לנגב לך את הדמעות

באחת הסדנאות בהן השתתפתי, המנחה ביקש מכל המשתתפים לחשוב על אדם שעשה לנו משהו ממש רע, או על מצב רע אליו נקלענו ולהכות ברצפה כדי להוציא את הכעס. “לשחרר את הכעס” הוא אמר. וגם הוסיף לתהליך מוסיקה קצבית ורועשת. ואז בבת אחת מסביבי ראיתי כשלוש מאות אנשים מכים בעצמה על הרצפה וצועקים וכועסים ממש. לאט לאט כולם התחילו לבכות. אותי זה הבהיל, נרתעתי מהתהליך כולו. אבל במקביל התבוננתי פנימה בתוכי והאמת לא מצאתי על מי לכעוס, באמת. אולי על עצמי כעסתי כי לא ידעתי, לא היה לי ידע איך להימנע ממצבים שבאמת מכעיסים בחיי. אבל ידעתי שאני בן אדם שמשפר את האיכויות שלו בהתמדה ולכן, באמת לא היה לי על מי לכעוס. אלא שהסביבה כל כך השפיעה עלי וכל הבכי מסביב שהתחלתי גם אני לבכות. בהתחלה לא ידעתי על מה אני בוכה ואחר כך הבנתי שאני בוכה כי כולם מסביבי בוכים וזה באמת עצוב כאשר אנשים בוכים וזה כואב להם. אז כאב לי שכואב להם. נתתי לעצמי דרור, שכבתי על הרצפה כמו כולם ובכיתי ואז …פתאום אני מרגיש דמות של גבר גדול רוכן מעלי ומתחיל לנגב לי את הדמעות, הוא ליטף את הלחיים שלי וניגב לי את הדמעות במשך דקות ארוכות. הפעולה הזו שלו גרמה לי להתפרצות אדירה של רחמים עצמיים ובכי ממש קשה שנשמע בכל האולם הגדול, כבר לא היה זה בכי בשביל אחרים זה היה הבכי שלי.

מיד אחרי התהליך הזה ישבנו כל הקבוצה ושיתפנו. גם אני שיתפתי בקבוצה וכך אמרתי: היום חוויתי אהבה של אדם זר, אדם זר ניגב לי את הדמעות. באופן טבעי החוויה של ניגוב דמעות מתבצעת על ידי אבא או אמא, לי זה לא קרה עם אבא או אמא, לי זה קרה עם אדם זר וזה ריגש אותי עד דמעות ועד לעמקי נשמתי. בחוויה שלי אני לא זוכר שאבא או אמא ניגבו לי את הדמעות, אני גם לא זוכר שהם חיבקו אותי. ואז סיפרתי את הסיפור של צ’קו הכלב הקטן שגדל בביתי. צ’יקו היה מחפש מקום מתחת לרגל שלי ולוקח לעצמו ליטופים בגב. ככה בדיוק אני זוכר את עצמי, כל פעם שאימי הייתה עומדת במטבח אני הייתי נכנס מתחת לשמלה שלה ומתחכך בגופה, זו הדרך בה קיבלתי חיבוקים. בילדותי תמיד שאלתי “למה אני לא נולדתי בבית שבו מתחבקים”?, “למה לכולם יש הורים שמחבקים ורק לי אין”?, “למה כולם מצליחים ורק אני לא?”
אני גדלתי במשפחה של 13 נפשות, כולנו גרנו בחדר אחד, החדר היה מלא מיטות וארונות. לכולם היו משימות לביצוע, לא היה זמן לחיבוקים ולגינוני אהבה, גם לא למילות אהבה.

