מסלו
מכללת לוסקי מפיצה ידע ואינה מוכרת דגים

לוסקי כדרך חיים

מגיש:  אביב פולאק
תאריך   25-12-2006

טוב… אז קודם כל הקדשה:

דני, תודה לך על ההשראה ועל נקודת המבט הבהירה שאפשרת לי על ספר יצירה באופן פשוט ומעשי להפליא.

בעבודה הזו אני רוצה להציג את חקירתי והשקפותיי לגבי תמצית תכלית הידע.

המכתב הזה מיועד קודם כל לך, דני לוסקי, כעוד ניסיון להעביר לך את דברי מתוך תקווה שתכילם כשם שהם ותחלוק עמי בחכמתך את הבנותיך וידיעותיך בנושא.

בנוסף לכך המיזם מיועד לכל תלמידי לוסקי כנקודת השואה ביחס לחקירתו בשיטתו ולאפשרויות הגלומות בעקרונות השיטה, כדי להביאם לכדי ביסוס מדעי יותר ומיסטי פחות.

אני מקדיש את החקירה לכל אלו אשר חוקרים את עצמם פנימה כמו החוצה את הבריאה, כדי להבין את האמת המשותפת לכולנו, ומוכנים להעמיק ולתפוס מעבר לאמונות של אנשים אחרים, גדולים ככל שיהיו. על כן אני מודיע שמתוך אמונה זו, אציג את הרעיונות המוצגים בו/דרכו. אני בכל זאת מתבסס, בשלב זה, בעמידה על זוג אמיתות: האחת היא ספר יצירה, או ליתר דיוק, העקרונות אמיתות אימתניות כנגד כל דת המונית,  והשניה היא הגישה המדעית, שעל ידי הטלת ספק מתמדת, והיא מתבססת על כך שאין אמת מוחלטת

לסיכום- את העבודה אני מועיד לכל מי שמסתקרן או רוצה לקרוא אותה.

ולכווווולם – אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים!!! פשוט האמינו (-:

……………………………………………………………………………………………………………

 מבוא

דרך החיים משתקפת כאן באופן חדש ועתיק. מצד אחד היא נשענת על אמת ישנה, שהיא הל”ב נתיבות, ומצד שני היא לא זהה לשום דרך מסורתית שנשמרה.

דרך ניפוץ מיתוסים רבים שקיימים לגבי הספר, אני מגיע לזיקוק שנוגע בתמציתו.

דרך הקבלה עם חכמות עתיקות אחרות מהמסורת שלנו אני מזקק את העקרונות המשותפים לכולנו.

דרך העקרונות הבסיסיים של דרך החיים אני יוצר הקבלה לגוף מתוך גישת ריפוי משולבת.

דרך ההשתקפות בגוף אני יוצר הקבלה למפרקים מתוך אמונה במגע מרפא כדרך.

דרך הגישה המרפאת אני מציג דרכי אבחון ומדדי תחזוקה בגוף.

דרך כל זאת אפשר להמשיך ולמצוא הקבלה בתחומים נוספים רבים לדרך החיים.

הודעה

מבוא:

בהתחלה אני מציג את מוצאו והשתלשלותו של ספר יצירה ואת הגישות השונות כלפיו מנקודות מבט דתיות ומדעיות.

מכיוון שלספר יצירה נוסחים רבים ולא ידוע מהו הנוסח המקורי, אני משוה בין הנוסחים השונים שלו ומוצא את השונה והמשותף להם, וע”י כך אני מגיע לזיקוק הנוגע בתמציתו הרעיונית.

לאחר מכן אני מוצא את אותם העקרונות הרעיוניים גם בחכמת המזרח, שמקורה הוא למעשה בספר יצירה.

בהשראת שיטתו של לוסקי אני לוקח את כל הנוסחים של היצירה והכתבים מן המזרח כשאני מדגיש את השתקפות אותם הרעיונות בתורת הרפואה הסינית ומוצא בבסיס כולם תבנית מספרית זהה.

לבסוף, אני מציג את אותה התבנית בהתאמה לאנטומיה בגישה המדעית, לשם ביסוס סופי.

בחלק הראשון אני מסביר על ספר יצירה, מוצאו ומשמעותו, ולמעשה, היכן הוא עומד מבחינה רוחנית-מחקרית כיום.

בחלק הראשון אני מסביר על ספר יצירה, מוצאו ומשמעותו, ולמעשה, היכן הוא עומד מבחינה רוחנית-מחקרית כיום. זוהי בעצם הקדמה לעבודתי שבה אני מראה את הגבולות ואת החופש במסגרת תורתו של הידע בספר הזה.

את החלק השני אני מקדיש להצגת התיאוריה של הפילוסופיה הסינית בהשתלבותה בעקרונות הל”ב נתיבות. חיברתי בין שתי הפילוסופיות באמצעות הרפואה החיצונית, בהשראת שיטת לוסקי בתחום העקרונות הרעיוניים של העיסוי הרוחני, תוך כדי שמירה על עקרונות היסוד של התפיסות השונות ועל נקודת המבט המדעית בתמיכתה על ידי האנטומיה.

החלק השני מציג רק נושא אחד מתוך מגוון נושאים המושפעים מתפיסה זו מפאת שמירת גבולות העבודה במסגרת הדרישות כדי שלא תהיה נרחבת יתר על המידה, על כן, אשמח להרחיב בנושאים אחרים ע”פ בקשתכם לאחר מכן. אחרי הכל זה מחקר שאפשר להמשיך אותו כל החיים, כי הוא מקיף המון המון תחומים.

  

שיטת לוסקי, שנקראת גם שיטת 32 האינטליגנציות, מספקת תבנית מסויימת שמשתקפת בגוף, בנפש ובטבע בכלל, ומתבססת על תבנית ה32, או הל”ב, שמועברת בספר יצירה.

ישנן 32 אינטליגנציות, שמתחלקות ל4 קבוצות: 12, 10, 7 ו3. (32=12+10+7+3).

4 הקבוצות מייצגות את 4 הרובדים של החוויה של עצמיותינו: גוף פיזי, רגש, שכל ונשמה.

משמעות האינטליגנציות מוקשות ממשמעות הל”ב נתיבות שמוצגות בספר יצירה ומההבנה החוויתית.

12 האינטליגנציות הן גופניות. הגוף הפיזי הוא למעשה גוף חושי, שבו, ממנו, דרכו ולו מתבטאים 12 חושים, שמקושרים, או מקבילים ל12 איברים בגוף ומקבילים גם ל12 המזלות והחודשים. בנוסף להקבלות אלו, ישנה גם הקבלה ל12 השבטים, 12 הצלילים וכל הקבלה אפשרית למעשה.

10 האינטליגנציות הן רגשיות, הן מקור נביעת האור לכל ה32, כל אחת מהאינטליגנציות האחרות מה10 מחברות בין 2 אינטליגנציות שונות מתוך 10 הרגשיות.

10 הרגשיות מחולקות ל9 כוחות קוסמיים ולעוד 1, שהוא כח הגילוי, הוא אישי.

7האינטליגנציות הן שכליות, נקראות 7 המורים. הן מקושרות ל7 פתחי הפנים, 7 הברכות ו7 הככבים והימים בשבוע. בנוסף הן מקבילות ל7 הצ’אקרות, 7 הבלוטות האנדוקריניות, 7 הצבעים, 7 שבועות…

3 האינטליגנציות הן רוחניות. הרובד הרוחני משקף את איחוד כל הרבדים ליחידה אחת, כך שיש בו 3 אינטליגנציות מהותיות שמשקפות למעשה את 3 הקבוצות השונות של האינטליגנציות: 12, 10 ו7.

האינטליגנציות הרוחניות משקפות גם את ענין השילוש שמהווה בסיס להכרה רוחנית, למשל יין, יאנג והטאו שמקיף את שניהם ונמצא ביניהם.

השיטה מפתחת את התבנית הבסיסית המוצגת בספר יצירה ומרחיבה אותה על ידי הקבלות נוספות לאותה התבנית מהיבטים רבים ומגוונים, שמאפשרים הבנות הן בהיבטים הסיבתיים של חוסרי איזון בגופנפש והן בריפויים ובנוסף לכך מתאפשרות נוסחאות אבחון מגוונות.

השיטה מאפשרת התעמקות לכל כיוון שהוא מתוך הכרה של אחדות המכלול. עצם העקרון הבסיסי של השיטה, שהוא שאין שיטה, מאפשרת לה להשתנות ובכך להתפתח ולהיות גמישה יותר תוך כדי שמירה על אותה תבנית הרמטית של יחסים בין כל ה32.

כדי ליישם את שיטת לוסקי לדרך חיים, נדרשת הפנמה של תבנית הל”ב.

אך השיטה להפנים את הל”ב היא דרך כך שלא משתמשים בשיטה מסויימת, אז מתאפשרת הכרה אחרת של אותה התבנית.

השיטה של לוסקי נשענת על “הנוסחא הישנה” שהיא המהדורה המודפסת הראשונה של ספר יצירה.

מתוך התעמקות בנוסחים השונים של ספר יצירה ובשיטות השונות האפשריות כנגזרות של אותה תבנית של הל”ב, התבססה בי התבנית של הל”ב, אך בגרסה שונה מאשר שיטת לוסקי.

בתזה הזו אני מציג את הדרך שהגעתי אליה.

עקרון חשוב הוא שההעמקה של ההבנה נובעת מתוך הפתיחה של החוויה להיבטים השונים שלה שקיימים בו זמנית ברובדים שונים, וכך למעשה אני מציג את שיטת לוסקי כדרך חיים שלא מתייחסת למשמעויות של דני באופן מדוייק, אלא משתתפות אתו באותו העקרון של להבין את הל”ב באופן שמשקף לנו את עצמנו כאחדות ובכך מתאפשרת שיטה מעשית בהשראת התבנית מספר יצירה ובהשראה שלי מהאפשור של לוסקי לתרגם את העומק הרוחני של התבנית לפשטות מעשית של דרך החיים שמכווננים לחוויה הוליסטית.

העבודה הזו יכולה להיות הן בקורת על שיטת לוסקי, שבלעדיה לא היתה נוצרת. והן העמקה של שיטת לוסקי, שמאפשרת להשתמש בעקרונות החדשים שהשיטה הביאה וליישם אותם בדיוק מוחלט יותר. אני בא לידע כחוקר, שהולך אחרי בטחון התחושות ולא מבטל את ההגיון מהם…

 

ספר יצירה

תולדותיו

אתחיל בתחילת תחילתו של ספר יצירה: אברהם אבינו, מחדש השפה העברית. ואולי אף בתחילת ההתחלה הזו…. נברא העולם…בעברית, ועל ידי אלוהים… נוצר אדם. על פי משה רבנו(*1*) עליו השלום… אדם היה אבינו הראשון לשמוע את דבר אלוהים, עוד לפני שהתחילו לקרוא לו בעברית, בשמו, יהוה. בתקופתו הספיקה גם לשמועו יצירתו המשלימה, חוה, ולאחריה בנם, קין. לאחר עשרה דורות הגיע נח, שש שנים אחרי מותו של אדם, אך רק לאחר שש מאות שנים שמע את דבר אלוהים גם הוא, מאמרו… היה מבול… בינתיים, בזמנו של אנוש, נכדו של אדם, התחילו לקרוא לו בשם יהוה, ונכתבו כמה ספרים בעברית, ספרים עתיקים במיוחד, בשפה מיוחדת במינה, בשפה שבה נברא, כשהידועים כיום הם אלו אשר מיוחסים לאדם, חנוך ונח. אחרי המבול שכחו את העברית, שכחו לשמוע(איך נשמע דבר…\כיצד לשמוע ) את דבר אלוהים, ונהיו הרבה שפות. אך אברהם, הדור העשירי מאז נח והמבול,  שהיה בן האדם החמישי לשמוע את דברו, לאחר תקופה ארוכה של שתיקה, אהב לבקר אצל שם ונח כדי ללמוד את סוד הספרים העבריים הללו, מהם קיבל השראה רבה ובזכותם ידע את העברית.

הוא החל לכתוב גם ספר, ספר מאותה שפה, שמכיל בתוכו את כל הרפואות של כל הדברים ואת השפה הקדושה שכל החכמה משתקפת בה, אותו הוא גם כתב. אברהם ראה כבר את סדר הדברים העולם, הבין את התגשמות הבריאה ובכך יכל להקיש את נתיבי הבריאות כדי להגשים את הבריאה במלואה בעזרת ה’ ולעזרתו בדרך הטבע, כך שהוא כתב את הידע כספר שנועד לכל בני האדם, להגשמת בריאותו של כל יצור.

