לכתוב לפי הכללים/ קובי סימנר

עליי לכתוב. לכתוב לפי הכללים, לכתוב בשביל שדברים יהיו ברורים לי, ולמי שקורא את מ שכתבתי.

ברובד הגופני, הגוף שלי נופל כלפיי מטה, חסר קצת אוויר, אני מרגיש את הפנים שלי מבואסות מהרגע הזה, אני נושם עמוק ומכניס חיוך טכני לגמרי.

ברובד השכלי, קשה לי להאמין שאני מסוגל, מסוגל לכתוב משהו בהיר, תקין מבחינה תחבירית, שהפסיקים והנקודות יהיו במקום.

שזה יתאים מבחינת מערכת כללים סדורה,שיש מסגרת ומבנה למה שאני כותב, שזה רציף, שזה קולח שזה רהוט, שזה נעים לקריאה, שזה תמציתי.

ברובד הרגשי, אני כועס, אני עצוב, אני מתנגד למערכת, למסגרת הסדורה, לכללים התקינים, אני “פורע חוק” בתוך הטקסט, אין לי גבולות, ואם אין לי גבולות אז אין לי חופש, כי אני לא מייצר לעצמי גבול בשביל לפרוץ אותו, או שבעצם יש לי גבול, ואני מרגיש מוגבל, חוסר יכולת ממשית לפעול ולהגיע לתוצאה, לראות את הדרך, להרגיש שאני יכול שזה אפשרי, אני מרגיש מוגבל.

ברובד הרוחני, אני רוצה לתת, לתת לאנשים את הזכות לקרוא את הטקסט, ולהבין שגם הם יכולים, גם אם קשה להם, גם אם אין מה להגיד, גם אם המילים לא יוצאות החוצה, גם אם בתוך תוכי, במערכת האמונות שלי, קשה לי להיות ברור ולהאמין שאני יכול לעשות זאת בעצמי.

אני רוצה שיהיה פה עוד מישהו שיעזור לי לעזור לעצמי, להרגיש שאני יודע להתנהל, שהפעולות הפשוטות שאני עושה, אני עושה כהלכה עם תחושה של מסוגלות, והנה שיניתי אמונה, אני כן מסוגל, עובדה שכתבתי.

למדתי כתיבה, בבית ספר לאומנות, לימדו אותי איפה שמים פסיקים ונקודות, קצת עברית כאילו אנחנו בכיתה א’, ויש ליישם את הכללים, בשביל לשבור את הכללים יש להכיר אותם, את החוקים, את השפה, להשתמש בה נכון.

“זה כמו לנסוע בכביש בלי לעצור ברמזור, בסוף אפשר להתרסק”,כך אמרה לי סופרת,מנחה בבית ספר לכתיבה.