הריון ולידה בשיטת לוסקי
8 בספטמבר 2013
שרים ישראלית בלוסקי
9 בספטמבר 2013

קשר תשעה כוחות קוסמיים והמקרא

מכללת לוסקי

נושא התזה: קשר תשעה כוחות קוסמיים והמקרא
במסגרת לימודים במגמה התלת שנתית

להכשרת מטפלים, מנחים, מאמנים ומורים על פי  שיטת לוסקי
המנחה: דני לוסקי
מגיש: פלדמן ברוך
20 ספטמבר 2007

מבוא:
עבודה זו  נסמכת על סיפורי ופרשיות המקרא כבסיס לחיזוק תאוריית 32 האינטליגנציות. ההנחה העיקרית העומדת מאחורי עבודה זו  היא שהמקרא אינו רק סיפור היסטורי המספר את קורותיו של עם זה או אחר בתקופות קדומות, אלא שהמהות האמיתית של סיפורי המקרא היא לשמש הנחיות לחיים מלאים, חיי שפע ושמחה.

העבודה מפרטת בתחילתה את שיטת לוסקי ו-32 האינטליגנציות. המשך העבודה הוא להציג כל אינטליגנציה רגשית ולהביא דוגמאות מהמקרא על מנת לחזק את תקפות האינטליגנציה והאמת המצויה בה.

עבודה זו מבקשת להעניק כלים ואימון לכל אדם אשר מעוניין להעשיר את חייו ולקבל שליטה על האירועים הפוקדים אותו. האינטליגנציות, הן כלים יישומיים לחיים והראיות שהמקרא מציג להיותן נכונות, מחזקות את התפיסה שהשימוש בהן יוביל לחיי הצלחה ושמחה. הבחירה לראות כל מקרה בחיים כהזדמנות או כישלון היא שתגרום לחיים מלאי הזדמנויות או כשלונות. הבחירה להתחיל מחדש כשיש צורך בכך או לראות רק את הסוף, שוב תהיה זו שתגרום לחיים מלאי הזדמנויות או כשלונות. העבודה מביאה דוגמאות רבות לכך שניתן לראות בכל מאורע את שני הצדדים את האור והחושך והבחירה היא תמיד חופשית.

המקרא ושיטת לוסקי מדברות על חופש הבחירה, המהות הראשית של  שיטת לוסקי היא ליצור חיים מלאים וחיי שפע ושמחה בדיוק כמו המהות של המקרא ומטרת התיזה היא ליצור קשר בין שיטת לוסקי והמקרא ע”י שימוש בסיפורי ועדויות המקרא.

 

הקדמה:

חיפוש מידע עבור תיזה זו חייב אותי לבדוק לעומק מאות פרושים לפרשות השבוע. נבירה בספרי רבנים ומקובלים ובדיקת אתרים אינטרנטיים רבים העוסקים בתורה ופירושיה גרמה לי להבין כי המידע המתואר בספרי התנ”ך ראוי לשימוש בכל תחומי החיים. מידע רב נחשף עבורי בכתיבה זו, אולם הוא מועט ביותר, יחסית לכל הידע והחכמה המופיעים בתנ”ך. לשמחתי גיליתי כי ההנחה המוקדמת שהנחתי אשר אמרה כי אמצא סימוכין לאינטליגנציות במקרא התבררה כנכונה.

עבודה זו נולדה מראיה כי התנ”ך חסר גבולות זמן ומקום והכתוב בו משמש אותנו כבני אדם יותר מכל ספר אחר אשר נכתב במהלך ההסיטוריה האנושית ואני בוחר לראות את המקרא כאוסף הוראות לחיים או מדריך למשתמש.
תקופה זו, בה אנו חיים מאופיינת בטכנולוגיה מתקדמת, נגישות זמינה למידע בכל נושא הניתן לעלות על הדעת. יועצים המכסים כל תחום אפשרי וסדנאות המיועדות לשיפור צד זה או אחר בחיי האדם וידע פילוסופי ופסיכולוגי רב מגיע מהמזרח והמערב.
ככל שהעמקתי בתנ”ך ופירושיו נוכחתי להבין כי הידע בתנ”ך אינו נופל במאומה .

אני בוחר בעבודה זו להתמקד באינטליגנציות הרגשיות או כפי ששיטת לוסקי מכנה אותן “הכוחות הקוסמיים”. הרגש הוא מערכת ההנחיה הטובה ביותר שלנו. היא פשוטה להבנה ויישום ואינה טועה לעולם. לעיתים הפרשנות שלנו תטעה בהבנה והבחירה שלנו עשויה לגרום לנו לקבל החלטות שאינן הטובות ביותר עבורנו. אין זה מפחית את תקפות מערכת ההנחיה של הרגש. המערכת כאמור מאוד פשוטה, כאשר אנו שמחים, הרי שאנו נמצאים במקום בו אנו אמורים להיות ועושים את הדברים שאנו אמורים לעשות ובאופן כללי אנו נמצאים בתיאום ואיזון עם היקום ועצמנו.