כשהביט ביצירתו גילה שלא כדאי שכל יצור יקרא בו, מכיוון שבריאות של שאיפה לעוצמה בלבד למשל היא הרסנית כלפי שאר היצורים כך שהחליט לגלות אותו בחכמה, שרה הייתה היחידה, מלבד אברהם, שקראה את הספר בשלמותו ועל כן הוסיפה גם היא את האות ה’ לשמה, לשם ייחודם הקדוש בשמם.

ברבות ימיו רצה לייחד את יצחק בנו המיוחד לו במיוחד משאר צאצאיו ע”י כך ששלחם מעליו למזרח הרחוק ככתוב בבראשית כ”ה\ה-ו “ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק; ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם;” אחת המתנות ואולי אף העיקרית שבהן שנתן אברהם לבניו כששלחם מזרחה מבבל (פרס\ אירן) הוא הספר. כך הוא הפך לאבן דרך רשמית וחשובה במעמקי מדע הרוח, בעקבות הדורות הפך לזרע הידע של מדע הנסתר שכולל בתוכו גם את הגלוי, אך גם בימיו כבר היה לאיש אלוהי וידוע בגדולתו אשר היה לו “כל מכל כל” בכל סביבתו ובמרחקים.

בהודו התחילו לכתוב את הודות לפני כ3333 שנים בערך, את הכתיבה התחילו קבוצה שבפי ההודים כונתה ‘האיראנים’ שבשפתם ‘ARYA‘, אלו היו קבוצה של אנשים שבאו מאירן של היום והתיישבו בצפון מערב הודו, באורך מופלא ושנסתר לנו כיום הייתה להם היכולת לראות את החכמה העמוקה ביותר ועל כן הוכתרו בתואר ‘רישים’ שמשמעותו ‘רואים’ שהתחברו לידע ע”י מדיטציה עמוקה במיוחד והעבירו ידע שהועבר כבר לפני כן בעל פה ושבעצם היה קיים מאז ומתמיד בדיוק קפדני ומדוקדק והתחילו לכתוב אותו, מכך התפתחו הודות לכתבים העצומים שקיימים היום בסנסקריט ולדת ההינדואיזם שהיא הבסיס ולבודהיזם גם (כמו שהיהדות היא הבסיס לנצרות). כלומר, אלו היו בניו של אברהם וכך גם ההיסטוריה מאשרת בעוד דרכים את הסיפור… לאחר שהציל אברהם את לוט שהיה שבוי, ביתר את החיות המשולשות, שבגמרא רמוז על כך שברא אותם בעצמו בעזרת הידע של היצירה, ונרדם… אז נגלה אליו אלוהים ואמר לו(בראשית ט”ו י”ג-י”ד) “וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם–אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  יד וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.”, כך שמאז הועיד את חלקו בעזרה שהוא יכול להועיל לבני יצחק לעבור את התקופה הזו, המדוברת, הוא היה תמצית ספר יצירה…

אברהם תלש דף אחד מהספר לפני שהוא מסר אותו לבניו, דף אחד הוא שמר ליצחק, הדף הכי חשוב, בדף הזה מתוארת השפה העברית, שפת הקודש, דף זה הוא המפתח הישיר לאהבה. כאהבת אברהם את שרה ויצחק .

את כל השאר הוא נתן להם, לבני הפילגשים שהלכו מזרחה, ועל כך נאמר “הודו לה’ כי טוב”.

הדף שנשאר בידי יצחק מכונה כיום ספר יצירה על שמו של הספר המקורי.

 

השתלשלותו

במשך 14 הפרקים (סוף י”א עד תחילת כ”ה ) בתורה המספרים על אברהם אבינו שהיה אדם חכם ועדיין חשוב במסורת שלנו. לידתו היתה, על פי המסורת, לפני 3921 שנים, יצחק נולד לפני 3821 שנים, לפני 3761 שנים נולדו עשו ויעקב… יצחק הראה לרבקה את ירושת אביו, רבקה ידעה להעריך את משמעות הספר יצירה… היא ראתה בדיוק מאותן סיבות שיצחק מעדיף את עשו על פני יעקב, עדיף דוקא יעקב על פני אחיו. עשו היה צייד ויעקב היה איש שיחה, כך רבקה יקשה את כשרונו של יעקב למילים ו… לספר… כך בברך יצחק את יעקב בזמן חושבו שהוא עשו נתן לו את ספר יצירה למשמרת לדורותיו, למרות שסבורים שידע שיעקב היה נכח והבין את המסר של רבקה אליו, שבעצם בתוכו הוא ידע שיעקב הוא יהיה זה לירש את זרעו,.. בני ישראל… לפני 3631 שנים ירדו מצרימה כל בני ישראל, שם פגש יעקב, שנהיה לישראל את יוסף שנית, במותו נתן לו את הספר. יוסף נתן את הספר במותו למנשה בכורו מאסנת בת פוטי-פרע כהן און… מנשה שמר עליו והוריש אותו לבכורי בניו בשושלת הדורות עד אשר התיישבו בארץ כנען, שם נחלק שבט מנשה לשני חלקים משני עברי הירדן ובכך הסתיר את מקום הימצאו. במהלך ישיבתם של בני ישראל במצריים, לימדו את ספר יצירה בקרב חכמי העם ובמהלך יציאתם ממצרים בקרב זקני העם. במהלך ישיבתם בארץ כנען זקני השבטים והשופטים למדוהו, כך עבר עד למלוך מלך על ישראל, שאם לא הוא, אז לפחות יועציו למדוהו ועד ימי מלכות המלך שלמה.

במהלך הדורות הפך הידע שבספר לידע נחמד במיוחד בחמדנות חמודה ע”י אנשים ששאפו לכוח מסוים על העולם כמו מיסטיקנים, חוקרי רוח, אלכימאים… והאותיות סימלו אבן דרך בסיסית ביותר במעמקי מדעי הרוח והנסתר שמתוכם צמח המדע הגלוי גם, הוא קודש ועוות ע”י מנהיגים גדולים ונשמר בבסיס תרבותנו המודרנית ובמשך כל ההיסטוריה כבסיס תרבותי וחינוכי מצד אחד, אך מצד שני הוא גם נשמר באגודות סודיות כלל עולמיות שהתעמקו בנסתר והמיסטי, אך בכל מקרה, את הדף ששמר ליצחק שמרו בני ישראל אצלם עד לימי שלמה המלך, משם התחילו לשגשג האגודות הסודיות מאידך ומגיסא החלו לעוות את הידוע, לשם הסתרת הידוע כמובן. כך שהכל חוזר לאותה נקודת זמן שבה הועבר הידע המקורי, עקרונות הידע נשתמרו בכך שהקבילו הקבלות שונות עליהן כדי לשנות את חוקי הרוח, או לפחות לנסות, לשם השגת השגות שונות, אך הידע האמיתי גלוי כאן תמיד לפנינו אם נראה אותו ולא נסתנוור מאורו הקדום והפשוט עד להכאיב, או אולי עד לאישורנו.

 

דעות מחקרים

אז מה בעצם כתוב שם? זאת שאלה שהרבה שואלים אותי, הרי ספר יצירה הוא מסתורין אפוף בהזהרות ודעות רבות וישנו בלבול גדול של אנשים בהתייחסותם אליו…

כידוע, ספר יצירה מיוחס לאברהם אבינו המפורסם בתורה בבראשית בפרקים י”ב עד כ”ה.

כמובן שקביעה זו מעוררת ספקות רבים, כי אם כך אז למה לא כולנו לומדים את הספר כבר בכיתה א’ כשלומדים קרוא וכתוב? וגם אם אכן אברהם אבינו הגדול כתב את הספר, אז למה מעט מאוד אנשים יודעים עליו? אז האם זה בכלל אברהם שכתב אותו?

אז כאן באות סוגיות שונות המתייחסות לעניין, שכמו תמיד מתחלקות לשתי קצוות התייחסות אשר יש בהן את הצד הספקני מצד אחד ומצד שני את הצד המסורתי והמיסטי:

הספקנים הקיצוניים ביותר אומרים שזה סתם שטויות ואף לא טורחים לקרא או לחשוב מחשבה נוספת בנושא. (הם לא ממש מעניינים)

ספקנים פחות קיצוניים אומרים שהוא נכתב על ידי איש אחר מאשר אברהם.., כאן ישנן סברות רבות אפשריות: על פי דברי פרופ’ דן יוסף (*2*) הופיע ספר יצירה בבחינת יש מאין במאה העשירית, ,על כן וללא קשר אליו אישית יש את אלו החוקרים אשר קבעו שהוא נכתב על ידי אדם לא ידוע, כנראה אחד הגאונים, קצת לפני תקופתו של רבי סעדיה גאון (רס”ג) שפירושו לספר יצירה הוא הראשון שנכתב שידוע לחוקרים את ההיסטוריה שלו.

ישנם את אלו הקובעים שנכתב בין המאות השניה והשישית, בתקופת האמוראים או אפילו הסבוראים, ע”י אלמוני שהתעסק בספרות ההיכלות והמרכבה.

חלק אומרים שדווקא במאה הראשונה הוא נכתב בתקופת התנאים… המסורתיים יותר טוענים שהתנא רבי עקיבא הוא הראשון שהעלה את ספר יצירה על כתב, הם כבר תומכים יותר בדעה שמקורו של הספר הוא אברהם אבינו אך שהוא הועבר מיצחק ויעקב באופן לא רשמי עד לרבי עקיבא, שהיה רבו של רבי שמעון בר-יוחאי שכתב את הזהר הקדוש, מכאן, שהזהר הוא למעשה פירוש של ספר יצירה והתורה יחדיו, אמנם פירוש מעמיק ביותר שישנו בעברית, אך עדיין פירוש שהוא שונה למשל מספרות ההיכלות והמרכבה, או מהודות שאף מעמיקות יותר.

הידע שבספר יצירה שונה בתכליתו מכל ספרי ספרות ההיכלות והמרכבה, כך גם שונה בהתייחסותו, או בעצם לאי התייחסותו למשנה ולתורה. הידע שבו קובע אמיתות שאינן תלויות באף אחד מספרי הקודש או הדת או המסורת אשר בנמצא, על כן אפשרי שמקורו עתיק יותר.

למרות כל זאת אפשר לחשוב שספר יצירה נכתב על ידי אדם שכביכול ‘תקשר את רוחו של אברהם’ וכתב את הספר בשמו.

אם אכן נכתב הספר בידי אחר מאשר אברהם אז ודאי שהוא לא הועבר במדויק. למה?

כבר בהתגלותו של ספר יצירה בהיסטוריה הידועה (במאה התשיעית) היו כמה נוסחים שלו.

האין זה מפליא? זה מביא את ההבנה שהיו אנשים שחשבו בעניינו כבר זמן מה ואף פיתחו אותו אך באיזשהו אופן שמרו על סודיותו. מתוך הסודיות לא הייתה תקשורת מעודכנת בין החוקרים את הספר ועל כן פיתחו אותו בתוספותיהם לכמה כיוונים שונים וכאשר הגיע זמנם של הגאונים נתגלו להם כמה נוסחים, יש דמיון רב מאוד בין הנוסחים, ביניהם ישנו בסיס משותף איתן וברור, אז לפני הגאונים היו הסבוראים, אולי הם פירשו את הספר באמת לכמה כיוונים והספיקו גם לכתוב אותו, או שאולי האמוראים שהיו לפניהם עשו זאת, גם זה אפשרי ואולי אף התנאים שהיו לפני האמוראים. אם אכן אלו היו הם, אז הספר נכלל בחיבורי ספרות ההיכלות והמרכבה, שאלו היו ספרים שהתעסקו ברמז והסוד מתוך ה”פרדס” (פשט, רמז. דרש, סוד) שאלו תחומי הידע של הנסתר ומבנה הבריאה, אך ספרים אלו התחילו להיכתב בסוף תקופתם של התנאים ולמרות כל זאת ספר יצירה שונה בתכליתו מכל הספרות הזו, הוא אף אינו מושפע מהספרות הקדומה להם, לפחות לא באותה הדרך ועל כן הגיוני שנכתב על ידי רבי עקיבא למשל או אפילו תנא אחר שחי עד תקופת מרד בר כוכבא כי לאחר המרד הפך להיות אפילו יותר מסוכן ללמוד תורה כי הרומאים מאוד אסרו זאת ועל כן יכול להיות שמקורות הספר נשארו סמויים ונשמרו אצל אותך נבחרים יחידים ששמרו את קיומו בסוד מוחלט, אפילו מבני ישראל עצמם שלא ידעו עליו וכך העיסוק בו הפך לנחלתם של יחידי סגולה ולא הובא להתייחסות אפילו באף אחד מהכתובים שהיו אחריו במשך מאות שנים, לפחות על פי הסברה, הידועה לי בכל מקרה בינתיים, שהמסורת מייחסת את הספר לאברהם אבינו ואת כתיבתו לרבי עקיבא ומאז במשך כמה מאות שנים נוצרו נוסחים שונים והתווספו הרבה פירושים. המסורתיים המיסטיים ביותר מאמינים בכך, כמו שנאמר במסכת סנהדרין על כך שלשחוט עגל בשבת מותר אם הוא עגל שיצרו אותו בעזרת ספר יצירה, כמו שמסופר שם למשל על רבי חנניא ורבי אושעיא שכל שבת היו יוצרים עגל משולש, כלומר עם 3 ראשים ו3 זנבות ואוכלים אותו והוא נחשב מקודש כבר כי אין לו בעצם נפש להעלותה כלפי הבורא. ישנו גם כן סיפורו של המהר”ל מפראג שיצר גולם אנושי בעזרת ספר יצירה והפיח בו חיות לכאורה, אך בעצם לא היתה בו נשמה אלא היה כמו טכנולוגיה של שיבוט או משהו כזה.

