לצעוק
18 באפריל 2015
לחם
18 באפריל 2015

להדליק נר

 להדליק נר/ אורית גלילי

להדליק נר כל יום ואמור “הכל בא מצד האור” (לוסקי 2013)

הנר, אותו אור פשוט, עתיק יומין, טומן בחובו סוד גדול וכמו הסודות הגדולים ביותר הוא גם הפשוט ביותר.

לנר ותאורתו תפקיד חשוב בדתות השונות והוא חלק מטקסים ומסורת. ביהדות לנר תפקיד מרכזי בשבתות וחגים כדוגמת חנוכה, בטקסים דתיים, הבדלה בין קודש לחול, לוויות וכו’.

כבר בספר ויקרא, מצווה האלוהים על נר תמיד “צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי אדני תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי אדני תָּמִיד.” (ויקרא, כ”ד ב’-ד’).

על פי הקבלה הנר משול לנשמת האדם. כפשוטו. כאשר מדליקים נר, אדם נזכר בנשמתו ומקורה והנר מושך זכרון וסוג של התעלות רוח. הנועם, האור, העונג שהאדם חש כאשר הוא מדליק נר.

כשאנחנו מדליקים נר מנר אחר למשל, אנחנו בוראים מקור אש חדש שאינו גורע דבר מהבריאה הראשונית.

הנר משלב בעצם הוויתו גשמי ורוחני, בסיס גשמי ושלהבת רוחנית שלא ניתן לגעת בה אך אינה יכולה להתקיים ללא בסיסה המוצק, הארצי.

“בוא וראה- בשלהבת העולה יש שני אורות-אור לבן שעולה מעלה, ואחר, אור כחול או שחור שהוא כסא ללבן. נאחזין זה בזה שיהא הכל אחד”- (תרגום אשל”ג מתוך הזהר להאר”י.).

הנר, מחבר בין קדושה לגשמיות, בין רוח לגוף. האור לא יכול לעמוד בזכות עצמו ולגשמיות אין ערך, אך כשהנר דולק, העונג מתפשט ואורו בורא מהות חדשה המרחיבה את הלב, מענגת, מרגיעה ומאפשרת התבוננות בטוב.

לפי ספר הזוהר, יש להתבונן באור הנר בשכבות האור שלו : כל שכבה מרמזת על עולם אחר ועל רמה אחרת של מציאות.

תכלת הדבוק בפתילה: (או אדום)- עולם המציאות המוחשית בו אנו חיים, ירוק- עולם הרוחניות והמלאכים, לבן-עולם הצדק הלבן- בו יש רק חסדים ללא דינים ‘אור מקיף ניכר לעין’- מציאות רוחנית קדומה גבוהה, ולבסוף האור שאינו ניכר בעין ואינו מושג לנו- עולם ממנו נבראו כל העולמות. לא ניתן להשגה בשכלנו.

אומנם הדתות השונות, חיברו את אורו של הנר לקדושה למערכת טקסים, אך כאשר אנחנו יוצרים לעצמנו טקס שאינו תלוי בזמן או מקום והוא אישי, פרטי שלנו, אנחנו “משאילים” לרגע את מעלותיו של הנר ומהותו הרוחנית אל תוך עולמנו הפרטי, האינטימי.

 כאשר מידי יום אנחנו נדליק נר שיעטוף אותנו ברוגע רוחני מחד, אך ישמור על בסיסנו הגשמי ונצרף תפילה אישית הסומכת על האור באשר הוא “הכל בא מצד האור”, נשלב באופן טבעי בסופו של דבר בחיינו רוגע, שלווה ואופטימיות שעומדת בפני עצמה והיא רוחנית וגשמית כאחד.

 כשאנחנו מביטים באור הנר, אנחנו נכנסים אט, אט מהעולם המוחשי למציאות הרוחנית, הגבוהה שאינה ניכרת לעין.

 לוסקי ד (2013) ספר תרופות לוסקי. הוצאת מכללת לוסקי

  • ספריית “קבלה לעם”- תרגום אשל”ג מתוך הזהר להאר”י.

                                                                                                                          א