ערך הליבה של הרובד הרגשי בשיטת לוסקי מסתכם במשפט:
” שמחה ההיא המצפן אל ההצלחות הגדולות ואל הייעוד שלך”

כאשר אנו חווים רגשות שליליים כעצבות, דיכאון ושלל רגשות אחרים, הרי שאנו נמצאים במקום בו אנו לא אמורים להימצא ועושים את הדברים שאנו לא אמורים לעשות ובאופן כללי אנו לא נמצאים בתיאום ואיזון עם היקום ועצנו. הקשבה לכוחות הרגשיים שלנו והבנת המסרים שלהם תוביל אותנו לחיי שפע ושמחה.

  1. סקירה ספרותית  (לוסקי, 2005, 31-32,20-21).

ספר היצירה ו – 32 האינטליגנציות.
חוקרים רבים מעידים כי ספר יצירה הוא ספר ההדרכה שהעניק “היצרן” בורא עולם עבור כל נבראיו באמצעות אברהם אבינו – המקובל הראשון בהיסטוריה האנושית. ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו, פותח בהכרזה דרמתית: “בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה”. לאמור: העולם נברא בשלושים ושתים אינטליגנציות: עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתיים אותיות יסוד. נתיבות החוכמה על פי ספר יצירה הן אופן הפעולה וגם דרך הפעולה, הן המקום וגם הזמן, הן נתיבות החוכמה וגם החוכמה, הן היוצר וגם היצירה עצמה.ההוכחה לקיומה של מציאות על פי ספר יצירה הם “שלושה עדים נאמנים: עולם, שנה ונפש” (זמן, מרחב ושינוי) שמהם נברא הכל. העדים הנאמנים הם גם המגבלות שאדם צריך לפרוץ כדי לבצע צמיחה והתפתחות אישית. שלושת העדים הם המבחן שאמנם התרחשה פריצת דרך.באמצעות אותיות א מ ש ברא אלוהים את שלושת היסודות – האויר, המים והאש, העבר ההווה והעתיד, ימין שמאל ואמצע. זכר ונקבה ברא אותם, זה כנגד זה וזה בתמורה לזה, עולם כנגד שנה כדי ליצור נפש – שינוי להמשך התפתחות.באמצעות אותיות בגד כפרת ברא את שבעת הכוכבים, את השערים בנפש והרקיעים. באמצעות הספירות ברא את האמת שאינה משתנה, את האורות, המידות, התדרים, האנרגיה והכוחות הקוסמיים.
באמצעות האותיות הו זח טי לנ סע צק ברא את שנים עשר החושים, האיברים, החודשים, המזלות והמנהיגים בנפש.האינטליגנציות הן עיקרון הריבוי, מספר האינטליגנציות הוא עיקר מהותם, מספר האותיות בכל קבוצה ומספר הספירות הן הריבוי האין – סופי הנגזר מהן: הספירות לפי העיקרון הגנרטיבי העשרוני, והאותיות בהתחברן למילים, וגלגולן וצירופן עד אין – סוף. אבל הריבוי קיים רק לכאורה והוא אינו אלא עדות על האל האחד. עולמו של ספר יצירה הוא דינמי ואינו ידוע מראש, הוא נוצר בעיני המתבונן בו ונהרס על ידי המתבונן בתהליך בלתי פוסק. עיני המתבונן הן שמטביעות בעולם את הריבוי והן אלה שמבטלות את מציאותו. רבי יהודה הלוי אמר על ספר יצירה: “ספר יצירה הורה על אלוהותו ואחדותו בדברים מתחלפים מצד, אבל הם מתאחדים מסתכמים מצד אחר.” אלוהים ברא את האדם בצלמו ונתן לו את היכולת לברא את עולמו האישי בעצמו, אלוהים בורא כל והאדם בורא חלק. האדם של ספר יצירה בורא את המציאות שלו בצלמו, האדם מייצג את הריבוי והאל מייצג את האחדות.