לי זה נראה הרבה יותר הגיוני מאשר שאברהם עצמו כתב את הספר, גם כי ישנם נוסחים רבים וגם כי אכן יש שם הקבלות עדינות לכמה ספרים בתנ”ך שמהתייחסויות אליהם אפשר להגיע למסקנה שיכול להיות שצוטטו מהם אך גם יכול להיות שהם צוטטו מספר יצירה עצמו או ממורשתו שעברה בשם ספר יצירה עצמו מאוחר יותר. כדי להראות את הציטוטים אשתמש בנוסח הקדום ביותר הידוע בשלמותו כיום (הוא אותו הנוסח אשר משתמשים במכללת לוסקי כיום (*3*) וגם הנוסח שבו הרוב נותנים את אמונם כיום) אך הוא לא היה הנוסח היחידי באותה התקופה ובתקופתנו ובודאי שלא הנוסח המקורי כי עדיין ישנם הבדלים בין הנוסחים הבאים אחריו בהתייחסותם כלפי אותם נושאים שבספר מתוך התייחסות למקורות נוספים עליהם התבססו. בהכללה ההבדלים הם דקים ועדינים אך הם גם משמעותיים כי הם משנים את ההתייחסות לאותם חלקים בספר ולמשמעותם בהכללה ויכולות להיות גם משמעותיות למשמעיות מעשיות מהכתוב. ישנו פירוש למשל של נוסח קדום יותר מנוסח מנטובא (כלומר זה המובא כאן) שנקרא בשם ספר חכמוני, אציג כאן את הקטעים מהנוסח המדובר כדי להציג את מקורו של הספר:.. למשל מחזון המרכבה של יחזקאל יש את “והחיות רצוא ושוב” ושלושה פסוקים אחר כך יש “כמראה הבזק”, כן גם ישעיהו מדבר על “רפש וטיט” וכמובן מהתורה ב”תהו ובהו” וכן ישנן הקבלות עדינות פחות ואף חורצות יותר בהתייחסות משולשת לאבות וגם בפרק האחרון, לסיכום, מוזכר שמו של “אברהם אבינו” בקשרו עם אלוהים ובנוסף לכל זאת ישנה גם ההתייחסות לשמותיו של אלוהים בתחילת הספר אך ללא השם אלוהים בפני עצמו אלא בשמות אלוהים חיים ואלוהי ישראל, שהאחרון מביניהם משקף אולי שספר יצירה נכתב אחרי התורה, כי יעקב היה ישראל, אלא אם כן ירש ונשא את השם הזה מאבותיו, בכל מקרה מפורש בספר יצירה בפרק האחרון משמעות השם ישראל שהוא “אלוהי ישראל שר בפני אל.”, כך שהמסקנה מכך שכנראה הוא נכתב לאחר ספר התורה אך אולי לפני הנביאים ישעיהו ואף יחזקאל למרות שבהתייחסות ליחזקאל ישנה התייחסות כביכול מצוטטת כך “שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית” כלומר “שלכך נאמר” זהו ציטוט ועל כן יכול להיות שנכתב אחרי יחזקאל ואז משמעות הדבר שיחזקאל התכוון בכך לשקף את הברית בחזונו או שיכול להיות שיחזקאל השתמש במונח הזה אחר כך כדי לתאר את חזונו. בנוסף לכך בפרק האחרון ישנו גם רמז על כך, שלמרות שיכול להיות שנכתב אולי לפני יחזקאל ואפילו ישעיהו, שיכול להיות שנכתב לאחר מלכותו של דוד המלך בפירוש הספר את שמו של אלוהים בצורה כזו: ” ב’ שמות י”ה ידו”ד, צבאות שהוא אות בצבא שלו.” שבכך מראה את קירבתו של דוד לאלוהים וכאל לוחם בעל צבא ובעל אות כדוד המלך במלחמותיו. בנוסף לכך מישנה ג’ באותו הפרק “ג’ אבות ותולדותיהן, ז’ כובשים וצבאותיהן,..” גם כן מראה את האפשרות הזו וגם אם לא אז היא לפחות מצביעה על כך שנכתב לאחר חייו של  אברהם אבינו עליו השלום. לסיכום העניין אפשר להתייחס לספר יצירה כאל ספר שבמהלך השנים והדורות התווספו עליו תוספות שונות וקריאתו היא כמו גיאולוגיה של הידע המקובל שבו. מאז תקופתו של רבי סעדיה גאון נוצר תיעוד של הכתבים, של הנוסחים ושל פירושי המפרשים באופן שמאפשר מעקב אחר התרחשות הדברים… ומאז גם התווספו המון פירושים שונים לספר יצירה, הן לנוסח הנ”ל והן לנוסחים אחרים קדומים אך כבר הם לנו כיום פירושי פירושים, כמו למשל פירושי הנוסח (*4*) שלו יש את פירוש הראב”ד (*5*) והרמב”ן (*6*) ישנם גם את פירושי הנוסח שתיקן האר”י (*7*) שלו יש את פירוש הגר”א… עם כל הפירושים הרבים ישנו הבסיס להם, שהם הנוסחים השונים הידועים… גם לנוסחים ישנו בסיס משותף שהוא במקורו ספר יצירה עצמו, אך הוא לא ידוע כיום בשלמותו. אז מה שנשאר לנו אלו הנוסחים שמהם אפשר להקיש את כוונת ספר יצירה יותר לעומק ובמיוחד על ידי השוואתם ביניהם. ההבדלים ביניהם  הם בהבדלים קטנים שעצם קיומם מראה את אי הוודאות לגבי אותם קטעים שבהם ההבדלים, איפה שיש אי וודאות אז ישנו ספק וזה אומר שאותו העניין הוא לאו דווקא נכון באף אחד מן הנוסחים, אך כמובן אולי… אז מה ההבדלים בין הנוסחים? כדי להשוות אותם בקלות יחסית כמובן הכי טוב לקרוא אותם קודם כל ואז אפשר להשוות בין שניים מהם, למשל הנוסח שהודפס במנטובא לפני 440 שנים בערך (שהוא כמובן הידוע בשיטת לוסקי) לבין הנוסח הישן הנוסף רב הפירושים שלו יש, בין השאר, את פירוש הראב”ד, אך הוא בעצמו פירוש והוא בעצם נוסח שנערך עך ידי הגאון מווילנא (הגר”א) וחכמים לפניו על גבי הפירושים הישנים ונוסח מנטובא. את שני הנוסחים האלו נשווה יחד עם הנוסח שערך האר”י, שעליו בסופו של דבר כתב הגר”א את פירושו לספר יצירה והוא בעצם הנוסח החדש ביותר מבין שלושתם. כך שנשווה בין שלושתם  אך לשם ההשוואה אערוך קודם כל הקבלה בסיסית לגבי מבנה הספר המשותף לכל הנוסחים.

מבנה הספר

אז מהו מבנה הספר? בספר ישנם שישה פרקים… לכל פרק נושא קבוע.. הפרק הראשון כולל בתוכו, בנוסף לנושא תוכן הפרק, את המשנה הראשונה בו שהיא כמעין פתיח לכל המוסבר בספר וישנה גם משנה נוספת שהיא כמעין סיכום התוכן באופן כללי לתוכן הספר, אך המיקום שלה משתנה בין הנוסחים. המשנה הראשונה מתחילה באופן זהה בכל הנוסחים לפחות באות הראשונה של המילה הראשונה שלה שהיא…ב’… עד כאן ישנה הסכמה כוללת בין כל הנוסחים והגרסאות והפירושים… מכאן ואילך, ישנם שתי גרסאות ידועות למילה הראשונה בספר, שהן: “בל”ב” ו “בשלושים” כשבגרסה השניה, המילה השניה היא “ושתיים”, אז בעצם ישנן שתי דרכים להתחיל את הספר, משמעותן זהה אך הבדל קטן בהתייחסות לכתיבת המספרים מראה שאין החלטה מוחלטת לגבי צורת הכתיבה. זה דבר לא רגיל בקרב עם שמדקדק עד קוצו של יוד בפרטי פרטים בהלכות וביראת קודש…. בכל מקרה את העיקרון אפשר להבין מפתיחה זו, או בל”ב או בשלושים ושתיים “..נתיבות פליאות חכמה חקק…”.

ישנה חקיקה של 32 דרכים לסקרנות, זהו חוק שנחקק על ידי אלוהים, אך בנוסחים השונים מוצג שמו בהבדלים מסוימים: על פי נוסח האר”י שמו “…יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא…”

על פי הנוסח שהיה מקובל ונוסח מנטובה שמו הוא: “..יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו…”

אלה הם נוסחים עם שונות בהתייחסם לשם אלהים, לעומת ספר חכמוני שזהה בשם אלהים לשני הנוסחים הקדומים, פרט למילה “מרום” שלא נמצאת אצלו בספר. כך אנחנו רואים שאפילו שמו הקדוש שתמיד מדוקדק בדיוק בכוונה ממוקדת ועמוקה בתגיו וניקודיו וטעמיו, אך בסיסו, אותיותיו אינן מוסכמות לראיה. מכאן ואילך מסתיימת או ממשיכה משנה א’ בפרק א’ בצורה זהה: “וברא את עולמו בשלושה ספרים בספר וספר וספור:”.

 אצל חכמוני ובנוסח מנטובה ממשיכה המשנה בעוד משפט: “עשר ספירות בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד”, כשאצל 2 הנוסחים החדשים משפט זה הוא תחילתה של המשנה הבאה, שממשיכה כך: “שלוש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות” וכך היא מסתיימת.

בנוסחים הישנים משפט זה מוזכר במשנה השמינית, כך שאותו המידע מועבר בכל הנוסחים.

בכולם, המשנה הבאה, בישנים השניה ובחדשים היא שלישית, זהה בהתחלתה: “עשר ספירות בלימה כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע…” כשבנוסח האר”י במקום “מכוונת” נאמר “מכוון” וממשיך גם כן דומה בכולם, אך שוב ישנם הבדלים כשהאר”י מנסח זאת”..במלת הלשון ובמלת המעור”, ממנטובה נוסח “..כמלת המעור וכמלת הלשון”, אמנם הבדל קטן אך קיים והמקובלים הגאונים מנסחים “..כמלת הלשון בפה וכמלת המעור”.

להמשך ההשוואה מומלץ לעיין בנוסחים השונים כדי להבין את מה שאסביר כי לא אציג כאן את כל משנה ומשנה מכל נוסח. לשם כך הם נמצאים בנספחים בסוף הכתוב.

המשנה הבאה, השלישית במנטובה והרביעית אצל האר”י והגאונים, זהה בין הנוסחים החדשים ושונה בנוסח מנטובה בכך שבמקום “חכם” כתוב “הבן” וגם ישנם תוספות למשנה זו שם, שהם: “..דע וחשוב וצור..” באמצע המשנה, ובסוף המשנה מוסף “..כי הוא יוצר ובורא לבדו ואין זולתו ומדתו עשר שאין להם סוף:”, כך גם מראה חכמוני, בנוסח מוארך זה.

בהמשך הפרק מועברים אותם תכנים כשהמשניות בסך הכל מעבירות את אותם הנושאים אך עם הבדלים דקים כמו שהראיתי לכם עד כה וגם סידורם על הפרק שונה. למשל:

בנוסח מנטובה, המשנה הבאה מדברת על המדיטציה אפשר לאמר, בנוסחים האחרים גם כן ישנה משנה זו, כמובן בהבדלי ניסוח בסגנון שראינו, אך היא המשנה השמינית ולא הרביעית.

“עשר ספירות בלימה..” זהה בכולם “..בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר..” מנוסח שונה בנוסח מנטובה משאר הנוסחים “..ואם רץ פיך לדבר ולבך להרהר..” שונה בנוסח האר”י משאר הנוסחים  וההמשך שהוא הסיום זהה בכולם “..שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית:” כאן מצוטט קטע מחזונו של יחזקאל הנביא בפרק א פסוק י”ד.

