פסיכודרמה בפעולה
המשתתפים בתהליך פסיכודרמה משחזרים מצבים שונים מחייהם בעבר ובהווה, כמו גם רצונות, צרכים, קונפליקטים ותקוות, בדרך של פעולה. בפעולת פסיכודרמה – הכוונה היא שבמקום לדבר על… המשתתף מראה, פועל את הסיטואציה מעוררת הקונפליקט בחייו. מושגים עיקריים בגישת פסיכודרמה הם “ספונטאניות ויצירתיות”. מורנו הגדיר ספונטאניות כתגובה חדשה למצב מוכר וישן ותגובה הולמת לסיטואציה חדשה של פסיכודרמה. מורנו שם דגש על התהליך המודע, על ה”כאן ועכשיו”, על היצירתיות של ההווה והתנגד לגישה הפסיכואנליטית המקובלת בזמנו אותה כינה גישה “הפועלת אחורה בזמן”. לדבריו: “החוקר הפסיכואנליטי דוחף לאחור, אל עבר הטראומה בעוד המטפל והמנחה פסיכודרמה דוחף קדימה, אל עבר המעשה”. שימת הדגש על הפעולה והמחשת הקונפליקט שיש לאדם באמצעות פסיכודרמה עוזרת לו להגיע לידי חקר בעיותיו בעוצמה רבה יותר מאשר דיבור בלבד. באמצעות פסיכודרמה אפשר להתמודד עם בעיות של ההווה, עם ציפיות לעתיד, או עם קשיים שמקורם בעבר. פסיכודרמה מדגישה במיוחד את הדרכים שניתן לעורר בהן ספונטאניות ותגובות יצירתיות לשינוי מצבים בחיים וכן את הקתרזיס – מתן פורקן לרגשות. הודות לטבעה ההתנסותי- חוויתי של תפיסת פסיכודרמה היא מצליחה להביא את האדם לפעול בו-זמנית באמצעות מחשבה, רגש ופעולה. כלומר, פסיכודרמה מאפשרת: 1. לזהות ולשחרר מחסומים רגשיים ( שגוזלים מאיתנו אנרגיה רבה ) 2. פסיכודרמה מאפשרת שינוי דפוסי התנהגות בלתי רצויים ע”י התנסות ותרגול סצנות ומצבים עתידיים, ע”י בדיקת אלטרנטיביות התנהגותיות וע”י יצירת חוויות מתקנות דרך המשחק והאימפרוביזציה ותרגול מצבים חדשים.
יצירתיות וספונטאניות
מורנו האמין שבכל אדם יש מן הכוח הבורא והיוצר, כעין “אלוה” (Godhead )המתגלה לו דרך היצירתיות שבו. האדם יכול לחוות את היוצר שבו בינו לבין עצמו ובינו לבין האחר. כדי להגיע למפגש עם היצירתיות על האדם לגלות את מקורות הספונטאניות שלו דרך פסיכודרמה . מתוך התבוננות במשחקי ילדים בפארקים של וינה בעשור הראשון של המאה הקודמת, התרשם מורנו מהספונטאניות של הילדים כפי שהיא באה לידי ביטוי במשחקם. הוא גם הבחין בעובדה שספונטאניות זו יורדת ודועכת עם הגיל. כאשר התחיל ללמד ילדים לשחק על במה, הוא גילה להפתעתו, שככל שהילדים חזרו על אותו תפקיד כך הם איבדו בהדרגה את הספונטאניות שלהם. הוא הבין מכך שהתהליך שקורה להם זהה לתהליך שקורה לאדם הבוגר: מה שהיה ספונטאני נהפך ל”תרבות משומרת” ( Cultural Conserve ). “תרבות משומרת” היא הקפאה של יצירתיות וספונטאניות של רגע מהעבר לתוצר קונקרטי. החשיבות של שימור התרבות היא תחושת ביטחון והיציבות יחד עם זאת, לדעת מורנו, ללא הספונטאניות והיצירתיות, העולם לא היה נוצר וגם לא יוכל להתפתח, הוא יקפא. לדעת מורנו, יש מעט מדי ספונטאניות ויצירתיות כי בני האדם פוחדים מהספונטאניות. כמו שאבותינו בג’ונגל פחדו מהאש ורק כשלמדו להפיק אותה פסקו לפחד, גם בנוגע לספונטאניות: כשהאדם ילמד “להתאמן” בה הוא יפסיק לפחד ממנה. אחת הסיבות בגללן ספונטאניות מעוררת פחד היא הנטייה לקשור אותה להתנהגות לא רציונאלית ובלתי צפויה.