פילון האלכסנדרוני, הפילוסוף היהודי היווני בן המאה הראשונה לספירה מתאר את האל כמציאות האמיתית היחידה, האל מייצג את האחדות שמעבר למספרים והאותיות בהיותו יוצרם.בספרו “תורת היצירה של ספר יצירה” אומר פרופ’ יהודה ליבס: “ספר יצירה הוא יצירה מופלאה, חד פעמית בלשונה, בצורתה ובתוכנה, קצרה, שקולה ולקונית, שהופיעה אל תרבות ישראל מזמן ומקום בלתי ידועים, ועיצבה מחדש את פני הספרות והמחשבה היהודית. זה ספר הדרכה והוראה, עז תוכן וביטוי באשר להנהגה הרוחנית הראויה.” פעילות האל, שהיא לכאורה עניינו העיקרי של הספר מוצגת לדעתו של יהודה ליבס כדגם לחיקוי וכמודל לפעילות האנושית.
צלם – צילום, צל, אצל, דמות, מסגרת היולי, תחילי. אלוהים הוא האור והאדם הוא הכלי (צל), לאלוהים אין התחלה או סוף ואילו אדם נמצא במגבלות של התחלה וסוף. הכלי צריך את האור כדי לקבל, והאור צריך את הכלי כדי לתת, אחד קשור בשני האחד מתהווה דרך השני כדי ליצור את האיזון. אלוהים ברא עולם באמצעות שלושים ושתים אינטליגנציות ולכן גם האדם מעצב ובונה את המציאות שלו באמצעות שלושים ושתים אינטליגנציות.
קשה לתאר משהו שניתן לעבד במוח ללא האותיות והספירות, סוף מעשה במחשבה תחילה, וסוף מחשבה בספירות ובאותיות תחילה. שלושים ושתים האינטליגנציות הם הכוליות והשלמות, כל היש על כל מרכיביו, הספקטרום השלם של מציאות האור. כל התבניות האנושיות בנויות על אותיות, מילים ומספרים. כל עשייה, יצירה או בריאה אפשריים רק באמצעות ספירות ואותיות. המציאות והאינטליגנציות הם שני חלקים של אותה הוויה – היוצר והיצירה.
ספר יצירה הוא מקור עץ החיים, הזרע ממנו נבטו וצמחו כל הענפים, כל התפיסות, האבות, התורות והדתות. גודלו של ספר יצירה הוא כשלושה עמודים, אבל הוא יצר ספרות מחקר עצומה סביבו, פירושים וחיבורים. לספרות זו חשיבות עצומה בעיצוב פני היהדות, המחשבה הקבלית והפילוסופיה היהודית. ספר יצירה יצר סביבו יצירות מופת כמו ספרות הקבלה והזוהר, מחקרים בתחום הקוסמולוגי והאסטרונומי, מבנה גוף האדם, תורת הלשון והדקדוק, מיסטיקה ומאגיה ועוד. ספר יצירה הוא הביטוי האנושי של הנשמה. הפעילות הרוחנית והשיטה עליה ממליץ ספר יצירה נבנית מתוך הריסת השיטה. השיטה היא שאין שיטה.

 

ראשית חוכמה קנה חוכמה, ככל שתלמד תבין כמה רחוק אתה מהבנה, ככל שתעמיק בספר וברזיו תגלה שאין סוף. לכל אדם, לכל התנהגות אנושית, לכל תהליך, ולכל מעשה פשוט ניתן להגדיר פרופיל אינטליגנציות מדורג המכיל את כל שלושים ושתים האינטליגנציות.
לכל אדם פרופיל ייחודי. יש אנשים שהאינטליגנציות השכליות שלהם חזקות יותר והם יעדיפו פעילות במקצועות כמו ראיית חשבון, מנהל עסקים, ויש אנשים שהאינטליגנציות הרגשיות חזקות יותר והם יעדיפו לעסוק בעבודה סוציאלית, או חינוך. אלו שהאינטליגנציות הרוחניות שלהם חזקות יותר יעדיפו לעבוד בארגוני צדקה או בתפקיד מורים רוחניים ואלו שהאינטליגנציות הגופניות שלהם חזקות יותר יעסקו במקצועות חקלאיים, או ספורט. יש כמובן שילובים של סוגי אינטליגנציות שמאפשרים מקצועות ועיסוקים משולבים. לכל אדם פרופיל אינטליגנציות ייחודי המעצב את אישיותו והוא “מבנה” האישיות שלו. ואולם כל אדם יכול, לחשוף ולגרות, לאמן ולתרגל אינטליגנציות ולהתאימן אל המבנה החדש של האישיות שהוא מבקש לעצמו.  הצירופים שמביא כל אדם הם חד פעמיים ומבטאים נאמנה את “מבנה” האישיות הייחודי שלו וכן את הייעוד האישי הנובע מכך.  הפרופיל הייחודי של כל אדם עושה את האדם אחד יחיד ומיוחד ומעמיד אותו במרכז היקום ובמרכז ההוויה.
נתיבות חוכמה ואינטליגנציות כמו גוף ונפש – שני צדדים של אותו מטבע.נתיבות החוכמה הן תבנית, האינטליגנציות הן המבנה.נתיבות החוכמה הם ארגז כלים והאינטליגנציות הם כלים באמצעותם כל אדם מעצב את חייו. עיצוב החיים הוא תהליך חינוכי מעשה ידי אמן. תוצאת המעשה היא חד פעמית וייחודית. אינטליגנציות הם כישורי חיים או יכולות, היכולות צריכות להיות בעלות תוצרים הניתנים להערכה ומדידה. כאשר תחושת חוסר (אמיתי או מדומה) אינה מקבלת מילוי לאורך זמן, נוצר חוסר איזון וקלקול (בעיות, תקלות, כאבים ומחלות) החוסר הוא קבוע ותפקידו לחשוף, לגרות ולהעיר את האינטליגנציות לפעולה. כאשר אדם מזהה חוסר הוא מגדיר את רצונו. במקרים רבים כדי להשיג מטרה הוא נאלץ לשנות גישה ותפיסת עולם ורק אז יופיע השינוי המיוחל. תרגול ואימון האינטליגנציות יאפשרו תיקון הקלקול ומניעת קלקול בעתיד. יעילותן של האינטליגנציות תגבר ככל שתעלה רמת המוטיבציה וכוח הרצון יגבר.