המשנה הבאה בנוסח מנטובה, החמישית, מתארת את האין-סופיות, אך בנוסחים האחרים היא המשנה השביעית… והמשנה השישית במנטובה היא המשנה החמישית בנוסחים האחרים, המשנה השביעית במנטובה היא השישית בנוסחים האחרים, כך שמשתקף מכך שנוסח מנטובה הגיע ממקום שונה אך עם אותם נושאים זהים רק בסדר שונה מהנוסחים שהיו ידועים יותר.

משניות ט’ עד י”ד בפרק זה מדברות כולן על אותו הנושא הכללי ומתארות כל ספירה בנפרד.

מכאן ואילך מתחיל הפרק השני, גם בו ישנם אותם סוגי הבדלים והם אפילו גדולים יותר, בכך שמידע מסוים בנוסח מסוים לא מועבר בנוסח אחר ומספר המשניות הנוסח מנטובה הוא 5 כשבשאר הנוסחים הוא 6… כלומר ההבדלים בין הנוסחים קיימים לאורך כל הספר.

באופן כללי הפרק השני מדבר על 22 האותיות כהכללה ומתאר את העובדה, באחת המשניות, שהן מתחלקות ל “..שלוש אמות שבע כפולות ושתים עשרה פשוטות..”, כמו שמוזכר גם בפרק הקודם, כלומר מתחלקות ל3 קבוצות של סוגים שביחד מהווים את 22 האותיות כולן.

שלושת הפרקים הבאים, על פי סדרם, מתארים את 3 האמות, 7 הכפולות ו12 הפשוטות, פרקים שלישי, רביעי וחמישי… כשהפרק השישי, האחרון בכל הנוסחים, מסכם את הספר.

בפרק האחרון יש כמובן גם כן הבדלים, כמו בכל הפרקים האחרים, בין הנוסחים, אך מה שמשותף לכולם, מעבר לכך שהוא פרק סיכום, זה העניין שמוזכר שם שמו של אברהם אבינו.

מכאן ואילך הוא הובא לדפוס לראשונה לפני כמעט חמישה מאות, על ידי נוצרים למרבה האירוניה. מאז התווספו עליו מאמרים ומחקרים רבים, בעיקר באנגלית, אך גם בעברית וכנראה גם בעוד שפות. פרופ’ מאיר בר אילן, מאוניברסיטת בר אילן, יצר מהדורה משוחזרת שלו שכוללת בתוכה את כל המידע המועבר בכל בנוסחים שדנו בהם (*8*) וישנו גם כן את הנוסח האקדמאי המוכר כספר יצירה בגרסה הארוכה שלו (*9*) וישנו גם כן נוסח מקוצר יותר של הגרסה הארוכה שגם היא אקדמאית (*10*) והיא באה בעקבות הנוסח הקודם.

בזאת אסיים את סיפור ההיסטוריה של הידע שאותו רצה אברהם להעביר אלינו דרך יצחק שנקרא ספר יצירה.

 

מסקנה מאחדת

בסופו של דבר אברהם מוסר לנו רעיון שבזכותו יש לנו תבנית בסיסית לתפיסת עולמנו, תבנית שמשקפת את קשר האותיות ביניהן לעצמן וכך גם משתקפת בכל נושא אחר בעולם.

התבנית עצמה משמשת כלי להבנה של סדר הדברים, יכולת ההשתקפות שלה בכל רובדי הקיום יצרה השוואות רבות במשך הדורות שנצמדו למידע הספר המועבר, וחלקן ישנות.

על כן אני מוריד את כל דעות המפרשים ומסנן את כל המידע המצורף לספר ורואה שאפילו אברהם בעצמו התחיל חקירה שהיא בגדר אפשרות בלבד, אך כרגע לא ניתן לדעת זאת מפני שישנו הסתר דברים גדול עקב השפעות ההיסטוריה על השפה ועל הכתוב בספר, כלומר, החקירה עדיין נמשכת לה, בהתחשב בדעותיהם של כל המפרשים לספר, שבחכמתם מבינים ומציגים נושאים מהותיים וחשובים להבנתו, אני מצליח לצלוח את ערפל המסתורין האופף את משמעות המידע המועבר ומבסס את הבנותי על גבי ההבנות החדשות שמתגלות כל יום ויום בימינו אשר מאשרות את מסקנותי או מתקנות אותן ומכוונות את הפירוש המדויק והחושף של האמת המועברת בהנחה שהמחקר שהתחיל בעצם הוא לא התחיל ע”י אברהם אלא ע”י הרגע שבו נתכסו ההבנות הברורות מתוך נסיון לשימוש בידע לשם השם האישי ולא לשם מה שמעבר למילים ולשפה.

תמציות הידע אלו הן המילים, שמספרן רב ביותר, והן בנויות מאותיות, מספר לא רב של אותיות, מספר האותיות נקבע בתוך תפיסה מושגית ומגדירה בין הבדלים רעיוניים ועקרוניים, כך שמספר האותיות משקף את קיום המספרים קודם לכן שמתוך תפיסת ההבדלים המספריים והגדרת בסיס רוחני אנושי (10) כמספר אצבעות הידיים, נספר מספר האותיות (22) אשר הן הבסיס אשר בעזרתו ניתן, על ידי צירופים שונים ביניהן, לתת שם לכל אשר נמצא וגם למה שאינו. 32 התווים ,שהם האותיות והמספרים יחדיו, משקפים את הכלים שדרכם מועבר כל המידע האינסופי המתרחש בקיום ומכיוון שכל דבר ניתן לייחוד והגדרה כך ניתן לו גם שם ומתאפשרת האפשרות לספור את כמותו.

בעקבות כל האפשרויות להתיחסות ולהתנסחות של אותו הרעיון, אציג קיצוניות שעדיין לא הוצגה ובאה לידי ביטוי באף נוסח. נוסח ארוך במיוחד היה כבר, אך עדיין לא היה נוסח קצר במיוחד, שמזקק מאוד ומשאיר רק את הרעיון התמציתי של הספר.

כך לתמציתו של דבר נראה הנוסח שאין בו שום תוספת שלעניות דעתי בכלל הועבר בעל פה ע”י דרך כל שהיא שהסביר את חלוקת האותיות בתבנית הבאה:

“בל”ב נתיבות פליאות חכמה ברא אהבה את עולמו בספר, ספר וספור:

י’ ספירות בלימה וכ”ב אותיות יסוד:

י’ ספירות כמספר י’ אצבעות וברית יחיד מכוונת באמצע: ולפני אחד מה:

ג’ אמות א מ ש: ז’ כפולות ב ג ד כ פ ר ת: י”ב פשוטות ה ו ז ח ט י ל נ ס ע צ ק:

כ”ב אותיות חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה בחמישה מקומות ובגלגל ברל”א שערים ומהם צר כל נפש יצור והעתיד לצור”

צא ועשה בהם מעשה!

אולי ספר יצירה עבר בכלל כצורה הנדסית כל שהיא  ואולי עבר בכל הדרכים האפשריות, בכל מקרה תמצית הידע אשר הוא מעביר זה שאותיות השפה העברית נתונות בתבנית מספרית אשר מוגדרת כך שהכל הוא 32 אשר מוגדר ע”י אינסוף צירופים אפשריים של 22 אבני בניין על רצף קיום בסיסי עשרוני.

שילוב של 3 סוגי אנרגיות כשכל סוג מהם מתחלק לסוגיו, במכלול של 22 יסודות מעשיות לכל דבר יצירתי.

מהותן המעשית של 22 האותיות היא גדר שער לחקירה בלתי מוגבלת של אינסוף אפשרויות מופלאות.

……………………………………………………………………………………………………………

 

השוואת הנוסחים

לבסוף, אחרי שראינו את התפתחות הספר ואת מה שיש, ערכתי השוואה בין הנוסחים שונים בהתבססות על תמצית עקרון הידע שעובר בספר שהצגתי בסיכום. התמצית הזו מתפרשת באופנים שונים וחופפים.

ישנם פירושים עקרוניים משותפים שהם מתבטאים קודם כל באותיות המשתייכות לכל קבוצה מה 3, 7, 12.

נעבר לכך ישנם בכל קבוצה רעיונות משותפים שאציג בטבלאות על פי סדר הקבוצות:

אז קודם כל השילוש…

א

רוח

אויר

רויה

גויה

חק לשון בינתים

חק מכריע בינתים

מ

מים

ארץ

קור

בטן

כף זכות

למטה

ש

אש

שמים

חום

ראש

כף חובה

למעלה

… כל הרעיונות האלו זהים בכל הנוסחים ואין שום מחלוקות בכתוב בהם, ביניהם.

השבע מסובך יותר, כי ישנן סתירות והבדלים רבים, לכן אראה את ההבדלים לפי נושאים משותפים לנוסחים:

אתחיל בטבלה הכללית יותר…

ב

שבת

א

א

שבת

יום שבת

ליל ד

רקיע שביעי

1

מרכז

רום

ג

א

ב

ב

א

ה

ב

6

2

רום

תחת

ד

ב

ג

ג

ב

ג

שבת

5

6

תחת

מזרח

כ

ג

ד

ד

ג

א

ה

4

24

מזרח

מערב

פ

ד

ה

ה

ד

ו

ג

3

120

מערב

צפון

ר

ה

ו

ו

ה

ד

א

2

720

צפון

דרום

ת

ו

שבת

שבת

ו

ב

ו

1

5040

דרום

מרכז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בקר

ערב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנטובה

הארי

המקובל

דונולו

דונולו

דונולו

דונולו

כולם

 

 

..בטבלה רואים את הגרסאות השונות לחלוקת שבע האותיות לשבעת ימי השבוע על פי הנוסחים… בנוסך לכך יש את חלוקת הרקיעים של שבתאי דונלו בספר חכמוני, הוא היחיד שמראה את סדרם.

את שבעת הכיוונים כל הנוסחים מזכירים אך אינם מתאימים אותם לאותיות.

והמספרים הם הסדרות של אותו המספר שבספר חכמוני מוסברת שיטה זו.

בטבלה הבאה אציג את ההיתיחסויות לכוכבים..

ב

שבתאי

שבתאי

לבנה

שבתי

חמה

שבתאי

ג

צדק

צדק

מאדים

צדק

נגה

צדק

ד

מאדים

מאדים

חמה

מאדים

כוכב

מאדים

כ

חמה

חמה

נוגה

חמה

לבנה

חמה

פ

נוגה

נוגה

כוכב

נוגה

שבתאי

נוגה

ר

כוכב

כוכב

שבתאי

כוכב

צדק

כוכב

ת

לבנה

לבנה

צדק

לבנה

מאדים

לבנה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יסודן

המליך

המליך

אלו הן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנטובה

הארי

הארי

המקובל

המקובל

דונולו

הטבלה הבאה תראה את היחסים בין שבעת ‘השערים בנפש’, או פתחי הפנים…

ב

פה

עין ימין

עין ימין

פה

אף שמאל

ג

עין ימין

אזן ימין

עין שמאל

עין ימין

אזן ימין

ד

עין שמאל

נחיר ימין

אזן ימין

עין שמאל

אף ימין

כ

אף ימין

עין שמאל

אזן שמאל

אף ימין

עין ימין

פ

אף שמאל

אזן שמאל

נחיר ימין

אף שמאל

אזן שמאל

ר

אזן ימין

נחיר שמאל

נחיר שמאל

אזן ימין

פה

ת

אזן שמאל

פה

פה

אזן שמאל

עין שמאל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המליך

אף על פי

 

מנטובה

הארי

המקובל

דונולו

דונולו

כשכאן ההתיחסויות השונות לחלוקת שבע הפתחים.

ובטבלה הזו אראה את ההתיחסויות לשבע תמורות שחוזרות בכל הנוסחים בסדר שונה..

ב

חיים

חכמה

חיים

חכמה

חכמה

חיים

חיים

חיים

עושר

ג

שלום

עושר

שלום

עושר

עושר

שלום

שלום

שלום

חיים

ד

חכמה

זרע

חכמה

זרע

זרע

חכמה

חכמה

חכמה

מלחמה

כ

עושר

חיים

עושר

חיים

חיים

עושר

עושר

עושר

ממשלה

פ

זרע

ממשלה

זרע

ממשלה

ממשלה

חן

זרע

זרע

זרע

ר

חן

שלום

חן

שלום

שלום

זרע

חן

ממשלה

חכמה

ת

ממשלה

חן

ממשלה

חן

חן

ממשלה

ממשלה

חן

חן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יסודן

המליך

נוצר עם

יסודן

המליך

יסודן

יסודן

המליך

אף על פי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנטובה

מנטובה

מנטובה

הארי

הארי

המקובל

דונולו

דונולו

דונולו

את 7 התמורות שבטבלה הזו אציג בתמורותיהן:

תמורת חכמה אולת

תמורת עושר עוני

תמורת זרע שממה

תמורת חיים מות

תמורת ממשלה עבדות

תמורת שלום מלחמה (*)

תמורת חן כיעור

(*) לעתים במקום מלחמה תמורת השלום התמורה היא רע או רעה.

