ליצור זוגיות בתוכי
18 בדצמבר 2014
בגידה, בגידה בעצמך
22 בדצמבר 2014

כעס

כעס. 

תודה לכעס / יוסי לוי

זה קרה ב – 21.10.14 , חזרתי אחרי יום מלאה אנרגיות חיוביות אחרי השתלמות מספקת, סוף סוף השנה הזו אני אלמד ילדים לרקוד לקצב שירי ארץ ישראל.  באותו היום השארתי את הרכב בב”ש ונסעתי עם חברה, היה לי עונג לא לנהוג, בכלל בתקופה האחרונה לפני המקרה התחילה לעלות לי החוסר הנאה והרצון לנהוג בגלל התקף החרדה שקרה לי כמה חודשים קודם. כשחזרנו, דיברנו כל הדרך על האושר והשמחה שהחוג מביא איתו, היינו בהתרוממות רוח.הגענו אל הרכב, נפרדנו, שמתי מוזיקה והדלקתי סיגריה והתחלתי לנהוג לכיוון ביתי.הגעתי לרמזור האחרון בבאר שבע , ממש ביציאה , אני כ”כ אוהבת את הנקודה הזו כי משם כאילו את בתוך מסלול מירוצים והנוף פרוס ללא הפרעה של בינינים, שם זה קרה –התאונה, כל הרכב נמעך, אך קרה שם נס אלוהי שאני עוד פה. 

לקח לי זמן לעקל את המקרה, לא ידעתי על מה לבכות, על הרכב או על הפלא שקרה ובעיקר כעסתי נורא. אני נמצאת בתקופה שבה יש לי המון תירוצים לכעוס, אז כעסתי על הנהגים על הביטוח שמטרטר, כעסתי על עצמי, כעסתי על האחים שמעצימים את הסיכסוך, כעסתי על אלוהים(על מה כבר יש להודות לו),כעסתי על כל דברשנקלע בדרכי.נכנסתי לדיכאון, לא הצלחתי לראות את האור, כל כולי ראיתי רק שחור. מרוב שהייתי שקועה בתוך הכעס מהר מאוד זה האנרגיות מסביבי התחילו להגיב בחזרה. המחשב קרס, היתה לי הפעלת יום הולדת נוראית, חליתי כל פעם במשהו אחר, חוסר עשיה,חסרת סבלנות, התפטרות מהחוג שהעברתי לילדים (חייב שינוע) וכל זה בחודש אחד.לאן עוד זה יכול להתדרדר?? הרי ‘כל הכועס כל מיני גיהינום שולטין בו’– כך אני מאמינה, אבל לא הצלחתי להשתלט עליו, אני זקוקה לשינוי. בתמיכה ואמונה מהסביבה בי והאמונה שהכל אכן לטובה, התחלתי לשאול למה זה קרה לי? ומה אני שידרתי לעולם? מה האחריות שלי בתוך כל הכאוס שנוצר לי?(יותר נכון יצרתי). לאט לאט התחלתי להבין, התחלתי לקבל תשובות , התחלתי ליישם, התחלתי לשחרר את הכעס. אחד מהפתרונות הגיע משיר פשוט שגרם לי להתרוממות רוח. שיננתי אותו בכל צורה ובכל זמן עד שמילותיו חדרו לי לעצמותיי “זה הכל מלעלה” של סבלימינאל וגד אלבז.התחלתי טיפול בדימיון מודרך , הבנתי שרק לחזור לשמחה תציל אותי ,הבנתי, או יותר נכוןשמתי לב ששכחתי להגיד- תודה.היום אני עדיין בתהליך ושיחררתי המון כעסים, היום אני שקועה בעשיה, בשיבה אל שמחת החיים שלי הטבועה בי, באהבה הטהורה אל החיים והבריאה ומודה על כל יום שעובר ועל כל סיטואציה בחי, על הכעס והפחד  שמביאים אותי להתעוררות בחיי לשוב לאמת שבי.

לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: תהלים, פרק נא, פסוק יב