 

שלושים ושתים האינטליגנציות הן עץ חיים שמתחלק לארבעה רבדים בארבעה עולמות:
החוסר – הרובד הרגשי – עולם היצירה מכיל עשר אינטליגנציות רגשיות הקשורות לעשר מידות, עשרה עומקים, ותהליך יצירה בן עשרה שלבים. וכן לעשר הספירות שהם הכוחות הפנימיים: אור, בראשית, אהבה, חופש, מחשבה, אחדות, התבוננות, ריפוי, חיסון, גילוי.
הרצון – הרובד הרוחני – עולם האצילות מכיל שלוש אינטליגנציות רוחניות הקשורות לשלושה יסודות – אויר מים אש, לשלושה זמנים – עבר הווה עתיד. וכן לשלושה רצונות – רצון חופשי, רצון לקבל ורצון לתת.
הגישה – הרובד השכלי – עולם הבריאה מכיל שבע אינטליגנציות שכליות הקשורות להשפעות שבעת הכוכבים, לתהליך בריאה בן שבעה שלבים, לשבעה שערים בנפש. וכן לשבעה מורים ולשבע השפעות חינוכיות: חוכמה, עושר, זרע, חיים, ממשלה, שלום, חן.
הביצוע – הרובד הגופני – עולם העשייה מכיל שתים עשרה אינטליגנציות גופניות הקשורות לשנים עשר החושים: ראיה, שמיעה, ריח, דיבור, טעם, מעשה, תשמיש, הלוך, רוגז, שחוק, הרהור, שינה.
שלושים ושתים האינטליגנציות מייצגות את כל התכונות האנושיות. כל פעולה וכל התנסות אנושית מכילה ומקפלת בתוכה את שלושים ושתים האינטליגנציות במינון משתנה בהתאם לאדם, למקום ולזמן. לכל אדם יש שלושים ושתים האינטליגנציות במינון ומדרג ייחודי. הפרופיל האישי של כל אדם מהווה את השפה הייחודית בה הוא מתפקד ויכול להצטיין.


  1. 2.      האינטליגנציות והמקרא

2.1.   כוח האור:

2.1.1.      הגדרה: (לוסקי, 2005). היכולת להבחין שהכל בא מצד האור – טוב ורע, מותר ואסור, בריאות וכאב באים מצד האור. ההתנסויות האישיות והאנשים בסביב הם אורות שמאירים את דרכו של כל אדם. הוודאות שהכל בא מצד האור מאפשרת ביטול הספק והחושך הלכה למעשה. אינטליגנציה של אור מתאפיינת ביכולת להסיר ספק ולחיות בוודאות, ליצור אחדות עם היקום כולו. היכולת להיות בוודאות שהכל בא מצד האור כדי לאפשר צמיחה.

2.1.2.      ציטוטים:

(1).             ”אתה בא אלי בחרב ובחנית, ואני בא אליך בשם ה’ צבאות” (שמואל א’ , יז, מה)

(2).             ”ויחזק דוד מן הפלישתי וישלפה מתערה וימיתהו וחרב אין ביד דוד”. (שמואל א’ , יז, נ)

(3).             ”גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי” . (תהלים כג ,ד)

(4).             “כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם” (דברים כ, א)

2.1.3.      דיון:

(1).             דוד וגוליית. הסיפור המקראי הוא אחד המפורסמים בתולדות האנושות בכלל. לאורך ההיסטוריה מסופר הסיפור בו דוד הקטן, מנצח כנגד כל הסיכויים את גוליית הענק. דוד מתמודד באומץ רב נגד פחדו האישי אולם גם נגד חוסר האמונה והייאוש של עמו שלו. כאשר הוא מכה את הפלשתי בקלע שבידו ויוצא כמנצח משדה הקרב, הופך דוד למיתוס האומר כי אל לו לחלש ולחסר הכוח ליפול ברוחו, שכן אין גבול לישועה . דוד שואב את אומץ ליבו וביטחונו מאמונתו באלוהים. גישתו זו בולטת בפני הצבא העומד מאחריו הרואה  כי דוד יוצא לקרב בידיים ריקות אך בביטחון מוצק, זוהי פסגת הביטחון והאמונה. הצלחתו של דוד פותחת בפניו את דלתו של המלך ואיתה גם הזדמנויות חדשות לצמיחה.   חיי דוד משתנים ללא הכר ותקופה חדשה מתחילה.