 

אלו הם ההבדלים העיקריים בסדר שבע האותיות הכפולות בין הנוסחים השונים.

לסדר יש משמעות הבנתית את המבנה הכללי של תבנית הל”ב, כך שהחשיבות של סדר המשמעויות של כל אות בתורה הוא חלק אחד מתוך מכלול שלם ומסוים כך שהוא צריך להיות מדויק ביותר בל אות שלו ומשמעותה, רק כך מתאפשרת עבודה מעשית בעזרת הידע הזה. בינתיים, בעקבות כל הבלבול הקיים סביב ובספר יצירה, לא ניתן ליישם את הידע באופן מעשי וחד משמעי, כי עדיין ישנן אמונות שונות שתלויות באמונות וזרמים שונים של הדת.

את 12 הפשוטות אציג באותו אופן כמו ה7 כי גם בהן ישנן הקבלות עם הבדלים ביניהן:

ה

טלה

ניסן

1

מזרחית רומית

 

מזרחית צפונית

 

מזרחית צפונית

ו

שור

אייר

2

מזרחית צפונית

 

מזרחית דרומית

מזרחית דרומית

ז

תאומים

סיון

3

מזרחית תחתית

 

מזרחית רומית

 

מזרחית רומית

ח

סרטן

תמוז

4

דרומית רומית

 

מזרחית תחתית

 

מזרחית תחתית

ט

אריה

אב

5

דרומית מזרחית

 

מערבית דרומית

צפונית רומית

י

בתולה

אלול

6

דרומית תחתית

 

מערבית צפונית

 

צפונית תחתית

ל

מאזנים

תשרי

7

מערבית רומית

 

מערבית רומית

 

מערבית דרומית

נ

עקרב

מרחשון

8

מערבית דרומית

 

מערבית תחתית

מערבית צפונית

ס

קשת

כסלו

9

מערבית תחתית

 

דרומית רומית

 

מערבית רומית

ע

גדי

טבת

10

צפונית רומית

 

דרומית תחתית

 

מערבית תחתית

צ

דלי

שבט

11

צפונית מערבית

 

צפונית רומית

 

דרומית רומית

ק

דגים

אדר

12

צפונית תחתית

 

צפונית תחתית

 

דרומית תחתית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כולם

כולם

 

מנטובה והארי

 

דונולו

 

המקובל

בטבלה הזו רואים את סדר החודשים והמזלות שמשותפים לכל הנוסחים מצד אחד.

מצד שני רואים את סדר הכיוונים שמופיע בספר בנוסחים השונים ללא קשר לאותיות אלא רק למספר 12.

העובדה שיש 12 חושים היא חידוש תפיסתי בשבילנו, למרות שהם היו כתובים כך בספר יצירה המון זמן, אך לא במושג חושים, אלא נקראו ‘המנהיגים בנפש’.

אנו רגילים לתפוס ב5 חושים את עולמנו, את למעשה ישנם עוד 7 שרובנו אינם מודעים להם.

ישנה הסכמה יחסית לגבי אילו חושים אלה, מבין כל הנוסחים, אך גם היא לא מוחלטת לחלוטין כי בנוסח מנטובה, כפי שאפשר לראות בטבלה הבאה, מוחלף ה ‘מעשה’ ב ‘שמחה’, למרות שזו יכולה להיות התייחסות שונה לאותו החוש מצד אחד, או התייחסות למערך שונה של 12 חושים. אך העניין הוא שיש יותר מהתייחסות אחת בנוסח הזה כך שהיחסיות היא לגבי הפועל הנפעל על האותיות או החושים כמנהיגים בנפש.

בטבלה הבאה אראה את 12 החושים בסדר הופעתם בנוסחים השונים…

ה

ראיה

שיחה

ראיה

שיחה

ראיה

ראיה

ראיה

ו

שמיעה

הרהור

שמיעה

הרהור

שמיעה

שמיעה

שמיעה

ז

ריחה

הלוך

ריח

הלוך

ריחה

ריחה

ריחה

ח

שיחה

ראיה

שיחה

ראיה

שיחה

שיחה

שיחה

ט

לעיטה

שמיעה

לעיטה

שמיעה

לעיטה

לעיטה

לעיטה

י

מעשה

מעשה

תשמיש

מעשה

מעשה

תשמיש

מעשה

ל

תשמיש

תשמיש

הלוך

תשמיש

תשמיש

מעשה

תשמיש

נ

הלוך

ריח

רוגז

ריח

הלוך

הלוך

הלוך

ס

רוגז

שינה

שחוק

שינה

רוגז

רוגז

רוגז

ע

שחוק

רוגז

הרהור

רוגז

שחוק

שחוק

שחוק

צ

הרהור

לעיטה

שמחה

לעיטה

הרהור

הרהור

הרהור

ק

שינה

שחוק

שינה

שחוק

שינה

שינה

שינה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נוצר עם

המליך

יסודן

יסודן והמליך

נוצר עם

יסודן

יסודן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנטובה

מנטובה

מנטובה

הארי

דונולו

דונולו

המקובל

גם לחושים יש את ההפכים שלהם, למשל ראיה ועורון למרות שיש נוסחים שכתוב סמיות… שמיעה וחרשות

ריחה ותתרות

שיחה ואלמות

לעיטה ורעבון

מעשה וגדמות

תשמיש וסריסות

הלוך וחגרות

רוגז ונטול כבד

שחוק ונטול הטחול

הרהור ונטול הלב

שינה וערות

…אין אפילו גרסה אחת שנמצאת בכל הנוסחים..

ובטבלה הזו אראה את חלוקת האיברים או ה’מנהיגים בנפש’…

ה

כבד

עליזים

רגל ימין

ידיים

כבד

מרה

לועזים

יד ימין

ידיים

ו

מרה

 

כוליא ימנית

 

מרה

כבד

 

יד שמאל

 

ז

טחול

לועזים

רגל שמאל

רגליים

טחול

מסס (מעי)

עליזים

רגל ימין

רגליים

ח

מסס

 

יד ימין

 

מסס

טחול

 

רגל שמאל

 

ט

כוליא ימין

יועצים

כוליא שמאלית

כליות

כוליא ימנית

כליות

יועצים

כוליא ימין

כליות

י

כוליא שמאל

 

יד שמעל

 

כוליא שמאלית

 

 

כוליא שמאל

ל

קורקבן

עליצים

מרה

מרה

קורקבן

קרקבן(ושט)

עליצים

כבד

טחול

נ

קיבה

 

דקין

דקין

קיבה

קיבה(מעי גס)

 

טחול

כבד

ס

יד ימין

ידיים

קבה

כבד

יד ימין

ידיים

טורפין

מרה

מרה

ע

יד שמאל

 

כבד

קןרקבן

יד שמאל

 

 

מסס

מסס

צ

רגל ימין

רגליים

קורקבן

קבה

רגל ימין

רגליים

ציידין

קיבה

קיבה

ק

רגל שמאל

 

טחול

טחול

רגל שמאל

 

 

קרקבן

קרקבן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נוצר עם

 

המליך

 

המליך ונוצר עם

 

 

המליך

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מנטובה

מנטובה

הארי

הארי

דונולו

דונולו

דונולו

המקובל

המקובל

כאן ההתיחסות היא מורכבת במיוחד.. למשל, משמעות אותם השמות של איברים היא שונה בין נוסחים שונים

אז למשל האר”י שינה את שם ה’מסס’ ל’דקין’ כדי שלפחות בו תהיה התאמה לשפה המקובלת כיום יותר מאז.

או שישנו אי סדר בשמות תפקידי זוגות האיברים, כלומר רק הזכרה של קיום ‘לועזים’ למשל ללא התאמה לזוג איברים מסוים. דונולו הוא היחיד שבעצם מתאים במפורש את תפקידם הנפשי לזוג האיברים עצמם ובנוסף לכך גם משלים את ששת התפקידים לששת זוגות האיברים, אך מה, רק שמותם של חלק מהאיברים בספר חכמוני חסרי התאמה לשפתנו כיום: כשה’קיבה’ היא הבטן התחתונה המוציאה את האוכל מהבטן וה’קרקבן’ הוא הושט המקבל מזון לתוך הבטן ובעצם למסס שמקבל את המזון.

מכאן אפשר לראות שהידע המעשי של תבנית ה’ל”ב נתיבות’ אינו מגובש באופן מוחלט מעבר לכל המחלוקות או אי ההתאמות בין הנוסחים ועל כן, לדעתי, אינו מספק לשימוש מעשי.

 

הדמיון

ישנו עניין משותף נוסף לכל הנוסחים, עניין של סוגי ההתאמות של 32 הנתיבות לנושאים מסוימים.

ההקבלות המשותפות בכל 22 האותיות מתייחסות בכל הנוסחים גם לנושאים משותפים מסוימים שהם:

אסטרולוגיה- או תפישת הזמן שבעצם כוללת גם את המרחב שבו מתבטא הזמן עצמו שזה הכוכבים.

גוף- האיברים או החלקים בגוף הפיזי.

נפש- תכונות או ביטויים נפשיים.

כיוונים- בכל קבוצה ישנה גם חלוקה לאותו מספר של כיוונים. זו היא בעצם גיאומטריה.

4 הנושאים המשותפים האלו מתאימים גם לעוד נושא המוזכר בכל הנוסחים והוא “שלושת העדים הנאמנים” בשמם “עולם שנה ונפש” כשהנפש מתבטאת תמיד כ “נפש זכר ונקבה” כך שיש לה ביטוי כפול וכך יש 4.

‘עולם’ הם 22 ביטויי הכיוונים, ‘שנה’ הם 22 הביטויים האסטרולוגיים ונפש הם 22 ביטויי הנפש שבה יש גם את 22 ביטויי הגוף. ארבעת הביטויים האלו משקפים את ארבעת הרבדים עצמיות: גוף, נפש, רוח ונשמה.

עצם לקיחת תבנית הל”ב לארבעה כיוונים אלו משקפת את ייעודו של הידע, של פי דעתי הוא היעוד הנעלה ביותר שלשמו הידע קיים: בריאות. כמו שנאמר.. “כשיש בריאות הבריאה מתקיימת” כשהגוף בריא הבריאה מתגשמת בו, הוא בעצמו התגשמות הבריאה. מהות קיום היקום היא האהבה, גם של קיום הגוף הוא אהבה.

אנו ביטוי לאהבה, בהגשמתנו את הבריאה על ידי בריאותנו, אנו מבטאים את האהבה, מקיימים אותה יותר.

………………………………………………………………………………………………………….………………

סיכום

בעצם, הנושא הזה היה רק ההקדמה לכתיבתי, אך יצא לי הרבה מדי מידע.. את רוב שאר המחקר אמשיך ללא תלות במכללה, כרגע אין לי בה יותר מסגרת לחקירה.

חלק ב

 

                                  עיסוי

 

רפואה, כמדע, מושתתת על ידע, שבאופן יחסי הוא חשוב מאוד לנו. אפשר אפילו להציג את ידע הריפוי כצורך בסיסי לשם ביטוח השגשוג והכרת הגבולות האנושיים. כתוצאה ממצב זה, רפואה, היא גם אחת המדעים הכי קדומים בהיסטוריה שלנו, של אבותינו ואמותינו.

כיום ישנם תיעודים על מספר רב של שיטות ריפוי שהתפתחו במשך ההיסטוריה על ידי תרבויות שונות.

על ידי קנה המידה המדעי שכיום נמצא אפשר לסווג את שיטות הריפוי לשני סוגים כלליים:

תורת ריפוי מדעית

ותורת ריפוי מיסטית

ההבדל בין שתיהן הוא בכך שלראשון יישום שיטתי עם ביסוס חומרי, או פיזי, כשהתורה השניה מוצאת ביסוס אמונתי בלבד ושאין לה שום סימוכין בעולם הטבע הכללי של כל החיים ולא רק האנושיים.

את ההבדל בין שתי התורות מגלים על פי תוצאותיהן. ועל כן, גם מבחינתן “החזק שורד”, אך את העוצמה שבחוזק לוקחים לידיהם קומץ אנשים ומסתירים משאר האנושות לשם העצמת העוצמה שלהם שתאפשר להם לשלוט יותר על מהלך העניינים והאנשים.

כיום, בנוסף לתורת הרפואה המודרנית, קיימות, או שרדו, שיטות רבות. וכשמתעמקים השיטות הללו אפשר למצוא רמזים לקיומן של שיטות נוספות שהיו בשימוש, כך שבסופו של דבר, בעצם, לא ניתן להסתיר את הידע הקיים בעולם הטבע כי הוא פשוט קיים גם אם אף אחד לא ילמד אותו, הוא מתבטא בגופנו כחלק מהטבע שבו אנו חיים.

