טיפול גוף נפש
4 במרץ 2013
כללי ציטוט חומר מאתר המכללה
7 במרץ 2013

כוח בראשית

כוח בראשית. מהתחלה…
הנקודה הזו שמתחילים מחדש. נקודת האפס, היא מרחב ריק שבה שוב אפשר ליצור כל מה שרוצים.
אותי נקודת האפס היא כל כך מרגשת, שאני חוזרת שוב ושוב ומגיעה אליה.. כמו שאני מתחילה לצייר משהו, כי יש חשק, יש מוזה, בלי תכנון מוקדם או שרטוט מראש. את התכנון הזה אני שונאת, ולא יודעת אם כי זה מכניס אותי מראש למסגרת, לסוג של התחייבות או שבריק אין יותר מידי תכנוני מהלכים או כי סתם אין לי סבלנות לזה. אבל אני מתחילה, לא מגיעה אפילו לאמצע הדרך, בטח לא לתוצאה ומוחקת. מחדש. כל כך הרבה פעמים זה קרה וחלקן היו כל כך משמעותיות, כאלה שהייתה לי מטרה מאד מוגדרת מה באתי לעשות באותו מקום, ככה שיוצא לי לדלג/לפספס כמה שלבים בדרך.. אגב, אף פעם העניין לא ציער אותי כל כך ולפחות אני מנסה ותוהה. מעבר לכך שכל פעם שהגעתי לנקודה חדשה, הפכתי למישהי אחרת, בכל אופן בעיניי. וזה לא דרש שום מאמץ או שניסיתי להיות אחרת אלא הבנתי דבר אחד או שניים מהתהליך שקדם לו וזה פשוט קרה. אז אני רואה את זה כאילו במהלך חיי, היו לי כמה חיים… זה בסדר וגם נראה הגיוני, כי תמיד הרגשתי בוגרת מגילי, נשמה זקנה כזו..
אז שוב הגיעה הנקודה הזו. ותמיד כשמגיעה היא כרוכה בוויתור על מה שכבר יש לי. ככה זה. לנוסטלגיות אני כבר מזמן לא מתחברת כי הם כבר לא רלוונטיים להווה, לא אותו תפקיד, לא אותה עבודה, לא אותם חברים, לא אותה סביבה, לא אותו בית… יש זיכרונות (די מעורפלים) אולי קצת תמונות, בכל מקרה לא ניתן לשחזר אותם, אותם מצבים ששייכים לדפי ההיסטוריה ומחובתם להישאר שם. עניינים קיימים, צריכים להתעדכן ולהמיר את עצמם להוויה ולרצונות של היום. אי אפשר להתחיל שום דבר חדש אם לא משאירים מאחור דברים ישנים.. וזה גם כרוך בלקחת סיכון כי בלי סיכונים גם אין סיכויים. את הצעד הבא אני עושה בידיעה שלמה, שמה שקשור לחיי באמת, יהיה איתי, ולא משנה איפה אהיה- המשפחה שלי, חברים שאספתי, אבני דרך.. הם כבר כאן, וכך קרה תמיד. את הפרק הבא אני מתחילה בלעזוב. כמעט שלוש שנים אני כאן, בעיר המדברית (מי היה מאמין..) מאז הספקתי להחליף סטטוסים (נשואה, גרושה, רווקה מחודשת), מלאאא עבודות, התחדשו קשרים, הסתיימו קשרים, התחלתי, סיימתי (באופן פורמאלי- מטפלת בעזרת בעלי חיים, יש איפשהו תעודה..) ושוב התחלתי לימודים, בתים, טלפונים ומה לא.
לא היית פשוטה בשבילי, באר שבע.
אם זאת, יש כאן מספיק/ יותר מידי, בשביל להתגעגע. נקודת האור שלי, עלמה, כבר הבטיחה שתבוא לבקר (זה היה הסיכום עם אחי וגיסתי. סגורים על זה נכון???), האחים שלי, ההורים שלי, המשפחה שלי, אנשים שעבדתי/הדרכתי אותם, מספר חברים מצומצם… כולם יחכו לי כאן, שאחזור לבקר. ויש את מי שלא יצפה שאבוא, מי שלא יאמר שמתגעגע או אפילו לא יבין לאן נעלמתי ויתרגל לחוסר הנוכחות שלי. אני בטוח אחשוב עליהם, על הילדים על הרצף האוטיסטי שכבר התחלתי להבין חלק מהמהלכים שלהם, מה משמח אותם או מה מעציב, בתהייה מה הייתה ההשפעה שלי עליהם, אם בכלל…
פעם ראשונה שאני עצובה מכך. מסיום הפרק הזה. אני מסתכלת מסביב, מבולבלת מהתחושה. עצובה ומבולבלת ומכל כך הרבה סיבות. מתה מפחד ולא יודעת למה. זו לא נקודת ההתחלה שמפחידה אותי וגם לא חוסר הוודאות. מעצם היותי אדם חופר (בעיקר לעצמי) אני מחפשת את הסיבה. אולי כי הייתי באמת נוכחת ולא פשוט העברתי את הזמן, כי נקשרתי, כי הכרתי, כי עשיתי דברים שפיתחו אותי או אישרו לי את הכיוון שלי, כי התמודדתי, כי כל זאת ועוד, מובילים אותי להתחיל מחדש. בלי לברוח הפעם. אולי לא מצאתי את הסיבה, אולי יש אחת נכונה או כולן יחד. זה לא ממש משנה. התחושות האלו יחיו בי, כי אין ברירה אחרת, יחד עם המחשבות על הצעד הבא. אני יודעת (בערך) לאן אני רוצה להגיע, אני יודעת (פחות או יותר ) מה אני רוצה לממש. ברור לי מאיזה נקודת מוצא אני מתחילה ומה היעד(פלוס מינוס). אני יודעת אני נולדת מחדש.
נקודות ריק שכאלה תופסות אותנו כל הזמן, כל פעם שנסיים פרק ונתחיל חדש.
על פי שיטת לוסקי, זה לדעת שבכל רגע החיים מתחדשים, מתחילים מחדש. היכולת הזו, קשורה לאינטליגנציה בראשית, לכוח רגשי- היכולת להתחיל כל דבר מהתחלה, בכל מקום, בכל גיל, בכל זמן.
כתבה – ליאת בן איון – שנה א’
לוסקי
לוסקי

ד”ר דני לוסקי PhD – יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו”ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי – רפואה משולבת – טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד”ר לוסקי כתב 14 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799