חרדה אצל ילדים
8 בפברואר 2015
3 אינטליגנציות לטיוב זוגיות
10 בפברואר 2015

לתת

לתת / אליזבט ויצמן

“דע כי לתת זו מטרה נעלה וסוד תיקון כולל” (תרופות לוסקי)

“תעשה מעשה אחד ביום, תגדיר מהו מעשה טוב, יכול להיות מחשבה טובה, תרומה, פרגון לאחר, חיוך, תמיכה, הקשבה.” חוקרים מ- University of British Columbia Harvard School  בחנו את הקשר בין הכנסה לאושר. מצאו שאילו שמוציאים את כספם על אחרים ,יותר מאושרים מאילו שמוציאים את כספם על עצמם.המחקר כלל יותר מ600 נשאלים התפרסם במגזין Science במרץ 2008, תחת השם  Spending money on others promotes happiness.

החוקרים שאלו ,כיצד ניתן להסביר את העובדה כי רמת האושר עליהן מדווחים תושבי מדינות המערב נותרו ללא שינוי, למרות העלייה המשמעותית בהכנסה בעישורים האחרונים.החוקרים ביצעו ארבעה ניסויים כדי להוכיח כי הבחירה להשקיע באדם אחר או במטרות חברתיות , תורמת תרומה מהותית להגברת תחושת האושר.  בניסוי הראשון, ביקשו החוקרים מהנשאלים להעריך כמה הם מוציאים בחודש על הוצאות עצמיות וכמה על הוצאות למטרות חברתיות.נמצא שאין קשר בין ההוצאות העצמיות לבין תחושת האושר, אך ככול שגדלה ההוצאה על מטרות חברתיות מתחזק תחושת האושר.בניסוי השני החוקרים בחנו את הקשר בין התעשרות פתאומית , אופן הוצעת הכסף ותחושת האושר , ומצאו כי הוצאות על מטרות חברתיות היוו מנבא המשמעותי ביותר לתחושת אושר.בניסוי השלישי , שתי קבוצות של אנשים קיבלו מעטפות עם כסף והתבקשו להוציא את הסכום במהלך אותו יום , הקבוצה האחת על עצמם ושנייה על אדם אחר או מטרה חברתית, גם כאן הקבוצה שתרמה לאחר, דיווחה על מידה רבה יותר של אושר בסוף היום , בהשוואה לחברי הקבוצה שקנו לעצמם. בניסוי הרביעי נשאלו המשתתפים לדרג את מטרות הוצאת הכסף ,שיגרמו לדעתם לתחושת אושר המשמעותית ביותר.מתוצאות המחקר התברר שרבים אינם מודעים לכך שנתינה גורמת לאושר רב יותר מאשר הוצאה על עצמם.

“צדקה תציל ממות” (מסכת שבת , דף קנו)

מסופר בגמרא על שניים שישבו יחד, חלפה לפניהם קבוצת אנשים בדרכם לקצוץ קנים באגם, אמר אחד:” האיש הזה, אחד מהחבורה, ילך ולא יחזור, יכיש אותו נחש ומת”. ובעודם יושבים הנה האדם שב, שאלו אותו מה עשית? סיפר להם: שכל יום אנחנו אוכלים במשותף, היום אחד מהחבורה לא היה לו פת להשים במאגר המשותף, עשיתי את עצמי כאילו שלוקח ממנו פת, כדי שלא יתבייש. לכאורה האדם המסופר לא עשה מצוות צדקה, הרי לא נתן דבר משלו לעני ,רק עשה פעולה שמנעה מחברו להתבייש.לכן נוכל ללמוד מכאן שאין צורך בנתינת כסף דווקא , אלא שכל מעשה טוב מציל ממות. אך המעשה הטוב צריך להיות בין בני אדם, ולא מעשה (מצווה) לבוראו, משום שבעשיית המעשה הטוב האדם פועל נגד התנהגות האנושית, נגד טבע האדם (קבלה), ובכך מגיע לו מידה כנגד מידה וגובר על גורמי טבע וניצל ממוות.