את השיטות העתיקות שמוגדרות כבעלות קשר לתפיסה המדעית ביישומן אנו יכולים למצוא בכל העולם, אך את אלו שצמחו לרמות של מדע מפורט ביותר, שאין לנו או לאף דוקטור לזלזל כלל ביכולתן להתמודד עם מחלות ומצבים שונים, אנו מוצאים אותן מתועדות, אך לא בשלמותן, בעיקר במזרח הרחוק.

למעשה, אפשר כבר כיום, בארץ, לעשות תואר של רפואה הוליסטית שמוכר על ידי האוניברסיטאות, הוא תואר ברפואה סינית. מצב זה מוכיח את האמון הגדול של האנשים בשיטה שנובע מהצלחותיה ומעומק הידע.

אפשר אף להציג את הרפואה הסינית בתור הנציגה של תורות הריפוי האלטרנטיביות לרפואה המודרנית ששולטת בשוק בכלכלי על ידי גופים עם מטרות מגוונות, כשהרפואה הסינית והמודרנית משלימות אחת את השניה ברמת הידע, כל עוד נותנים לשתיהן אפשרות התפתחות, כך שהרפואה הסינית היא רפואה אישית ורפואה מודרנית היא רפואה המונית ברמת היחס שלהן לריפוי, למחלה ולאדם.

על כן אתמקד ברפואה הסינית.

אפשר למצוא את שורשה ב”ספר הקיסר הצהוב” שנכתב בסין לפני הרבה מאות ואלפי שנים, הוא למעשה הספר הכי עתיק שידוע שכתוב בסינית, בו מתוארים עקרונות האקופנקטורה שהם התגשמות עקרונות הפילוסופיים במערכת האנרגיה של גופנו באותו אופן שבו אותם עקרונות מתגשמים ביקום, בטבע.

בספר מתוארת שיחה בין הקיסר הצהוב, שהוא האדם השמימי, הישות הנעלה, לבין רופא, גאון, כשהקיסר שואל את הרופא שאלות והרופא עונה לו ובכך מלמדו את אמנות האקופונקטורה, הדיקור.

יין ויאנג, חמשת האלמנטים, שנים-עשר האיברים וערוצי האנרגיה, המרידיאנים… אלו מושגים שמתארים את התגשמות העקרונות הפילוסופיים של הרפואה הסינית. הכל מסתכם בעקרון המוחלט, ההתגשמות הנצחית, ההתחלה והסוף של הכל… טאו.

משמעות המילה טאו היא נתיב, אך במובן נשגב כמובן. לכל אחד יש נתיב משלו לנו בו, לכל דבר יש נתיב, הכל הוא נתיב אחד שבו כל הנתיבים והנתיבות.

הנתיב מוביל ליעד מסוים שלקראתו נעים בו, אך היעד שלו הוא התנועה בו, כלומר, עצם התנועה בנתיב הוא היעד שאליו הנתיב מוביל, כך שבעצם הנתיב הוא היעד של עצמו והיעוד שלו מתממש בעצם קיומו.

לגבינו זה אומר שכל היעדים שלנו הם בעצם רק נתיבי עזר בשבילנו ליעדנו האמיתי שהוא הנתיב שבו אנו נעים באותו רגע, או למעשה, התנועה.

עקרון זה מתאים להבנה הפילוסופית שקובעת שהדבר הקבוע היחיד בעולם הוא השינוי. בעצם, הכל נמצא בתנועה מתמדת, ולכן כך גם אנו נהיה כמו הכל כי אנחנו חלק מהכל.

כשתנועה מפסיקה נוצרת הפרדה מהכל, אובד הנתיב. כשאובד הנתיב מגיעים לאיבוד. שם, באיבוד ישנה אשליה של הפסקת התנועה, אך התנועה לעולם לא מפסיקה, אלא באיבוד חווים הפרדה מהעולם.

התנועה נשמרת בתוך עצמה, מתבלבלים במקום ללבלב. עד שעולים על נתיב חדש, נתיב עם לב.

יין ויאנג משקפים את העיקרון הזוגי של הקיום, זכר ונקבה, הם הפכים משלימים, מתקיימים בהכל.

כל העולם מושתת על היחסים השונים בין היין ליאנג. כל אחד מהם הוא נתיב בפני עצמו, כל אחד מהם מקושר אל השני, איחודם יותר מכל, מבטא את הנתיב, הטאו.

הטאו, יין ויאנג, שלושת העקרונות הבסיסיים ביותר בפילוסופיה הסינית. העיקרון המשולש שנמצא בכל תפיסה רוחנית ומדעית שקיימת. א, מ, ש.

את שורשי העקרונות הפילוסופיים שמוצאים בסין ובמזרח הרחוק בכלל מייחסים לתרגומים של הכתבים העתיקים, הודות.

הזן, הבודהיזם, הטאואיזם, כולם נשענים במקורותיהם הקדומים ביותר בכתבים שהגיעו מהודו, רוב הכתבים נשרפו והושמדו בתקופות קיצוניות שונות בהיסטוריה, אך אלו ששרדו מהווים כיום את הבסיס המוצק לתורה הסינית.

כשכתבו את הודות קיבצו את הידע מכל האזור הגדול מסביב לשם יצירת מדע יעיל ביותר ולכך גם הגיעו, אך בשלב כלשהו הפסיקו הרישים לכתוב את חכמתם מפני שכבר לא הכירו בהם כמו פעם, אם בכלל הם היו קיימים בדורות שהיו אחר כך.

בכל מקרה, מתוך חיבור בין המדינות הודו וסין, דרך טיבט, עבר ידע שאותו פיתחו הסינים לכיוון הדיקור ברמה הגבוהה ביותר מכל העמים.

ברפואה הסינית, כמו ברוב הרפואות העתיקות, אפשר לחלק את אמצעי הריפוי לשניים, משלימים שהם רפואה פנימית ורפואה חיצונית. כלומר, ריפוי מתוך הגוף, דרך התזונה וצמחי מרפא. וריפוי מחוץ לגוף שלרוב בסיסו הוא דרך מגע, למשל, באיור ודה העיסוי האיור ודי הוא חשוב מאוד כחלק מריפוי כולל.

ברפואה הסינית היתה ה”אנמה” שהיא שיטת עיסוי וכיום יש את ה”טוינא”, אך גם הדיקור הוא באותו משקל של ריפוי חיצוני. הם כולם, כל הריפויים החיצוניים הללו מתבססים על יישומן של עקרונות זהים.

מכאן ארחיב רק על הריפוי החיצוני מפאת מיקוד וקיצור.

את הריפוי החיצוני אפשר להכליל כשילוב, או ייחוד, של שיטות כמו: דיקור, מוקסה, כוסות רוח, טוינא, אנמה, שיאצו, הילינג אנרגטי ועיסויים לכל מיניהם וסוגיהם הרבים…

העיסויים למיניהם מתחלקים לשני סוגים: סוג אחד מבוסס על ידע אנטומי כמקובל ברפואה המודרנית, או בעצם שלוחות של הפיזיותרפיה.

הסוג השני מתבסס על ידע של האנטומיה האנרגטית, שעימם נכללים כל שאר השיטות שהצגתי כריפוי חיצוני.

הבעיה של המדע עם האנטומיה האנרגטית הוא בכך שהיא לא מדידה, אין לה מידות, אז לא יודעים איך למדוד באופן אובייקטיבי. אך למרות זאת יש לה תוצאות מפליאות ביותר בניקוי הספק באמיתיות השיטות.

האנטומיה האנרגטית מתבססת על העיקרון המשולש של הטאו, יין, יאנג.

למשל: האדם, בתור הטאו, הוא המזווג בין השמים לארץ, כך שיש אנרגיה שעולה ויש אנרגיה שיורדת דרך הגוף. שלוש סוגי אנרגיות בסיסיות קיימות: עולה, יורדת והגוף עצמו.

אפשר לחלק את האנרגיות במשולשים רבים, כמו, ימין ושמאל, או פנימית וחיצונית…

זו היא האנרגיה המעודנת ביותר, מקור החיים.

בגוף ישנם שבעה מרכזי אנרגיה ראשיים בגודלם וחשיבותם שבה עוברת האנרגיה לכל כיווניה, הם ידועים כשבעת הצ’קרות בסנסקריט, שם שלקוח מהודות.

שבעה מרכזים אלו מקבילים לשבע ה ‘תמורות’ ב, ג, ד, כ, פ, ר, ת, ולשבעת הבלוטות האנדוקריניות, בלוטות ההפרשה הפנימיות, כשהבלוטות מופיעות במיקום שתואם להפליא את מיקום הצ’קרות בכתבים העתיקים ביותר בסנסקריט שמתארים את מיקומן על גבי ופני מרכז הגוף מלמטה למעלה, או להפך, כשהראשונה נמצאת בבסיס עמוד השדרה, השניה מעט מתחת לטבור, השלישית, כשמה, מאזור מקלעת השמש, והרביעית במרכז החזה, החמישית בגרון , השישית בין העיניים והשביעית בקודקוד הראש.

יישום השימוש בהן, בשיטת ריפוי חיצוני, הוא בעיקר בהילינג או השפעה אזורית מפני שהשפעתן היא רחבה ביותר, כלומר, כל אזור הגרון מושפע מצ’קרת הגרון וכל עיסוי באזור הצואר או הגרון ישפיע על הצ’קרה, למרות שמיקומה מדויק ומרכזה נמצא מאחורי עצם הבליעה. כך שבמיקוד על צ’קרה מסוימת, בעצם משפיעים על אזור ואפילו מערכת שלמה.

את ההקבלות אפשר לראות בטבלה הבאה:

תמורות

בלוטה

ובעברית

צ’קרה בסנסקריט

 

 

 

 

ת

אשכים\שחלות

בסיס

מולאדהארה

ר

אדרנל

מין

סואדהישטהאנה

פ

איי לנגרהנס

מקלעת השמש

מניפורה

כ

הרת

הלב

אנאהטה

ד

תריס

הגרון

וישודהא

ג

אצטרובל

העין השלישית

אג’ניה

ב

היפופיזה

הכתר

סהסרארה

 

וההקבלה לשנים-עשר הפשוטות ה, ו, ז, ח, ט, י, ל, נ, ס, ע, צ, ק, היא בשנים-עשר ערוצי הזרימה של האנרגיה שמשקפים את פעולתם של שנים-עשר האיברים בגוף ושנים-עשר החושים בנפש.

ברפואה הסינית קוראים לערוצי האנרגיה מרידיאנים, כל מרידיאן שייך לאחד מתוך חמישה אלמנטים, או יסודות, כשלכל מרידיאן יש שם שהוא שמו של האיבר שאל פעולתו הוא מקושר. פעילותם של 12 האיברים מתחלקת לשישה זוגות כשכל זוג מקושר ליסוד אחר, אך יש שני זוגות מתוך השש ששיכים לאותו יסוד בצורה הזו:

 

 

 

היסוד

האיבר

 

 

 

 

 

1

עולה

יאנג

מתכת

ריאות

2

יורד

יין

מתכת

מעי גס

3

עולה

יאנג

אדמה

טחול

4

יורד

יין

אדמה

כיבה

5

עולה

יאנג

אש

לב

6

יורד

יין

אש

מעי דק

7

עולה

יאנג

מים

כליות

8

יורד

יין

מים

שלפוחית השתן

9

עולה

יאנג

אש

מעטפת הלב

10

יורד

יין

אש

המחממים

11

עולה

יאנג

עץ

כבד

12

יורד

יין

עץ

כיס מרה

האיבר העשירי לא קיים באנטומיה המודרנית, באופן מסורתי קוראים לו התלת מחמם על שלושת הלהבות שנאמרו שקיימות בגוף ונמצאות בשלושת המיקומים של הצ’קרות הרביעית, השלישית והשניה, כשלכל להבה תפקיד שונה: העליון אחראי על חום הגוף, האמצעי על אש העיכול והתחתון אחראי על ההפרשות. יש גם שקוראים לו המחמם המשובע, כדברי נאדר בוטו בספרו ‘החוש השביעי’, מכיוון שמיקומן של שלושת הלהבות נמצא על שלוש מהצ’קרות כבר אפשר לשקף את כל שבע הלהבות של שבע הצ’קרות באיבר זה.

כמו שלאיבר המחמם יש פעולה אנרגטית בגוף ך גם יש לכל איבר מתוך כל 12 האיברים הללו תפקיד אנרגטי שונה בנוסף לתפקידו הידוע לנו מתוך האנטומיה המודרנית המקובלת.

את התורה הסינית אפשר למצוא לא רק ברפואה הסינית, אלא גם, בין השאר, ברפואה היפנית.