(2).     המשך חיי דוד עד המלוכה. הסיפור שהובא בדוגמא הקודמת יכל להסתיים ודוד היה חי בעושר ואושר עד סוף חייו. אולם התנ”ך אינו סרט הוליוודי והוא מזמן לדוד התנסות חדשה. דוד נמצא בשיא פסגת הצלחתו. חתן המלך, שר צבאו, חברו הטוב ביותר של בנו בכורו של המלך. אך הנה התנסות חדשה פוקדת אותו ורוח רעה מבעתת את שאול, והוא מנסה פעמיים להרוג את דוד ללא הצלחה, דוד נמלט מהארמון ומתחילה תקופה חדשה. דוד נרדף, נע ונד.
ארץ ישראל הקטנה מקשה על דוד להימלט ולהתחבא. תומכי המלוכה מבקשים להסגירו ביד שאול. דוד אמנם נמצא במנוסה על חייו, אך אינו מוותר על עקרונותיו ואמונתו. לדוד מזומנות מספר הזדמנויות להרוג את שאול  אשר נמנע מכך ומשאיר לשאול סימנים כמו חיתוך כנף מעילו ונטילת החנית וצפחת המים של שאול, כדי להוכיח לו שוב כי אין בליבו עליו, ואף שהיה יכול להורגו, לא עשה לו מאומה. במהלך בריחתו יוזם דוד מהלך להבטיח להוריו וכל בית אביו מקלט מדיני אצל מלך מואב, אך מלך מואב הורג את כל משפחתו ורק אח אחד נמלט מכל המשפחה. לסיכומו של עניין,  דוד, לאחר שהיה חתן המלך, שר צבא מצליח ונערץ על כל העם, הגיע למצב שהוא מנותק מאישתו וילדיו, משפחתו נטבחה כולה, והמלך רואה בו אויב שיש להרגו, רודף אחריו בראש אלפי לוחמים. אדם מהישוב עשוי לחשוב שאין מצב קשה ומייאש מזה? האם יכולה קרן אור להאיר חשכה כה קשה? וכל זאת לאחר שנמשח למלך ע”י הנביא שמואל. אכן ניסיון מורכב וקשה. הד לאותם ימים קשים ניתן למצוא במזמורי התהילים המספרים לנו שהוא אינו נופל ברוחו: ”מזמור לדוד”, ”משכיל לדוד”. בכל אשר עובר עליו הוא בוטח ודבק באלוהים, עד אשר יאמר את אחד הפסוקים הפופולריים ביותר בשימוש האנושי: ”גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי” (תהלים כג -ד). דוד מפגין את אמונתו באלוהים ואת העקרון של הוודאות באור בפסוק זה.

(3).     חיי דוד רצופים קשיים ואתגרים גם לאחר שהופך למלך. גם כאן סובבות אותו צרות, עד אשר בנו דורש את נפשו, מארגן מרד במלך, ולזמן קצר אף משתלט על עיר המלוכה ירושלים, ותופס בהגה המלוכה. אך דוד, כדרכו, ”ויתחזק דוד בה’ אלוקיו”. כל הדברים הללו אינם מכריעים אותו, ואף מהם מתעלה המלך, והופך את הניסיונות הקשים הללו למנוף לעלייתו. שילוב האמונה והצמיחה מהווה את היישום המושלם בכח האור.

2.1.4.      סיכום: האור הוא כל היש, האור נמצא בכל. האור נמצא תמיד ללא קשר לזמן ולמקום ובהחלט אינו משתנה על פי ההתנהגות האנושית. האור מכיל בתוכו את כל השפע, הצלחה, אהבה, זוגיות ובריאות לצד תקלות, כשלונות ומחלות. משמעות כח האור היא הוודאות כי הכל מגיע מצד האור, החיובי בצד השלילי. יכולת אנושית מוגבלת תגרום לחוסר ראיית האור וליצירת חושך בחיים. יכולת גבוהה תגרום לאמונה וודאות באור ולאי הופעת החושך. יישום כח האור בחיים אומר כי יש לראות כל אירוע הנקרה בדרכך כאירוע חיובי המקדם ומפתח אותך. ראיה זו קשה, במיוחד באירועים קשים ולא מובנים. אולם בחירה בראיה שלילית תוביל לסבל נוסף בעוד בחירה בראיה חיובית עשויה להוביל לשמחה, לימוד ואי חזרה על הטעות. כח האור מדבר על היכולת להבחין שכל מה שקורה בא מצד האור, טוב ורע, מותר ואסור בריאות וכאב, מחסור ושפע. ההתנסויות שלך והאנשים סביבך הם אורות המאירים את דרכך, הוודאות שהכל בא מצד האור מאפשרת את ביטול הספק והחושך. אינטליגנציה זו מתאפיינת ביכולת להסיר ספק ולחיות בוודאות וליצור אחדות עם היקום כולו.
הוודאות באור אומרת אם כך שהכל לטובה, אזי כל קושי ניתן לראות כאתגר והזדמנות לצמיחה, ראיה כזאת תבטל את הקושי. מצד שני יש לשים לב לפרטים הקטנים ולתקלות הקטנות ולראות בהם סימנים למניעת תקלות גדולות יותר. האור שולח במכוון את התקלות בהדרגה ורק אם לא מבחינים בתקלה הקטנה ומטפלים בה, האור ישלח תקלה גדולה יותר.  יש להבין כי כל קושי אנחנו מזמנים לחיינו לצורך התנסות והתפתחות. ניתן לאמר בפשטות שהאור אוהב אותנו,  אוהב אותנו מאוד ויתן לנו כל מה שנרצה, כל מה שנרצה באמת. האמונה באלוהים כפי שמתבטאת אצל המלך דוד ודוגמאות בהם מתוארים מצבים בלתי אפשריים בעליל, כשלזכות הגיבור עומדת אמונתו בלבד חוזרות בתנ”ך אין ספור פעמים. קיימת גם הנחיה החוזרת על עצמה כי אין לתת לפחד להשתלט. דוגמא טובה לכך מופיעה בספר דברים, בכללים הקשורים לדרכי ניהול מלחמה. כללים אלה תקפים גם עבור היסוד האנושי והם, להתאזר בגבורה ולא להיתקף בפחד או במורך רוח. התורה מצווה על יוצא הצבא: “כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם” (דברים כ, א).  ההתגברות על הפחד , יסודה בהישענות מוחלטת על אלוהים, שיעמוד לצידו וכלשון עובדה זו הוודאות באור כי הטוב ביותר יקרה. הימצאות יהוה בקרב מחנה ישראל היא שנוסכת עידוד ותקוה בלב אנשי הצבא, לבל יירתעו מול כל אוייב אפשרי.


