בגידה – למה עושים את זה
12 בינואר 2015
בגידה: למה הם עושים את זה
12 בינואר 2015

לתקשר אהבה

לתקשר אהבה / יקיר גבאי

בתור ילד קטן שמעתי את ההורים שלי רבים פעמים רבות. לפעמים המריבות היו קשורות ליחסים בניהם אך לפי מה שזכור לי רוב המריבות היו על דברים חיצוניים שכלל לא היו קשורים אליהם, לא בקשר ישיר ולא בקשר עקיף. הם היו רבים המון על המשפחה אחד של השני, על הדודה שלא התייחסה לאמא כמו שצריך, על הדוד שלא אמר שלום ברחוב, על זה שצריך להחליף את הדלתות במטבח ועוד דוגמאות בכיוון הזה. אני יודע שכל הריבים הללו היו סתמיים, כי הם כיסו משהו הרבה יותר חמור שלא יכלו לבטא אותו במילים ובכנות. הם לא ידעו איך להגיד אחד לשני שכל מה שהם רוצים, וכל מה שחסר להם הוא אהבה.  האהבה בניהם שדעכה מיום ליום מאז שהולידו ילדים והפכו להיות עבדים בעולם המודרני. המריבות למעשה היו רק כיסוי לחוסר הגדול שנמצא בניהם. הם לא ידעו לתקשר את הכאב שלהם החוצה, הם לא יכלו לדבר בניהם כי אף אחד לא היה שם להקשיב. ולכן היה להם נוח להוציא את הרגשות הכואבים על נושאים שכלל לא היו קשורים ליחסים בניהם.

תמיד ידעתי שההורים שלי לא יודעים לתקשר החוצה את מה שבאמת מפריע להם, הם היו רבים על שטויות, כשבפנים, בתוך תוכם שניהם מתחמקים מהכאב הנורא ביותר, שאין בניהם יותר אהבה, האהבה נעלמה לה. והם כלל לא ניסו לחפש אותה בתוך עצמם או אחד בשני.
אמא שלי אישה חזקה, אישה שאוהבת מכל הלב, אישה רגישה מאוד, עוצמתית מבפנים, אישה שמעניקה, שדואגת לכולם ונותנת את כל כולה. חיבוק אחד היה יכול להוריד לה דמעות, היא יכלה לראות כלב רעב ברחוב וממש לכאוב את כאבו. כשהייתה רואה אירוע רע בחדשות הייתה מבוהלת וכואבת את הכאב של האנשים ככאבה שלה, כאילו שהוא קשור אליה, אמפתיה בצורה הכי חזקה שהכרתי. אישה שכל כולה נתינה ורגש, שהדבר היחיד שהיא רצתה אי פעם הוא לקבל אהבה.
אבי לעומת זאת הוא אדם קשוח, סגור, מופנם, בעל אגו גדול מאוד, דעתן, יודע הכל, עבר את הכל. אי אפשר לדבר איתו על דברים שהוא לא יודע עליהם, כי הוא יודע הכל ועבר את הכל. הוא מבין טוב מאוד את החיים. אך למעשה הוא רק סגור בתוך עצמו ומביא על עצמו כעסים, כאבים ותסכול. מבחוץ דואג תמיד לשדר ביטחון, כלפי אנשים חיצוניים נוהג תמיד להיות נחמד וחביב, לרצות אותם, גם שבפנים הוא כועס. כשמגיע הביתה הוא הופך להיות קר רוח, עצבני ומוציא את הכל על המשפחה שלו או על אשתו. רק כי הוא לא יודע כיצד לתקשר את מה שהוא מרגיש החוצה.
במקום זה הוא מתאפק, ופורק את הכאבים שלו על העולם דרך האנשים שקרובים לו יותר מכל, על המשפחה שלו. אותם הוא לא יכול לאבד, שם הוא מרגיש בטוח.
למעשה הוא גם האדם הכי טוב שאני מכיר, דואג לכולם, מעניק, תומך, לוקח אחריות על כל העולם, נותן מעצמו למשפחה. אין אבא יותר טוב ממנו בעולם. אך דבר אחד שלא ידע והוא להראות אהבה. לא שהיא לא הייתה קיימת, היא נמצאת שם כל הזמן, הוא רק לא יודע איך להוציא אותה החוצה. הוא לא ידע איך לתקשר אותה החוצה, אל העולם, אל המשפחה שלו, אל האישה שלו. זה פוגע וכואב, זה הורס יחסים וזוגיות, זה הורס משפחות שלמות רק בגלל שלא ידעו כיצד לתקשר את האהבה שלהם החוצה.  מעולם לא ראיתי מעשה של אהבה בניהם, או כפי שרציתי לפחות לראות.
לא ראיתי פרחים, שוקולדים, טיולים משותפים, מחמאות, ליטופים, נשיקות, חיבוק, מילות אהבה, לא ראיתי את כל אלו לעולם. וידעתי שמשם הכל מתחיל וכנראה שגם מסתיים.

אני זוכר שלא יכולתי לשמוע את הריבים בניהם, הם כאבו לי מידי.
רק לשמוע את טון אבי היה בשבילי חוויה שלא יכולתי לסבול, מין רטט פנימי שהרס לי את האוזן. כשהייתי ממש קטן הייתי מסתגר בחדר, בונה בניינים של לגו או עוצם את העניים כדי לברוח קצת למציאות אחרת. העיקר לא לשמוע את ההורים רבים, זה היה נורא בשבילי. כשהתבגרתי קצת עברתי לפנימייה מתוך רצון פנימי לחופש, ואולי משהו בתוכי רצה לצאת מהבית ולא לשמוע יותר את המריבות הסתמיות האלו. אני לא יודע אם הוריי מבינים בכלל את עוצמתם ואת השפעתם של המריבות בניהם על תקופת הילדות שלנו, על הביטחון שנהרס, על חוסר האמון שהתפתח כלפיהם וכלפי העולם, על התפתחותנו הרגשית, המנטאלית ועל עולמנו הפנימי, שהשפיע וממשיך להשפיע בצורה ישירה על המשך חיינו בעתיד. קשה מאוד להתנתק מהילדות, זה דבר שרודף אותנו גם כשאנו מתבגרים והופכים להורים בעצמנו, כל עוד לא נתמודד עם זה, זה לא יעלם ורק ירדוף אותנו בהמשך חיינו. מכתב זה הוא חלק מאותה התנתקות, מאותו רצון לשכוח ולסלוח להוריי, שעשו כל מה שביכולתם לעשות עבורי בהתאם לנסיבות שהיו בהם. במכתב זה אני גם סולח להם על הכול.

“אהבה היא הסיבה לכל הסיבות וגם התרופה של כל התרופות” (לוסקי 2014), ממנה כל הבעיות מתחילות וממנה כל הבעיות ייעלמו. אמור מילה טובה, תחייך, תיגע, תלטף, תשקיע, תפנק, תפרגן לאנשים סביבך וגם לעצמך, תאהב את עצמך, תאהב את החיים ותגיד את זה פעם אחת ביום:
“אני אוהב את החיים, החיים הם אהבה”