממה שעבר עלי. ניתוח המקרה של מאי על פי ששת הרבדים וששת השלבים מקל ומסדר את התהליך הטיפולי כך שבכל שלב ניתן לראות היכן אני כמטפל נמצא ולאן אני יכול וצריך להוביל או ללכת אחרי. אהבתי מאוד את העובדה שלמרות התבנית הברורה בסופו של דבר ד”ר זיו ממליץ לעבוד אינטואיטיבית “כמו המים הזורמים אל הנהר” וכאשר לא מוצאים את הדרך אפשר וכדאי להתבונן על “מפת” השלבים כדי לראות מה עוד אפשר לעשות כדי להגיע לחוף מבטחים.

אני אוהב מאוד את האפשרות לעבוד עם הגוף דרך הגוף, כמו את האפשרות לעבוד דרך הרובד השכלי או הרובד הרגשי או הרובד הרוחני ולדרכם לטפל ברובד הפיסי. אני אוהב את האפשרות שהשיטה מציעה ובה ניתן לעבוד מכל רובד לכל רובד מה שמוכיח, שלמרות שהאדם בנוי רבדים שונים, בסופו של דבר הוא פועל כיחידה אחת –  דרך כל חלק ממנה ניתן להגיע ולטפל בחלקים אחרים ללא הגבלה.

שלדון ב. קופ (1999, עמ’ 185) בספרו “אם תפגוש את הבודהה בדרך הרוג אותו” אומר: “באם הוא עולה רגל או נוסע המחפש שילמדו אותו את האמת (או משהו) התלמיד לומד רק שאין דבר שמישהו אחר יכול ללמד אותו. הוא לומד, אחרי שהוא מוכן לוותר על כך שילמדו אותו, שהוא כבר יודע איך לחיות, שזה כלול בסיפור שלו.

הכל הוא בדיוק מה שנראה שהוא! אין שם משמעויות נסתרות. לפני שהוא מגיע להארה, אדם קם בכל בוקר ועובד כל היום בשדותיו, חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב, הולך למיטה, עושה אהבה עם אשתו, ונרדם. אבל אחרי שהשיג הארה, אדם קם בכל בוקר ועובד כל היום בשדותיו, חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב, הולך למיטה, עושה אהבה עם אשתו, ונרדם.

דרך הזן לראות את האמת היא מבעד לעיני היום – יום שלך. זה רק הפקפוק חסר הרגש בחיים כמו שהם שמסבך אדם בקשרים. אדם לא זקוק לתשובה כדי למצוא שלווה. הוא צריך רק להימנע, לחדול מהטלת הספק המיותרת, הריקנית. סוד ההארה הוא כשאתה רעב, תאכל, וכשאתה עייף, תישן.

המאסטר של הזן מזהיר: “אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו!” אזהרה זו מצביעה על כך שכל משמעות שבאה מחוץ לעצמנו איננה אמיתית. כל אחד מאיתנו כבר השיג את דרגת הבודהה. עלינו רק לזהות זאת. פילוסופיה, דת, אהבת המולדת, כל אלה אלילים ריקניים. המשמעות היחידה בחיינו היא זו שכל אחד מאיתנו מביא אליהם. הריגת הבודהה בדרך, פירושה להרוס את התקווה שכל דבר מחוץ לעצמנו יוכל להיות המאסטר שלנו.”

הקטע הזה מתוך ספרו של שלדון חיבר אותי לכל מה שלמדתי וחוויתי באינטנסיב ומסכם עבורי בצורה מיטבית את השבוע הנפלא. הגוף הוא הדבר האישי ביותר שלי, והסובייקטיבי ביותר. הוא חכם וזוכר, הוא אינו משקר ואינו עושה מניפולציות. כאשר הוא כואב הוא כואב. הוא המשרת הנאמן ביותר שלי, הוא מתמיד ומתאמץ ועושה גם את העבודות השחורות וגם את כל העבודות העדינות עבורי, הוא נעים ומלטף ומענג. הוא יודע לעשות אהבה, הוא אמיתי בלי סיפורים. הוא הבית שלי והמקדש שלי. הוא לומד ויודע איך ללמוד. הוא המורה הטוב ביותר שלי. הוא המאסטר שלי אין צורך לחפש בחוץ. אם אפגוש את הבודהה בדרך, אהרוג אותו.
מקורות
קופ, שלדון ב. (1999) אם תפגוש את הבודהה בדרך הרוג אותו/העליה לרגל של מטופלי גרדנר, ה. (1996). אינטליגנציות מרובות: התיאוריה הלכה למעשה. מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.

פסיכותרפיה. פראג הוצאה לאור. (תרגום מאנגלית: דורית גינת)
דיכטוולד, קן. (1992) גופנפש/ המקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה. אלפא/זמורה ביתן.
Ziff, joel. (2002)  protocol for multi-modality counseling.
Ziff, joel. (2002)  choice-points.
Ziff, joel. (2002) social competencies: six pathways to better relationships.
Mcniff, s. (1992) art as medicineqcreating a therapy of the imagination. Shambhala, boston $ london

לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 14 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799