2.2.   כוח בראשית.

2.2.1.      הגדרה (לוסקי, 2005): היכולת להתחיל הכל מהתחלה בכל מקום, בכל גיל, בכל מצב. זוהי היכולת להבין כי בכל רגע נתון החיים מתחילים מחדש, היכולת לזרוע זרע ולהתחיל הכל מחדש.

2.2.2.      ציטוטים:

(1).             ” וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי.  וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.  וְלֹא-יָכְלָה עוֹד, הַצְּפִינוֹ, וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא, וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת; וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד, וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר”.(שמות ב’, א-ג )

(2).             ” וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ”  (שמות ב’, י )

(3).             ” “וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר.” וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת; וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה, וַתְּמַלֶּאנָה אֶת-הָרְהָטִים, לְהַשְׁקוֹת, צֹאן אֲבִיהֶן.  וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים, וַיְגָרְשׁוּם; וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן, וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאנָם”.
(שמות ב’, טו-יז )

(4).             “כא וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה.  כב וַתֵּלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם:  כִּי אָמַר–גֵּר הָיִיתִי, בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.” (שמות ב’, כא-כב ):

(5).             “וּמֹשֶׁה, בֶּן-שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְאַהֲרֹן, בֶּן-שָׁלֹשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה–בְּדַבְּרָם, אֶל-פַּרְעֹה”.(שמות ז, ז,)”

(6).             “וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.   וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.  וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. (בראשית י”ב,א- ד’)

(7).             “מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך” (ישעיה מד. כב).


2.2.3.      דיון:

(1).             הכתוב מספר לנו כי משה מתחיל את חייו כבן למשפחת עבדים ובגיל רך מאוד כשהוא בן שלושה חודשים, הוא עוזב את משפחתו בתיבה קטנה הנשלחת לאורכו של הנילוס. הילד הקטן (בשלב זה המקרא אינו מציין את שמו) אינו בוחר במודע את המסלול הנוכחי של חייו, אולם ניתן לראות כי זו התחלה חדשה לחלוטין עבורו, הוא נפרד מכל מה שהכיר בחייו הקצרים ומתחיל מסלול חדש. בת פרעה אוספת את התינוק מהנהר ומאמצת כבנה.
ההתחלה החדשה של משה היא כנסיך מצרי. ללא ספק המקום הטוב ביותר להיות בו בתקופה הנדונה. המקרא, כפי שנאמר בדוגמא אשר עסקה בכח הואר אינו סרט הוליוודי טיפוסי. משה יכל היה להישאר כאיש שלטון מצרי בדרג זה או אחר והסיפור אשר התחיל בסכנת חיים בנהר היה מסתיים בארמון ומשה היה חי באושר ועושר וכו’. המקרא מעניין לאין ערוך מהדמיון האנושי. משה מוצא את עצמו בהתנסות חדשה בשנית. הידיעה כי משה הרג איש מצרי מגיעה במהרה לארמון ופרעה מורה להרוג את משה כפי שמובא בשמות פסוק טו : משה בורח מהארמון ומגיע למדין. מדין בתקופה הקדומה היא ארץ מדברית. המשמעות המיידית מבחינת משה היא הפיכתו לפושע נמלט והמעבר החד מחיי הארמון לחיים במדבר כאדם חסר כל. משה שוב מתחיל מהתחלה. המקרא מציין אירועים חשובים בלבד. יתרה מכך, אירוע שהמקרא אינו מציין, אינו קורה. אין כל ציון או איזכור במקרא כי משה התלונן על גורלו. משה מקבל את המצב לאשורו ופועל מתוך יושר פנימי ואומץ בהצילו את בנות מדיין כפי היאה לנסיך אמיתי, אולם הוא גם משקה את הצאן וזהו מחווה אשר אינו אמור להיות מוכר לאיש מלוכה, ניתן להבין מהפסוק כי משה מבין שעליו ללכת בדרך חדשה כשהוא מחליט להישאר במדיין ולהקים משפחה עם ביתו של יתרו.

