להדליק נר
18 באפריל 2015
לשתוק
18 באפריל 2015

לחם

 לחם/ אורית גלילי

“תאפה לחם השבוע במקום לקנות במכולת” (לוסקי 2013)

ללחם הבסיסי לכאורה, תפקיד מרכזי במעגל חיינו. הדתות השונות רואות בו איחול לפריון ושגשוג, הגנה מפני רע, נחמה בעת צרה, מרפא. ללחם נודע מקום מרכזי גם בחיי הדת והפולחן. הוא מתווך בין האדם לאלוהיו בטקסים ובחגים.

ביהדות נודע הדגן כאחד הקורבנות שהוקרבו על המזבח. בתחילה, עת הלכו בני ישראל במדבר ולאחר מכן בבית המקדש. לאחר החורבן נתפס שולחן הסעודה כתחליף סמלי למזבח ולכן קידוש הלחם ביהדות נמצא עד היום בסעודות השבת והחגים המשפחתיות.

בנצרות נערכים טקסים המשחזרים את עבודת הקודש והלחם הופך לבשרו של המשיח ובאסלאם הוא נחשב כמרכיב שקיבל את ברכת האל והוא בסיסי יומיומי.

פלא יצירת הלחם, הוא סמל ומטאפורה ליצירת החיים ולמחזוריותם. על כן הלחם עומד במרכז טקסי המעבר בחיינו. כבר בתרבויות קדם, נמשל מעגל חייו של האדם למחזור הזריעה, הצמיחה, ההבשלה והקמילה שבטבע בדומה להכנת הלחם מרגע הלישה, ההתפחה, האפיה ועד סיומו באכילה שאינה מסתיימת מאחר וחתיכת לחם שעור הוא שמתפיח את מחזור האפיה הבא. כמו האדם.

הלחם מבטא את ההשתייכות של הפרט למשפחה ולקהילה ועל כן הוא עובר גלגולים וחידושים ונמצא כל העת בבסיס החיים הדתיים והחילוניים כפרט בסיסי אך מיסטי.

ללחם תפקיד מרכזי בכל חברה והוא פריט חיוני בתפריט כל המעמדות בימיי חול ובחג וכמקור עיקרי לפחמימות ולקלוריות. ככל שהמעמד הכלכלי נמוך יותר, כך חלקו של הלחם גבוה יותר ולכן הלחם הפך גם למיתוס חברתי –פוליטי “לחם- עבודה”, המסמל את התביעה לקיום בסיסי.

הלחם מלווה אותנו בטקסי מחזור החיים, החל בלידה ועד המוות. ביהדות למשל מפדיון הבן, בר-מצוה, אירוסין ועד “לחם צידה לנפטר”.

הלחם מהווה גם חלק מההיסטוריה הטכנולוגית של חברות, החל מהתנור הביתי, דרך המאפיה השכונתית, הלחם המתועש וחזרה למאפיות החדשות והחדישות ולחמי הבוטיק שחוזרים אט, אט לעשייה המסורתית.

בשבת,  על פי המסורת היהודית, אין סעודה בלי לחם וברכה על הלחם. במרכז השולחן עומדים יין ושתי כיכרות לחם המכוסים ומתגלים בברכת “המוציא”.

נפלאותיו של הלחם וחלק בלתי נפרד ממחזור חיינו נראה גם בדרך עשייתו. הלחם מורכב מדגנים ושמרים להם חיים משל עצמם והם גדלים ותופחים ומתמזגים בטבע ממנו הם באים, בתהליכים שאין לבני האדם לעיתים שליטה עליהם. לא זו בלבד, אלא שלישת הבצק, רידודו, עיצובו, ההמתנה להתפחתו וההתעסקות הרבה סביבו מאפשרת לנו עולם מלא של לימוד.

אפיית לחם לבד, עוזרת לנו בשלושת הרבדים הגופני, השכלי והרוחני באופן אבסולוטי.נוגעת באינטליגנציות רבות ומאפשרת לנו מסע בתוכנו לאורכן. החל מהאינטליגנציה הרגשית: בראשית, אהבה, חופש, מחשבה, אחדות, התבוננות, חיסון והכל לטובה דרך השכלית, החוכמה, העושר, הזרע, החיים, הממשלה, השלום והחן ואפילו סובלימציה למעגל המטפלים: הביט, ראה, חקר, הבין, חקק, חצב, צירף, יצר, חשב, עלה בידו.

הלחם הוא הכי גשמי והכי רוחני. הכי בסיסי והכי אלוהי. הכי זול והכי יקר.

החיים המודרנים, הכהו את תפקידו של הלחם בחיינו והאפשרות לקחת אותו ישירות מהמדף, הופכת אותו לאחד מיני רבים. אם פעם בשבוע נעצור את הכל, ניקח מים וקמח ושמרים, נלוש, ניצור, נחכה, נתפיח, נאפה ונאכל, נחזור לתפקידו האמיתי של הלחם, נתרגל הלכה למעשה את חוכמתן של האינטליגנציות בחיינו  וחוכמתו של הטבע ומחזור יותו ונלמד שלא לקבל כמובן מאליו את מחזור החיים כולו.

חוכמתה של תרופה זו היא ביכולת לשלב בפעולה אחת פשוטה חיים ומלואם והיא טובה לכל מצוקה, בעיה או חולי .

  • לוסקי ד (2013) ספר תרופות לוסקי. הוצאת מכללת לוסקי
  • מוזיאון ישראל (2006 – “לחם בקרב דתות ועדות בארץ” הוצאת מוזיאון ישראל.
    שם המחבר: אוצרות: דייזי רקח-ג’יברה, נעם בן יוסף