השיאצו החל, באופן רשמי, להתפתח ביפן על ידי מרפא ברפואה סינית שהחל ‘לדקור’ עם האצבעות במקום עם מחטים ומכאן נוצרה לה שיטה של רפואה חיצונית שמתמחה במגע, על גוניו, בראי העקרונות האנרגטיים בגוף של הפילוסופיה הסינית.

כך, בסך הכל, בסיס השיטה הוא בכך שישנם 22 ביטויים אנרגטיים עקרוניים: 3 סוגי אנרגיה, 7 מרכזי אנרגיה ו12 ערוצי אנרגיה בגוף.

כל זאת נשען על העיקרון הבסיסי ביותר שאומר שישנם 5 אלמנטים, הן בחומר והן ברוח. “עשר ספירות בלימה חמש כנגד חמש” ספר יצירה.

 

 ההקבלה וההקשר לשיטת לוסקי

הבסיס התפיסתי העקרוני של התורה הסינית וספר יצירה קובע שהכל נובע מחמישייה כפולה.

חמשת היסודות הסינים הם: מתכת, אדמה, אש, מים ועץ.

התפיסה הקדומה יותר שנובעת מתוך כתבי הודות קובעת חמישייה שונה: אדמה, מים, אויר, אש וחלל.

בספר יצירה נקבעים חמשת הממדים כעשרה עומקים, כשלכל עומק יש זוג וכך הם מחולקים ל5 זוגות של עומקים, או ממדים: אורך, גובה, רוחב, סיבה וזמן.

חמשת האלמנטים הסיניים, משמעותם היא 5 היסודות הקיימים בחומר וברוח, כך שלכל יסוד יש קיום כפול.

כך גם חמש היסודות וגם חמש הממדים הם בעצם חמש זוגות, כך שהם עשירייה של יסודות או ממדים.

שיטת לוסקי מבוססת באופן ישיר על ספר יצירה וממנו שואבת את ההשראה למערך האינטליגנציות שלה, בשיוך לתחומים נוספים תוך כדי הקבלה תבניתית לתבנית הל”ב, 32.

ראינו שיש 22 ביטויים עקרוניים במבנה האנרגטי בתפיסה המזרחית, בהקבלה, יש 22 אותיות יסוד בספר יצירה כשחלוקת המשמעויות של כל אות זהה מבחינה עקרונית לוגית לתפיסה המזרחית:

3 אמות לעומת 3 סוגי האנרגיה. כשהראשון הוא 2 האחרים יחד.

7 כפולות לעומת 7 המרכזים. כשהשביעי נמצא כנגד שאר ה6.

ו12 פשוטות לעומת 12 ערוצי האנרגיה. כשכל אחד מהם מקושר גם לאיבר בין השאר.

שיטת לוסקי מתבססת על נוסח מסוים מתוך הנוסחים השונים המוצגים של ספר יצירה, הנוסח ממנטובה.

עיקרה של השיטה הוא לא בהצגת אמונה דתית בזרם מסוים אלא המחקר של עצמנו לגילויים חדשים.

שיטת לוסקי היא לא דת ועל כן היא לא מחויבת לנוסח המסוים הזה אלא משתמשת בו כדי להבין את המשמעות הנסתרת של רזי חכמת הקבלה באופן מעשי לכל אדם ואפילו מעבר לכך. על כן הבחירה בנוסח הזה היא בעקבות כך שהוא הנוסח הבהיר ביותר והמקובל ביותר שמכיל בתוכו את המידע שנמצא גם בשאר הנוסחים, אמנם ישנם הבדלים עדיין אך הנוסח הזה נחשב לנוסח המהימן ביותר.

עד כה, אני מציג כאן את עקרונות השיטה הבסיסיים ומוכיח אותם דרך תפיסות המזרח ובכך יוצא מן המסורת לכיוון המעשי, יוצא מן הדת לכיוון שמתאים לכל אדם, משתמש בעקרונות החכמה הנצחיים של הידע הנשגב אך מזקק אותו מההתניות שהצטברו עליו.

למזלנו, כיום, יש לנו גישה עצומה למידע, אנו יכולים ללמוד ידע נסתר של כל תרבות שקיימת והיתה כמעט ומעבר לכך יש לנו מדע מתקדם ביותר שצמח מתוך שיתוף פעולה בקנה מידה רחב בקרב האנושות שמאפשר לנו מבט מפוכח הרבה יותר על העולם ועצמנו ומשוחרר מאמונות תפלות.

כדי להתאים את הידע לשימוש מעשי, לבסס אותו הרמת ההוכחה הנדרשת, אקביל אותו לעוד תחום… המדע.

ראינו שגם חכמת המזרח וגם חכמת ספר יצירה ויחד עמה שיטת לוסקי מתבססים על תפיסה של חמש זוגות שעליהם נמצאים 22 עקרונות שמהם מורכב הגוף וכך גם הטבע. אך הוכחה זו לא מספיקה יותר מאשר להוכיח שיש קיום לתבנית זו. אמנם גם ראינו שספר יצירה הוא המקור לחכמת המזרח מבחינת הידע הרוחני, אך הידע במזרח התפתח לכיוון שונה מאוד ותחת תנאים שונים מחכמת הקבלה.

בנוסף לחוסר הבהירות הקיימת לגבי הנוסח הנכון של ספר יצירה, ישנה בהירות לגבי העיקרון של החלוקה לתבנית ה32 ובאותו אופן אפשר להתייחס לחכמות המזרח כעוד נוסחים של ספר יצירה מפני שהבהירות לגבי התבנית העקרונית נשמר ואפילו מתחזק בעוד חוסר הבהירות לגבי הנוסח הצודק מתגבר גם כן. יש ביניהם קשר זהה מהבחינה הזו…

יש 32 שמתחלק ל 10+22 כשה10 מתחלק ל 5+5 וה22 מתחלק ל 3+7+12 תוך כדי כך שמשמעות יחסית מסוימת בין כל המספרים ובין היחידות בתוך כל קבוצה נשמרת קבועה. שעליה לא אספיק להרחיב כרגע.

זה הוא ממצא בעל ערך רב! מניסיוני, הוא מאפשר לבסס את כל תפיסה רוחנית שקיימת והיתה קיימת בעולם (מתוך מה שנתקלתי בו) בתבנית הזו באופן ששוב מוכיח את העיקרון המספרי והיחסי שלה הן בהקשר הגופני-נפשי והן בתפישת העולם, אך מצד שני השמות של המשמעויות משתנים על פי אמונות שונות ובכך מוכח שוב שאין שום נוסח או תפיסה או אמונה מסוימת להתבסס עליה, אלא על מה שלאותו אדם הכי נוח להאמין, וכשמאמינים זה עובד, זה פועל.

אך אמונה יוצרת התניה מסוימת שמגבילה את אפשרויות הפעולה לנתיבים מסוימים אחרים מאמונה אחרת. על כן צמח המדע, המדע מתבסס על התפיסה שבאופן אפשרותי מקיימת את טווח הפעולה הרחב ביותר, רק שכדי לשמש באופן שיטתי הוא מוגבל לידיעת הידע הנדרש.

אבסס את התבנית הגופנית-נפשית המשתקפת בתפיסות השונות על מבנה הגוף מכיוון שלגוף, לעומת הנפש, יש מבנה מוגדר ביותר ואת מבנה הנפש אפשר להקביל עליו וכך גם את מבנה התבנית הרוחנית של תפיסותינו או תרבויותינו השונות ביתר קלות והתאמה משמעותית.

הגוף שלנו מורכב ברבדים שונים במורכבויות שונות, מערכות שמורכבות מאיברים, רקמות, תאים, מולקולות, אטומים, קוונטים כך שיש הרבה נקודות, או רובדי, התיחסות אליו.

בהכללה אפשר לחלק את ההתיחסות לרמה מיקרוסקופית ולרמה מקרוסקופית כשהיא בפני עצמה מתחלקת למבנה ברמה פנימית וברמה נראית לעין.

ברמה הפנימית ההתיחסות היא לאיברים השונים בגופנו, כך שאותם צריך להתאים לתבנית.

את האיברים אפשר לחלק ל2 סוגים: איברים שהם יחידים במינם ואיברים שבאים לידי ביטוי בצורות מרובות בגוף. אלו שבאים בהרבה צורות הם האיברים הרקמתיים שמשקפים 3 מתוך 4 סוגי הרקמות בגופנו: עצבים, שרירים (או בשפת הרמב”ם: עצלים) ועצמות שהם למעשה רקמת החיבור בכלל. הרקמה הרביעית, האפיתל, שבמהותה היא רקמת הפרשה, קיימת בגוף ב2 הסוגים, גם כאיבר מיוחד וגם כרקמה שמפוזרת בגוף בצורות שונות ובשני המקרים ישנם 7 סוגים שלה. כאיבר מיוחד נראה אותה כ7 בלוטות ההפרשה הפנימיות אשר במיקומן מתאימות להפליא למיקום 7 הצ’קרות באיורים הודים. כרקמה נראה את 7 סוגי ההפרשות החיצוניות שמפוזרות כבלוטות בכל הגוף שהם: חלב (בקמץ ופתח), חלב (בסגול וצרה), דמעות, רוק, ריר, מיצי עיכול וזיעה. את 12 האיברים שמוצגים הן בנוסחי המקובלים והן בנוסחי התורה המזרחית אפשר להחליף את חלקם ולהציג אותם בצורה הבאה שיוצרת מערך שלם שלהם ובכך גם משלימה את 22 איברי הגוף באופן כולל שהם: מוח, לב, ריאות, כיס מרה, כבד, צינור המעי, לבלב, טחול, עור, כליות, שלפוחית השתן ואיבר המין. את הסדר הזה של האיברים אפשר להקיש מסדר הסתעפות מערכת העצבים ב12 עצבי השדרה הצלעיים על פי סדרם מלמעלה למטה, שהם 12 מתוך 32 זוגות עצביים (כולל המוח עצמו) שיוצאים מחוט השדרה.

כך במכלול 22 האיברים האלו שמקביל ל22 האותיות יסוד ול22 האיברים האנרגטיים אפשר לראות התבססות מעשית יותר לטעמי ובכך ליישם את שיטת לוסקי ברמות שלא נחוו עד כה (או לפחות הרבה זמן).

את 5 האלמנטים או הממדים ברמת הגוף אפשר לייחס ל5 הסוגים של תאי הדם שזוגם הם 5 סוגי מח העצם שיוצר אותם: כדוריות הדם האדומות, הטסיות ו3 סוגי הכדוריות דם הלבנות שהם הלימפוציטים, נויטרופילים והמקרופז’ים.

באותו האופן שיש קיום גופני לעקרון ה32 שמתאים לכל החיים על הארץ אפשר להתאים הקבלה נפשית כלל אנושית ולאחר מכן הקבלה רוחנית תרבותית שבמקרה שלנו אלו הם 22 האותיות ו10 הספירות.

את ההקבלה הנפשית אפשר למצוא בספר יצירה בנוסחים שונים וכן בצורות נוספות בחכמת המזרח וכן בעוד מקורות, אך לשם סיכום העבודה לא ארחיב בתחום זה ואציג את דעתי בטבלה הנספחת באופן שמבוסס בעיקר על ספר יצירה מתוך ההשראה של שיטת לוסקי לגבי קיומם של 12 חושים למשל או על התורה ב5+5 הדברות שבלוחות הברית אך גם בעקרונות כלליים המתאימים לכל אדם.

 

*לטעמי, היישום הבסיסי של שיטת ריפוי יתבסס על יישום שונה של תבנית הל”ב, כך שההקבלה קיימת דרך התבנית המשותפת וניתנת להיערך באופן זהה לחלוקה ראשונית של הל”ב לספירות וליסודות.

שלושת הרצונות: הרצון לקבל, לתת והרצון החופשי מהווים השתקפות של שלושת הקבוצות האחרות בכך שהם מייצגים נתיבה אחת כנציגה כללית של כל קבוצה אחרת ובכך הנשמה משקפת את המכלול של כל ה32 אינטליגנציות.

רעיון זה ביחס לתבנית הל”ב מציג את ה3 כהשתקפויות של ה7, 12 וה10, כל אחת משלושת קבוצות אלה היא אחד מ3 הרבדים הקיימים בנשמה.

כדי ליצור שיטה לאיזון גופנפשי, צריך לפחות 2 מתוך 3 הבסיסים שיוקבלו לל”ב, כלומר למשל שיש הקבלה של הגוף והקבלה של הנפש לל”ב. הגוף משקף את התפקיד הפנימי של הנתיבות כשהנפש את התפקוד החיצוני שניתן לזיהוי והשפעה חיצונית, והבסיס השלישי יהיה אבחון שמקשר בין הגוף לנפש. מכיוון שהם מהווים משולש אז מספיקים 2 בסיסים כדי לבסס את התבנית השלמה ליישום מעשי.

