שאלה של חופש
1 במאי 2015
דאואיזם
3 במאי 2015

קונפוציוניזם

קונפוציוניזם

א) קונפוציוס ותורתו

קונפוציוס נחשב במסורת הסינית לפילוסוף הראשון. הוא נולד וחי במדינת Lu בין השנים 551-479 לפנה”ס, בתקופה שנקראה “תקופת האביב והסתיו”. בתקופה זו סין הייתה מחולקת להרבה מדינות שנלחמו ביניהן על שליטה ועל טריטוריות, שליטים התחלפו תכופות, וככלל שררה תחושת חוסר יציבות מדינית וגם חברתית.  באותה תקופה חלו גם שינויים רבים בטכנולוגיה הצבאית, ולכן ניטל ממעמד האבירים (Shi) תפקידם הצבאי, והמעמד החדש שצמח היה מעמד המלומדים (Ru) שנטל לידיו את תפקיד מגן הלגיטימציה של השלטון. המלומדים החדשים היו ליועצים פוליטיים שנהגו לעבור ממדינה למדינה ולייעץ לשליטים בנוגע לדרכיהם הפוליטיות והמדיניות. עם הזמן הפכו שני המעמדות למעמד אחד. מיזוגם של שני המעמדות בא לידי ביטוי במושג “איש המעלה” עליו אדבר בהמשך.

ב) “מאמרות” 

קונפוציוס נולד כנראה למשפחה אריסטוקרטית וקיבל חינוך אופייני למעמדו, שהיה בהישג ידם של מעטים. השאיפה שלו הייתה להיות עוזר לשליט, שיוכל להדריך ולכוון אותו, אבל בשיטוטיו הרבים בין חצרות של שליטים שונים הוא לא מצא מישהו שיהיה מעוניין להעסיקו ככזה. לכן פנה לחינוך. למרות שנסמך על שכר הלימוד של תלמידיו, הוא קיבל לבית ספרו תלמידים ללא קשר למעמדם. הספר “מאמרות” הוא אסופה של דבריו כפי שנמסרו על ידי תלמידיו. אף על פי שספרים שונים מיוחסים לו, הוא כנראה לא כתב אף ספר מעולם.

ג) קונפוציאניזם
תורתו של קונפוציוס מאופיינת בשמרנות חברתית, בנוסטלגיה לעבר, ובעיקר במוסריות, באחריות חברתית ובגישתה הרציונאלית לבעיותיו המיידיות של האדם בן התקופה. קונפוציוס ראה עצמו כמעביר של ערכי העבר אל ההווה במטרה לבנות חברה על ערכי תור הזהב של הזמנים הקדומים. ואולם יחד עם שמרנותו המובהקת, כונן קונפוציוס מספר חידושים: מסגרת החינוך הפרטי, קריטריון המצוינות האינטלקטואלית כתנאי למעמד ולמשרה, רעיון ההרמוניה החברתית שתושג באמצעות שמירת המסורות של הזמנים הקדומים.

קונפוציוס לקח מושגים שהיו קיימים קודם לכן והעניק להם משמעויות חדשות. למשל, הנושא של כיבוד אבות. בתפיסה המקובלת הכוונה היתה לאבות המתים, הרוחות, ולטקסים המיועדים להפסתם. קונפוציוס הוסיף לכך גם את כיבוד ההורים החיים. יש תמיד לעשות כרצון ההורים, אין לחלוק עליהם ואין להתרחק מהם. זהו אחד המאפיינים החשובים של הקונפוציאניזם שמשפיע על חברות במזרח אסיה עד ימינו. השיטה הקונפוציאנית היא היררכית מאד. כמו יחסי אב ובן כך גם יחסי שליט ונתין, בעל ואישה, אח גדול ואח צעיר. וגם יחסים אלו מסודרים ביניהם – ציות לאב חשוב

יותר מציות לשליט וכו’.

המוסר מונח ביסוד תורתו של קונפוציוס. הוא האמין שעל האדם להיות מוסרי לא רק למען עצמו, אלא למען משפחתו ולמען החברה כולה. באמצעות לימוד ורכישה של המעלות המוסריות ומילוי אחר החובות המוסריות צריך כל אדם לפתח את עצמו לכדי אדם מוסרי.