באיזו דרך ניתן לאמן לספונטאניות ? כאשר מורנו גילה שהילדים חוזרים לעשות את התפקיד באותה צורה בה עשו אותו ובכך מאבדים את הספונטאניות שלהם, הוא הדריך אותם לוותר על התסריט הכתוב ולעשות כל פעם אימפרוביזציה של התפקיד והאינטראקציה, לזכור רגש ולא טכסט, להתחדש. כך הוא אילץ אותם למצוא בתוכם דרכים חדשות לגלם את התפקידים.
בתחילת שנת 1920 התחיל מורנו ליישם שיטה זו עם שחקנים מבוגרים. כתוצאה מהתנסות זו נולד תיאטרון הספונטאניות כצורת אמנות. מורנו העמיד את השחקנים שלו בסיטואציות שונות, גרם להם להיות מופתעים ולהגיב האחד אל השני. זה הביא לשחרור היכולת שלהם לפעול ולתקשר מתוך תמריץ של הרגע.
עם הזמן מורנו התחיל ליישם את הרעיונות אותם פיתח בעבודה עם השחקנים בתיאטרון הספונטאניות לעבודה עם אנשים בעלי הפרעות בין אישיות. הוא ביקש מהמטופלים שלו להראות לו, בפעולה, איך הם הגיעו למבוי הסתום בו הם נמצאים. הוא הפך אותם לשחקנים במקום מספרים. הטיפול באמנות ובכלל זה פסיכודרמה נוגע מצד אחד בעולמו הפנימי של המטופל ומאידך פונה החוצה אל העולם החיצוני. מבחינה זו אפשר לראות את הטיפול באמנות כמחבר בין פנים וחוץ, בין המודע ללא מודע. ההחצנה של הפנים החוצה, באמצעות האמנות, מאפשרת ליצור גשר ביניהם ולהגיע לאינטגרציה בין המציאות הפנימית לבין המציאות החיצונית בה האדם נמצא בפועל.
מבנה פסיכודרמה
מפגש פסיכודרמה מורכב מ-3 שלבים. השלב הראשון הוא החימום שמיועד ליצור חיבור רגשי, להעלות את רמת הספונטאניות ולהפחית חרדה והתנגדות. השלב השני הוא שלב הפעולה – מתוך החימום יהיה אדם אחד או יותר שירגישו צורך ומוכנות רגשית לבדוק נושא שעלה בחימום. אותו אדם שבו מתמקדת העבודה נקרא פרוטגוניסט( השחקן הראשי), כשיתר חברי הקבוצה משחקים תפקידים של אנשים משמעותיים בחייו. השלב השלישי הוא שלב השיתוף –sharring. השיבה לקבוצה היא התחנה הראשונה של הפרוטגוניסט במפגש עם המציאות. הפרוטגוניסט יכול להרגיש פגיע עקב החשיפה שנחשף בפני הקבוצה. הוא זקוק כעת לעידוד, לתמיכה ובעיקר לקבלה. הדרך לעשות זאת היא ע”י השיתוף בו מספר כל משתתף משהו מחייו ומרגשותיו, הקשור לחוויה שחווה הפרוטגוניסט.