וזה מחזיר אותי לסיפורים ששמעתי בבית, לפי הסיפורים אימי ניסתה לבצע הפלה – להפיל אותי, שלוש פעמים. המאבק שלי לחיות התחיל כאשר הייתי עוד בבטן אימי. אימי מספרת שהיא כמעט מתה מהניסיונות שלה להפיל אותי. את הסיפור הזה רק שמעתי, אבל בחוויה שלי אני ממש הייתי שם. וכך גדלתי עם תחושה שלא רוצים אותי, שאין לי מקום במשפחה או בעולם הזה. הרגשתי דחוי ולא שייך. וככל שהתבגרתי שאלתי את עצמי איך זה שאני זוכר ממש את החוויה הזו, הרי בני אדם אינם זוכרים חוויות מהבטן של אמא. הזיכרון באמת מתחיל בגיל שנתיים או קצת יותר. אז איך אני זוכר את זה. המחקרים המודרניים פתרו עבורי את התעלומה. המוח האנושי אינו מבחין בין דמיון ומציאות ומבחינת החוויה שלי, אני חוויתי את החוויה באופן מלא דרך הסיפורים כאילו אני הייתי שם. לכן גם כל התחושות הנלוות של ילד דחוי ולא רצוי היו אמתיות וממשיות.
הגילוי הזה הוא דרמתי, אם כל תורות ההתפתחות האנושית בנויות על כך שאנחנו זוכרים רק מגיל שלוש ויותר וכעת אנחנו מבינים שאנחנו זוכרים וחווים גם כל מה שקרה לגבינו במהלך ההיריון ואפילו לפני לידה, זה משנה לחלוטין את הסיבות שאינן קשורות לגיל ההתפתחות ושבגללן אנשים רבים תקועים.

אבי ואימי שכבר מזמן עזבו את עולמנו, הם האנשים הכי מדהימים שהכרתי, אנשים ישרים ומסורים וחרוצים ואוהבים ומלאי חמלה ושפע בכל מובן אפשרי. אני מוקיר אותם ואוהב אותם ללא גבול. וכל אלה לא באמת ישנו את החוויה. מה ששינה את החוויה הזו אצלי הוא השינוי הפנימי שחוללתי בעצמי והוא משאיר עבורי את החוויה הזו בזיכרון רק כדי להעביר הלאה את הידע הזה. אפשר לגדול כאדם דחוי ולא רצוי שבחוויה שלו לא קיבל מעולם חיבוק או אהבה ואז לעשות שינוי צורה ולמנף את זה לאהבה ענקית, שייכות לעולם וליקום ולתרום תרומה איכותית וערכית בדרך הזו לאחרים.

הגילוי הזה אינו פשוט כלל ועיקר, שהרי כל התיאוריות ההתפתחותיות מדברות על זיכרון מגיל שלוש או יותר וכעת מתברר שאנחנו זוכרים במהלך ההיריון וגם לפני הלידה אנחנו כנראה נזכור כל מה שהתרחש. כמו האם ההורים תכננו ילד או שאולי נמנעו מהולדת ילדים, האם ההיריון התרחש לפני הנישואין? מה חשבו ההורים על כך?  אנחנו מבינים היום כי כל התהליך שהתרחש לפני הלידה ובמהלך ההיריון ובכל רגע במהלך החיים שלנו הופך זיכרון למציאות של ממש, למרות שלא אנחנו זכרנו את האירועים ורק סיפרו לנו על האירועים.
זה שינוי דרמתי וחשוב וכל טיפול מכאן והלאה מחויב לקחת בחשבון כל מה שהיה לפני ובזמן הלידה כאילו אדם חווה את זה בעצמו. למה? כי זה משפיע על מהלך חיינו בין אם היינו שם או לא היינו שם.

אני מזמין אותך לשיחה אישית כדי להבטיח לך מקום בשנת הלימודים הקרובה.
שנה ראשונה בלוסקי מיועדת לצמיחה והתפתחות אישית ולהיכרות עם 32 היכולות שלך.
רשמו פרטים בטופס למטה ואשלח לכם הזמנה לשיחה אישית, להכוונה מקצועית, חינם וללא התחייבות.
או ניתן להתקשר אלי לייעוץ אישי – 054-4497799

אני מזמין אותך לסדנה בת 3 שעות בנושא “7 מפתחות לפריצת דרך”.

בסדנה אדבר על:
– איך מתרחשת פריצת דרך להצלחה מעשית?
– איך לקבל החלטות חשובות לחיים ?
– מהם 32 מחסומי התודעה שבולמים התקדמות?
– איך מסירים את 5 המחסומים העיקריים להתקדמות?
– איך ליצור שינוי חיובי וקבוע בכל תחום ב-7 צעדים פשוטים?

מחיר הסדנה רק 49 ש”ח
אשמח לראות אותך.

ד”ר דני לוסקי

להזמנת מקום לסדנה – לחץ כאן