המעלות המוסריות הן:

Ren – טוב, אנושיות, אהבה, דאגת אדם לזולתו,הבנה אנושית איש את רעהו;

Zhi – בינה, חוכמה, לא רק ידע אלא בעיקר היכולת לדעת מהו המעשה הנכון שיש לעשותו;

Yong – אומץ, אחריותו של השיפוטית של כל אדם לגבי העשיה הנכונה בכל נסיבה שהיא;

Li – הלכתיות, טקסיות, נורמות התנהגות חברתיות.

החובות המוסריות העיקריות הן:

Xiao – מסירות של בן להוריו, חובתו הראשונית של אדם למשפחתו;

Zhong – נאמנות למדינה ולמנהיגה, חובה אשר נגזרת מחובתו הראשונה של האדם למשפחתו (Xiao)

פוליטיקה עבור קונפוציוס היתה, למעשה,  הרחבת המוסר לחברה כולה. השליט צריך היה להיות שליט מוסרי, המשמש דוגמא לעמו. מטרתה של מחשבתו הפוליטית היתה להשיג סדר חברתי, ולבנות חברה מושלמת. שיטתו הפוליטית של קונפוציוס כללה שני רעיונות עיקריים:

Zheng Ming – יישור השמות, תואם בין השם ובין המציאות אותה הוא מייצג. כאשר יהיה תואם בין השמות, בעיקר “מלך”, “שר”, “אב”, “בן”, ובין תיפקודם ותכונותיהם כפי שהיו בזמנים קדומים, אז יתנהלו החברה והמדינה בסדר מושלם.

תפקידה של שהמדינה – המדינה חייבת בראש ובראשונה להזין את אזרחיה ולדאוג למחייתם, לאחר מכן לחנכם, ורק לבסוף לשלוט בהם.

קונפוציוס לא נתן “מרשם” מדויק כיצד להשיג את הסדר החברתי וכיצד לבנות את החברה המושלמת. ולכן תלמידיו, גם אלא שלמדו את תורתו אך לא הכירו אותו אישית, נתנו במהלך השנים הסברים רבים לרעיונותיו. ולמעשה, רק במאה ה- 2 לפנה”ס גובשה האידיאולוגיה הקונפוציאנית. גורלו של קונפוציוס היה טרגי למדי. כל חייו שאף למשרה ממשלתית שתאפשר לו לממש את תורתו המדינית, אך הוא לא הצליח להגשים את משאלתו, והטביע את חותמו כמורה ולא כמדינאי. שני תלמידיו החשובים ביותר של קונפוציוס היו מנציוס (מנג טזה) ושון טזה.

ד) ערכים קונפוציאנים

LI

ה- Li הוא מושג מורכב שעבר מספר שלבי התפתחות במהלך השנים. במקור היתה למושג משמעות דתית צרה, והיא- מעשה הקורבן לאבות הקדמונים על פי כלליו, כפי שהכתיבה המסורת הסינית. בהמשך התרחבה משמעותו לפולחן בכלל, אך עדיין נותרה דתית בלבד. השינוי הגדול ביותר שחל במשמעותו של ה- Li הוא הרחבתו ממנהג דתי למנהג בכלל, לסטנדרט מוסרי מקיף הכולל את כל חוקי ההתנהגות במפגש אנושי וביחסי אנוש. מושגים כמו Xiao, או Ren נטמעו עם הזמן בתוך המסגרת ההולכת ומתרחבת של ה- Li.

בתוך מערכת החוקים והכללים הרבים  של ה- Li לא ניתפס האדם כיצור אוטונומי בעל רצונות אינדיבידואלים משלו אלא הוא נחשב ליצור חברתי שכל עשיה שלו משליכה על המסגרת החברתית והמדינית לה הוא שייך. כללי ההתנהגות הטיכסית הורחבו עוד יותר, עד לוויסות המערכת השלטונית ומדיניות המינויים.

במסגרת מערכת הכללים והחוקים של ה- Li מוגדרים חמישה יחסים היררכיים, שמהווים את הבסיס  המבני של החברה הסינית, ומילויים הכרחי לקיומה ההרמוני של החברה. לכל אחד מהצדדים בחמשת היחסים הללו נקשרת מערכת שלמה של התנהגויות המחייבות אותו וממנה אסור לו לחרוג:

שליט-נתין

הורה-בן

אח מבוגר-אח צעיר

בעל-אישה

חמות-כלה.