(2).             משה הוא רועה צאן, איש משפחה וחי חיים נוחים מאוד כאשר חותנו הוא אדם עשיר וקיימת קירבה ביניהם. חייו רגועים, ברורים וחסרי תהיות, לפחות לא כאלה המוזכרות במקרא. משה יכל לסיים את חייו במדיין, אולם כאמור המקרא מעניין יותר מהדמיון האנושי ומסתיר את העבודה כי תפקיד חייו של משה עדיין לפניו. אלוהים מתגלה למשה במדבר בדמות הסנה הבוער, זהו סיפור אותו מכיר כל ילד יהודי. אלוהים פונה למשה ומורה לו כי עליו להנהיג את עם ישראל ולהוציאו ממצרים. משה מתוכח, אינו שש לקבל את התפקיד ומראה בעיקר ספק וחשש, אולם הוא מקבל עליו את המשימה בסופו של דבר.
המקרא מספר לנו כי משה הוא אדם מבוגר כשהוא מקבל משימה זו. עם ישראל יוצא ממצרים, משה בן 80 כשהוא מתחיל את המסע שלו במדבר ובעצם את תפקיד חייו. משה שוב נמצא בתחילתה של דרך חדשה, מורכבת קשה ומאתגרת כמנהיג רוחני, צבאי ופוליטי וזאת בגיל 80 ועם עבר של רועה צאן.
חייו של משה רצופים התחלות חדשות. גיל, מצב חברתי וכלכלי אינם מהוים שיקול כלשהו בכל הקשור להתחלות חדשות. משה בולט ביישום ההגדרה של כוח בראשית.

(3).             ספר בראשית מספר על חיי אברהם. אברהם חי חיי מאוד נוחים בחרן. אברהם אדם מבוגר אשר הספיק רבות בחייו על פי הכתוב אינו מתכנן תכניות עתידיות. אולם, כשאלוהים פונה אליו ללכת לארץ אחרת, אברהם אינו מתווכח ועוזב מיד.
אברהם מתחיל חיים חדשים בארץ חדשה עם שפה חדשה בגיל 75. המקרא מציין במפורש את גילו של אברהם כפי שהוא מציין את גילו של משה בזמן יציאת מצרים. ההנחיה האלוהית בסיפור זה כמו בסיפורו של משה היא שהתחלה חדשה טומנת בחובה רווח אדיר למרות הקשיים הנראים לעין. אברהם  מתחיל מחדש, במקום לא מוכר בגיל מבוגר.

(4).             התחלות חדשות אינן רק התחלות של מציאות פיזית חדשה. התחלה חדשה היא גם גישה חדשה לחיים, סילוק משקעי העבר ובעיקר ביצוע סליחה. הנביאים חוזרים וקוראים לעם לסור מדרכו הרעה ולחזור בתשובה. החזרה בתשובה נתפסת בתודעתנו כהפיכה לאנשים דתיים המקיימים מצוות. אולם החזרה בתשובה היא יותר עמוקה מכך. החזרה בתשובה היא שינוי עמדות, ניטרול מחשבות מרעילות והורדת השפעות שליליות. המקרא מציין כי אלוהים, פושט את ידו לקראת השבים ומסייע להם לשוב. הוא קורא לאדם:
“מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך” (ישעיה מד. כב).
הנביא אינו מציין כמה פעמים לאדם מותר לחזור בתשובה, מבחינתו כל רגע הוא אפשרי וכל חטא ניתן למחוא גם אם החטא חזר על עצמו. החטאים נמחים ועוברים מן העולם, כדרך שמשב הרוח מעביר את העננים. אנו כבני האדם יכולים גם לסלוח לעצמנו ולהתחיל בכל רגע מחדש. דרך חדשה, גישה חדשה ואמונה חדשה.