בקבוצת העבודה במכללת לוסקי נלמדים יסודות פסיכודרמה תוך כדי התנסות אישית. כל מפגש עורך 3 שעות ובו מתקיימים שני תהליכים מקבילים: העבודה הקבוצתית והעבודה עם פסיכודרמה. החשיבות של העבודה הקבוצתית נובעת מכך שהקבוצה משמשת כעין מעבדה ומיקרוקוסמוס של העולם בחוץ. חברי הקבוצה משמשים מראות זה לזה של חלקים בתוכם, חלקים לא מודעים המעוררים אצל האחר תחושות, מחשבות, רגשות. השלכות אלו מהוות חומר גלם לעבודה . כדי שהקבוצה תהיה מקום מאפשר צמיחה היא צריכה להוות “מיכל” בטוח, בה ירגיש כל חבר קבוצה אמון, קבלה מלאה על חלקיו השונים, והגנה. העבודה של פסיכודרמה מתמקדת באיתור חסרים רגשיים, בדיקת דפוסי התנהגות וחשיבה הגורמים לתקיעות בחיים ובעיקר בבניית סצנות מתקנות בהן נבחנות אלטרנטיבות אחרות ומציאת דרכים חדשות להתמודדות.
בתחילת כל פסיכודרמה מסביר הפרוטגוניסט את הסוגיה אותה היה רוצה לבדוק. בשלב הבא הוא מתבקש להעלות סצנה מדויקת מחייו, בעזרת חברי הקבוצה, בה בא לידי ביטוי הקושי עליו התלונן. השחזור חושף את דפוסי התגובה והחשיבה האוטומטיים שנוצרו במשך השנים. הפעילות הפיזית בה מחייה הפרוטגוניסט אירוע מחייו – מעורר רגשות קדומים, אותם רגשות שגרמו לו בזמנו לאמץ תפיסות עולם ועמדות מסוימות שהם הגורמים לקשיים אותם הציג כרגע.
תפיס פסיכודרמה רואה בביטוי הרגשי ( קתרזיס) תנאי הכרחי ליכולת של האדם לשנות עמדות. לאחר שהאנרגיה הנדרשת לשמור( במודע או שלא במודע ) על רגשות קשים כמו כעס, כאב, חרדה משתחררת ובאה לידי ביטוי – מתפנה מקום ונוצרים כוחות הנדרשים לצורך שינוי העמדות, התפיסות וההתנהגות.
כמו כן, ברגע שנחשפים הדפוסים ומקורם הרגשי יש אפשרות ללקיחת מרחק מהגירוי, מה שמאפשר התבוננות חדשה ורעננה על האחריות של הפרוטגוניסט למצוקה שלו – תובנה ! זו תחילת הדרך לאפשרות ליצור שינוי. כאמור, האופן בו הדבר נעשה עם פסיכודרמה הוא באמצעות סצנות “מתקנות”. הצגת המציאות הרצויה בכאן ועכשיו, כאילו היא מתרחשת באופן ממשי בחדר. לשם כך נעזר הפרוטגוניסט בחברי הקבוצה הממלאים תפקידים של האנשים הקרובים בחייו. התרגול הפיזי של המציאות הרצויה מוביל לשינויים הן במישור הקוגניטיבי והן במישור הרגשי. ההתנסות החווייתית בקבוצה בתנאי “מעבדה” מביאה בהדרגה ליכולת ליישם זאת בחיים שבחוץ.
לאחר עבודת פסיכודרמה נעשה חיבור בין ההתרחשות הדרמתית לשיטת לוסקי.
להלן שתי דוגמאות :
1. משתתף בקבוצה העלה קושי להתמודד עם ילדו החריג. במהלך פסיכודרמה ניתנה אפשרות להורה להתחבר רגשית למקום הכואב שאבל על הילד ש”לא יהיה לי” – הילד ה”רגיל” שמסלול חייו ניתן לצפייה. לאחר שניתן ביטוי רגשי למצוקה ולכאב שבו הוא שרוי הוא יכול היה לבחון קוגניטיבית את העמדות שלו כלפי הקושי. אחת העמדות שקשורה ל”ממשלה” הייתה: האם יוכל המשתתף להשתחרר מהעמדה השיפוטית, ה”יודעת”, שמיוצגת על ידי החברה לפיה יש רק דרך אחת נכונה לחיות (“כמו כולם”) ולקבל מתוך “רצון חופשי” את החריגות של ילדו. לאחר שוויתר על השיפוטיות ועל ה”ידיעה” מה טוב ומה לא טוב, יכול היה להיפגש (פסיכודרמה ) עם ילדו ממקום אחר. הוא העלה סצנה בה הוא נפגש עם ילדו ומבטא בה קבלה לא מותנית של הילד עם השונות שבו. כלומר הוא עשה בחירה ב- “אחדות”: חיזוק השונה כדי ליצור אחדות והרמוניה. בכך הוא גם ביטא את היכולת שלו לעשות “שלום”: להכיל את עצמו ואת האחר כדי ליצור שלום ושלמות.