*לקרוא ציטוט עמ’ 47

REN

המשמעות המילולית של המושג Ren, כפי שציינתי קודם, היא טוב, אנושיות, אהבה, דאגת אדם לזולתו, הבנה אנושית איש את רעהו. קונפוציוס האמין שהאדם הוא טוב מיסודו, וחובתו להשביח את מעלותיו הטובות ולביאן לכדי שלמות וכך יהיה ל- Ren, או איש המעלה. בנוסף, ניתפס האדם קודם כל כיצור חברתי, ולכן חובה עליו להפנות את מעלותיו כלפי החברה הסובבת אותו, לחלוק עימה את חוכמתו, ולא לשמור אותן לעצמו. איש המעלה מחויב למעשה לעיקרון “אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך”.

קונפוציוס מתאר לאורך האנלקטים שלו את הדרכים השונות באמצעותן ניתן להיות Ren, אך הוא לא נותן אפילו דוגמא אחת של אדם שהצליח והגיע להיות Ren. כלומר מדובר על מעלה מוסרית מאוד גבוהה, שיש לעמול קשות לאורך כל החיים כדי להגיע אליה, באמצעות לימוד, שקדנות, נימוס, צניעות, אינטרקציה עם החברה, עזרה הדדית, נאמנות.

בפרק הרביעי- ה- Ren הוא המעניק את היופי לעולם; בהמשך הפרק אומר קונ]וציוס שרק מי שהוא Ren יכול לאהוב או לשנוא בני אדם; בפרק 12 עונה קונפוציוס לתלמידו ין-חווי שה- Ren הוא שילוב של התגברות עצמית ודבקות פנאטית בטכסים.

עמ’ 47, פסוק א’- הנאה שבלימוד; קשר עם הסביבה; איש המעלה ניכר ביכולתו לקבל בשלוות נפש גם את אי הכרתם של האחרים בערכו.

עמ’ 119, פסוק טז’- אדם טוב; איש המעלה מפנה מעלותיו לחברה.

עמ’ 143, פסוק טו’- אדם צריך להשביח עצמו כל חייו.

(עמ’ 123-124, פסוק ה’- אדם צריך לדעת גם להשתמש בידע שצבר, ולהתאימו לנסיבות המשתנות.)

XIAO (כיבוד אבות)

קונפוציוס ראה במשפחה כיחידה החברתית החשובה ביותר. האדם לא נתפס כלל כאינדיבידואל אוטונומי, אלא קודם כל כבן משפחה שעליו לקיים את ערך ה- Xiao – חובותיו כלפי משפחתו, הכוללות- אהבת אב ואם, הבאת תועלת להורים, יראת כבוד כלי ההורים, צייתנות ומילוי רצון ההורים, הולדת צאצאים ממין זכר, הקפדה על טכסי אבלות, העלאת קורבנות לרוחות האבות. כלומר בן המשפחה מחויה להוריו גם בחייהם וגם במותם.

עם התרחבותו של מושג ה- Li ממערכת כללים טכסיים לפולחן האבות למערכת שלמה של כללים וחוקים הנוגעים להיבטים השונים של המשפחה ושל החיים החברתיים והפוליטיים, הפך מושג ה- Xiao לחלק ממערכת ה- Li. אחד מחמשת היחסים ההיררכיים המרכיבים את החברה הסינית הוא היחס הורה-בן, ובו ה- Xiao הוא ההתנהגות המחייבת של בן כלפי הוריו.

מילוי החובות המשפחתיות נחשב למעלה הגבוהה ביותר, שתבטיח את קיומה ההרמוני של המסגרת החברתית כולה. מחובת ה- Xiao ברמה המשפחתית נגזרת גם הנאמנות לשליט ברמה המדינית.

*למצוא אנלקט או חלום 6 עמ’ 45.

“A person of jen dedicates himself to the root. When the root is firmly established, the Way will grow. Xiao and brotherly respect are the root of jen.”
(‘The Analects’ 1:2)

Analects 1.9 & 19.17 & 18.

“ללמוד ולא לחשוב זה בזבוז. לחשוב ולא ללמוד זה מסוכן”.

לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 14 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799