משולש הבסיסים בשיטת לוסקי לקוח מספר יצירה בבסיסו ונשען על השמות: עולם,שנה ונפש.

ההקבלה שעשיתי ל3 הרצונות ע”פ לוסקי, שזו ההקבלה בבסיס הנפשי, הם: אושר,כושר ועושר, או במילים אחרות: אהבה, בריאות ושפע, כששפע הוא הרצון לקבל ובריאות מאפיינת את הרצון לתת. בגוף אני מקביל אותם ל3 סוגי הרקמות המתבלות שבגוף: רקמת חיבור, שריר ועצב.

את 7 המורים אני מקביל ל7 הצרכים של הנפש, או 7 החומרים או7 בלוטות ההפרשה הפנימיות בגוף (כשהקבלה זו נמצאת גם בשיטת לוסקי) או 7 ההפרשות החיצוניות… השפע (ש) משקף את ה7.

את 12 החושים אני משאיר כחושים גם כן אך משנה את סדרם ואולי גם קצת את משמעותם, כשהם 12 הביטויים של האהבה, מתוך כך אהבה היא חוויה חושנית (א).

את 9 הכוחות והגילוי אני מקביל ל10 הרבדים של הבריאות, במקום לחלקן בלהעמיד 9 מול 1, אני מעמידן 5 מול 5 ומסדרן בזוגות שמשקפים 5 רובדי בריאות כשכל אחד מתקיים גם ברמה האישית וגם ברמת ההשפעה הבין אישית,., כלומר למשל שבריאות פיזית נרכשת היא רובד אחד שממולו קיים רובד של ריםוי פיזי כלפי אחרים,., או למשל שבריאות כלכלית בחשבון הבנק מקבילה לאינטליגנציה אחת לעומת היכולת ליצור לאחרים בריאות כזו ולסדר להם את מצבם הכספי דרך עצמם,,. וכך גם לגבי כל ה5.

בסופו של דבר הגעתי לסדר שמוצג בנספח בהקבלה לסדר של שיטת לוסקי..

 

מחקר זה מראה אפשרויות של גישה חוקרת כלפי שיטת לוסקי שאפשר לפתח בהשראת ומתוך השיטה.

 

ביבליוגרפיה

אבינו, א. (1990) ספר יצירה. ירושלים, הוצאת המכון לחקר הקבלה.

לוסקי, ד. (2004) 32 האינטליגנציות. הוצאת דרך המשוב.

ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב. הוצאת אסטרולוג.

ד”ר בוטו, נ. רפואה והחוש השביעי.

יוגי רמהקרישנננדה. היוגה סוטרות לפטנג’לי. הוצאת גל.

 

וובליוגרפיה

(1) http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0202.htm#10

(2) http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=564567&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

(3) http://www.mashov.biz/article.asp?id=12

(4) http://kabbalah.co.il/pdf/yezira_book.pdf

(5) http://www.grimoar.cz/hebrew/jecira/ravad_jecira.htm

(6) http://www.grimoar.cz/hebrew/jecira/ramban_jecira.htm

(7) http://kabbalah.info/hebkab/yetzirah.htm

(8) http://faculty.biu.ac.il/~barilm/yezifra.html

(9) http://faculty.biu.ac.il/~barilm/yezifra.html

(10) http://www.grimoar.cz/hebrew/jecira/sefer_jecira.htm

 

(0) http://www.pnimi.org.il/yesodot/matchilim/mahiKabala.asp

(11) http://he.wikipedia.org/wiki/%d7%a8%d7%99%d7%92_%d7%95%d7%93%d7%94%

 

http://www.winwin-intl.com/Freedom/F1.aspx

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיכום

טבלת

נספח 1

 

 

 

ישנה

 נוסחא

ספר יצירה

 

אנטומית

רצונות

 

לוסקי

 

עולם

שנה

נפש

 

 

אבחון

רקמות

מהותיים

 

רצונות

אות

רוח

אויר

רויה

גויה

חק לשון בינתיים

אישון

חיבור

אהבה

אושר

רצון חופשי

א

מים

ארץ

קור

בטן

כף זכות

קרנית

שריר

בריאות

כושר

רצון לקבל

מ

אש

שמיים

חום

ראש

כף חובה

לובן

עצב

שפע

עושר

רצון לתת

ש

 

 

 

 

 

 

בלוטות הפרשה

נצרכים

 

מורים

 

שבתאי

שבת

פה

חיים

מות

נחיר ימין

אצטרובל

ידע

מתכת

חכמה

ב

צדק

א

עין י

שלום

רע

עין שמאל

היפופיזה

אור וחום

אש

עושר

ג

מאדים

ב

עין ש

חכמה

אולת

עין שמאל

תריס

אויר

רוח

זרע

ד

חמה

ג

אזן י

עושר

עוני

נחיר שמאל

הרת

בית

אדמה

חיים

כ

ככב

ד

אזן ש

זרע

שממה

אזן ימין

לבלב

אוכל

עץ

ממשלה

פ

נגה

ה

אף י

חן

כיעור

אזן שמאל

טוחה

מים

מים

שלום

ר

לבנה

ו

אף ש

ממשלה

עבדות

פה

מין

סקס

מרחב

חן

ת

 

 

 

 

 

 

איברים

חושניים

 

חושים

 

טלה

ניסן

כבד

ראיה

סמיות

יד שמאל

מוח

ריח

ריח

ראיה

ה

שור

אייר

מרה

שמיעה

חרשות

מרפק שמאל

לב

צבע

ראיה

שמיעה

ו

תאומים

סיון

טחול

ריחה

תתרות

כתף שמאל

ריאות

כיוון

הלוך

ריח

ז

סרטן

תמוז

המסס

שיחה

אלמות

רגל ימין

מרה

הומור

שחוק

דיבור

ח

אריה

אב

כליה י

לעיטה

רעבון

ברך ימין

כבד

מוטיבציה

מעשה

טעם

ט

בתולה

אלול

כליה ש

מעשה

גדמות

ירך ימין

מעי

מדיטציה

הרהור

מעשה

י

מאזניים

תשרי

קורקבן

תשמיש

סריסות

ירך שמאל

לבלב

טעם

לעיטה

תשמיש

ל

עקרב

חשון

כיבה

הלוך

חגרות

ברך שמאל

טחול

צליל

שמיעה

דרך

נ

קשת

כסלו

יד י

רוגז

נטול כבד

רגל שמאל

עור

רגש

רוגז

בטן

ס

גדי

טבת

יד ש

שחוק

נטול טחול

כתף ימין

כליות

תקשור

שינה

מוח

ע

דלי

שבט

רגל י

הרהור

נטול לב

מרפק ימין

שלפוחית

מגע

תשמיש

לב

צ

דגים

אדר

רגל ש

שינה

נעור

יד ימין

מין

שיחה

דיבור

תא

ק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עומקים

 

 

דם

בריאות

מצוות

כוחות

 

 

 

 

ראשית

רוח אלהים חיים

 

אדומות

פיזית

אנכי ה’

אור

0

 

 

 

אחרית

רוח מרוח

 

טסיות

נפשית

לא יהיה

בראשית

1

 

 

 

טוב

מים מרוח

 

לימפוציטים

כספית

לא תשא

אהבה

2

 

 

 

רע

אש ממים

 

נויטרופילים

משפחתית

זכור

חופש

3

 

 

 

רום

 

 

מקרופז’ים

חברתית

כבד

מחשבה

4

 

 

 

 

 

 

מח עצם

רפוי

איסורים

 

 

 

 

 

תחת

 

 

מקרופז’ים

חברתי

לא תרצח

אחדות

5

 

 

 

מזרח

 

 

נויטרופילים

משפחתי

לא תנאף

התבוננות

6

 

 

 

מערב

 

 

לימפוציטים

כספי

לא תגנב

ריפוי

7

 

 

 

צפון

 

 

טסיות

נפשי

לא תענה

חיסון

8

 

 

 

דרום

 

 

אדומות

פיזי

לא תחמד

גילוי

9

 

 

 

 

 

 

נספח 2

כדי ליישם את שיטת לוסקי באופן מעשי, אראה אפשרות אבחון אינטליגנציה דומיננטית ע”י שיחה:

באבחון בשיחה מובילים את המטופל להבחין בדפוס תבנית מחשבתו על ידי כך שמאפשרים לו לחשוף מתוכו את הפרדוקס אשר הוא חווה.

ההשתקפות העצמית החזקה ביותר בטיפול בשיחה היא כשהמטופל מבטא את בעייתו הדורשת להיות מטופלת.

הבעיה מבוטאת במשפט שנקרא “משפט מפתח” באבחון.

משפט המפתח מכיל מספר מילים שביניהן שמות תואר, עצם, פועל וקישור.

בדרך כלל מילת המפתח העיקרית במשפט המפתח של הבעיה היא הפועל העיקרי שבו, למשל: “אני אוהב אוכל טעים”.

כל מילה בכל מקרה מורכבת משורש המילה.

שורש המילה מורכב בדרך כלל מרצף מסויים של 3 אותיות, אך לפעמים גם 2.

למעשה כל שורש של 3 אותיות הוא חיבור בין 2 זוגות של אותיות שיש ביניהן אות זהה שמתבטלת בחיבור ביניהן. למשל אה+הב=אהב.

לכל אות יש משמעות מסויימת ויחודית שמתבטאת בחיבור של 2 ספירות מסויימות. האות הראשונה היא הדומיננטית יותר מהשנייה.

כשמחברים 2 זוגות אותיות עם אות זהה, שבזוג אחד היא דומיננטית ובשני לא, היא הופכת להיות האות האמצעית מבין ה3, בכך היא מקבלת את ההשפעה הכי פחות דומיננטית, כי האות האחרונה מה3 מקבלת דומיננטיות משנית מתוך כך שהיא רסציבית באופן מוחלט כמו שהאות הראשונה דומיננטית באופן מוחלט.

כל אות היא למעשה אינטליגנציה, כשהאותיות שבשורש משקפות את אינטליגנציות המפתח כלפי המצב המסויים שבו מטפלים.

האות הראשונה משקפת את האינטליגנציה שהיא מקור הכח שבעזרתו הבעיה יכלה להיווצר, או את העבר.

האות האחרונה משקפת את האינטליגנציה שהיא הפתרון לבעיה, השאיפה במצב, את העתיד.

ואם ישנה אות אמצעית, היא משקפת את האינטליגנציה שדרכה נוצר החיבור ביניהן. היא הכלי שבעזרת הכוח מהאות הראשונה מופעל כדי לצבור את הכח שמשקפת האות האחרונה בשורש.

כך מתאפשרת בניית אסטרטגיה טיפולית ממוקדת בעזרת אבחון בשיחה.

את האות הראשונה אפשר להקביל ל אחד מ32 היכולות, את האות האמצעית ל1 מ32 ערכי החיים, ואת האות האחרונה לאחד מ32 הידיעות ע”פ עץ הדעת של שיטת לוסקי (שמוצגים בהרחבה על השיטה באתר).

דוגמה:

אות ראשונה-א- להבחין שהעולם הוא מרחב ריק שמתמלא ברצון חופשי.

אות שניה-ה- יכולת ראיה.

אות אחרונה-ב- דע כי החכמה מתגלה דרך תזמון הדרך שבחרת.

כלומר: האהבה לאוכל טעים שיש לי, מתבטאת בכך שאני ‘רואה’ שבעזרת יכולת ההבחנה שלי במרחב שמתמלא ברצון חופשי אני לומד שתזמוני הדרכים שאני בוחר הם אלו שממלאים את המרחב שלי שאותו אני רואה. כלומר האוכל טעים כשאני מתוזמן עם הדרך שלי בכך שאני מתמלא במה שבא מרצוני החופשי. כלומר, שכשאני אוכל את מה שאני רוצה מאהבה אז גם התזמון מדוייק וכל זאת נגלה לעיניי כמראה כלשהו.

 

וכך מתאפשרת שיטת אבחון שאפשר לבססה על שיטת לוסקי בהתאמה מוחלטת.

אך ההכרה בכך שהיא נשענת על נוסח מסוים בלבד ושהבדלי הנוסחים פותחים עוד מרחב שאילה רחב, מאפשרת הבנה של פוטנציאל לשיטה מדוייקת יותר, אם קיימת כזו, וביסוס שיטה שיש לה אפשרות דיוק מוחלט, בהנחה שהיא מתבטאת אחרת משיטת לוסקי.

ומתוך כך ששיטת אבחון בין כה וכה ראויה להיות מדויקת באופן מוחלט, אני נמנע מלהשתמש בה.

אני מבקש סליחה על מגבלותיי בגבולות השפה, הריכוז והרציפות.

לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 17 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799
לחץ לכניסה
יש לך שאלה? לחץ כאן >
יש לך שאלה? אני זמין כעת בווטסאפ