2. משתתף העלה סוגיה של קושי בקשר זוגי לא מספק וכואב. בסצנה הראשונה הציג המשתתף תמונה מחייו בה באים לידי ביטוי אופי היחסים בינו לבין בת זוגו. תוך כדי הצגה הוא הבין שדפוס כזה קורה לו בכל זוגיות בה הוא מעורב. הוא מתאהב בנשים שלא רואות אותו ואת צרכיו בעוד הוא כל הזמן נותן ונותן. בסופו של דבר הוא מרגיש מנוצל ומושפל. הרגשות העזים שעלו בו עם הצגת הסצנה הזכירו לו תחושות דומות שחש מאז ומתמיד מול אביו. גם שם הרגיש שהוא לא מקבל את ה”מזון” הרגשי לו הוא זקוק ושכדי לקבל אותו הוא צריך להשקיע מאמץ רב בריצוי ובסיפוק רצונותיו של אביו. נבנתה סצנה קונקרטית בה הוא כילד נזכר באירוע מול אביו. הוא חש כאב רב שלווה בבכי. לאחר ששהה זמן מה בכאב ונתן פורקן לאבל על הצורך שלא סופק (קתרזיס), הוא העלה סצנה דמיונית ( מתקנת ) המתארת סוג של מגע ואינטימיות שהיה רוצה שיהיה לו עם אביו. בסצנה הם מבלים יחד באופן שלא קורה בחיים, משוחחים, נהנים, והפרוטגוניסט מרגיש קירבה וחופש לדבר עם אביו בצורה אותנטית, תוך וויתור על המקום המרצה ובלי לחשוש מביקורת ודחייה. אביו מקשיב בעניין ומגלה חיבה וקבלה. ניתן לראות כאן שחבר קבוצת פסיכודרמה, בתוך מערכות יחסים, נמצא כל הזמן במצב בו הרצון לתת לא בא ממקום של נתינה אמיתית אלא מתוך רצון לקבל ( אהבה, תשומת לב, תחושת ערך ). בעקבות הסצנה כילד מול האבא הוא יכול היה לזהות ולאבחן חסרים שהיו לו בילדות שהובילו אותו לנתינה מופרזת ומזויפת ביחסיו עם נשים. בנוסף, במהלך העבודה כשנוצר דיאלוג בינו לבין אביו בו נעשה שימוש בחילוף תפקידים, הוא יכול היה להיכנס לנעליו של אביו האומר לילדו: “כל מה שעשיתי היה לא מתוך כוונה רעה זה מה שהכרתי בבית הוריי…” ולראות את אביו כשלם, כאדם עם קשיים וחולשות ושמעשיו לא נבעו מזדון. הבנה זו נתנה לו יכולת לחזק את השונות, כלומר לקבל את אביו על פגמיו והדבר אפשר אחדות והרמוניה.
פסיכודרמה שואפת לשלב ממדים רבים של החוויה האנושית המקבילים ל-32 האינטליגנציות. היא עושה שימוש בחושים שונים: דיבור ושיתוף, כתיבה, ציור, תנועה, משחק ועבודה קוגניטיבית המעבדת את החומרים שעלו בזמן ההתנסות החושית.
לסיכום, מורנו ראה בספונטאניות את המרכיב המרכזי בבריאות הנפשית של האדם שהיא, לפי שיטת לוסקי: ה”יכולת להתחיל כל דבר מהתחלה בכל מקום, בכל גיל, בכל זמן ” ( בראשית).
סדנת פסיכודרמה, קורס פסיכודרמה, לימודי פסיכודרמה
חשוב – התוכניות ומחירי הקורסים המתפרסמים באתר הן רק לצורך הדגמה.
רשימת הקורסים והתכנים שנלמדים בפועל והמחייבים את המכללה נמסרים לסטודנטים עם תחילת כל שנה.