2.2.4.      סיכום: אנחנו בוראים את העולם סביבנו בעזרת המודעות שלנו, בין אם נרצה או לא, אנחנו האחראים הישירים למציאות שלנו. כפי שלמדנו בדוגמא קודמת, האור הוא כל היש והוא אינו סופי ללא התחלה וללא סוף. אולם בעולם הפיסי בו אנחנו מתנסים, יש לכל דבר התחלה וסוף – חיים ומוות, שינה וערות, זריחה ושקיעה, אור וחושך, אהבה ושנאה ואין פלא שאנחנו רואים את העולם בשחור ולבן ומה שביניהם כמו התחלה וסוף ומה שבניהם, אנחנו רואים את העולם דרך החושים המוגבלים שלנו האומרים לנו שהחיים הם ההתחלה ומוות הוא סוף,זאת עקב מגבלות ההיגיון שלנו שאינן תופסות משמעויות של אין סוף.
בני אדם רוצים לעשות סדר באי סדר, יוצרים וודאות בעולם של חוסר הוודאות, רוצים להבטיח בטחון בעולם של חוסר בטחון, יוצרים לוח שנה ושעון למדידת הזמן, ומכוניות ומטוסים, וכלי מדידה וכלי בדיקה ומשתכללים עוד ועוד תוך התמודדות מול מגבלות זמן, מרחב ותנועה.
הכל קיים בתוך עצמנו או סביבנו, הכל ידוע, אנחנו צריכים רק להתבונן.
כאשר אנחנו מתבוננים וזוכרים, אנחנו מתחברים לכוח בראשית, אנחנו מתחברים לכוח של בריאה ולכוח של התחלה חדשה. באמצעות התבוננות אנחנו מתחברים אל מאגר הידע האין סופי שלנו ונזכרים. באמצעות הזיכרון שלנו אנחנו בוראים התחלה חדשה. כח בראשית זהו כח האומר כי בכל רגע נתון החיים מתחילים מחדש, היכולת לזרוע זרע ולהתחיל הכל מחדש. העבר נמצא בעבר והעתיד עוד לא התחיל וכל מה שקיים זה מה שקיים כרגע, עלינו ללמוד מהעבר אך לא להיות מושפעים ממנו בחיינו בהווה. כל מה שקרה אינו מגדיר אותנו ועלינו מוטלת החובה האישית להניח את עברינו מאחור ולא להניח לו להפוך למגבלה, אלא להפוך את לקחי העבר למנוף לצמיחה. כח בראשית אומר שבכל שלב ניתן לקבל החלטה להפוך את החיים לטובים ושמחים יותר ואין זה משנה מה היו הפעולות, התחושות,המחשבות והאמונות עד עתה, מרגע זה הבחירה היא להתחיל התחלה חדשה לגמרי.
היישום בחיים אומר כי העדיפות המיטבית עבורנו  היא  לאמר לעצמנו “בוא נתחיל מחדש”. הדוגמאות בסעיף זה, הינן אפס קצהו של אוסף עצום של התחלות חדשות המופיעות בתנ”ך מתחילתו. התורה מתחילה במילה “בראשית” במצב בו לא קיים כלום ומקיימת התחלה חדשה. התנ”ך אינו אוהב עמידה במקום אלא התחלות חדשות ושינויים.


2.3.   כוח האהבה:

2.3.1.      הגדרה (לוסקי, 2005): היכולת לעשות דברים מאהבה כתרופה של כל התרופות.
האהבה היא הכוח המניע. האהבה היא האנרגיה שבאמצעותה נוצרו הדמיון והחופש, היצירה והצמיחה. האהבה היא מטרה נעלה, מטרה יחידה. האהבה היא הסיבה לכל התרחשות. האהבה היא הכוח ממנו נוצר, נבט וצמח כל רעיון. בעולם הפיסי האהבה היא הכוח היחיד שיכול להפוך משהו טוב למשהו טוב יותר, האהבה היא הכוח היחיד שיכול להביא אדם לרטט עד נגיעה בנשמה, האהבה היא כוח עליון ובלתי מעורער והאמת היחידה. האהבה היא היעד של כל היעדים, האהבה היא התרופה של כל התרופות, האהבה היא הסיבה של כל הסיבות, האהבה היא תכלית כל התכליות, האהבה היא אלוהים.

2.3.2.      ציטוטים:

(1).             “ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור  ותרא את התיבה בתוך הסוף ותפתח ותראהו את הילד ‘והנה נער בוכה’, ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים הוא”.(שמות ב’, ו’-ז’):

(2).             ” לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יהוה”.(ויקרא יט, יח’).

(3).             “וידבר ה’ אל משה לאמר. כה תברכו את בני ישראל  יברכך ה’ וישמרך. יאר ה’ פניו אליך
ויחונך. ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום” (במדבר ו’, כ”ב-כ”ז)

(4).             “ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבת את הגר כי גרים הייתים בארץ מצרים”
(דברים י’, י”ח-י”ט)

(5).             ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים” (שמות כ”ב).

(6).             “על כל פשעים תכסה אהבה”  – (משלי, י’, 12)

2.3.3.      דיון:

(1).             בת פרעה מרדה באביה ובגזירותיו. מידת החמלה יקדה בלבה. היא התמקדה בילד הבוכה שנידון למוות, והתעלמה מן הסכנה שבהפרת צו המלך. בת פרעה לא הפגינה את המרד ברבים, לא הקהילה קהילות, לא ארגנה ועדות או ליגות למיניהן. היא פשוט פעלה. כשמצאה ילד בנהר, למרות הידיעה כי הינו מילדי העברים, היא החליטה לגדלו, ולא עוד, אלא בארמון פרעה עצמו! בת פרעה פועלת מחמלה  ומניחה את הפחד מאחוריה. המקרא דואג לציין כי בת פרעה היא זו הבוחרת להציל ילד עברי על מנת להדגיש כי החמלה והאהבה אינן בלעדיות לעם היהודי. אלה הן תכונות המשותפות לכל בני האדם ללא הבדל במעמד או אמונה, יתרה מכך המקרא מספר לנו, כי זהו ציווי אישי לכל אחד ואחד לבחור בדרך זו.

(2).             פרק יט בספר ויקרא הוא פרק מיוחד במינו, הפרק מונה מצוות רבות אותם אלוהים נותן לעמו. רבות מהמצוות הינן בעלות מכנה משותף והוא יחס אדיב ואוהד אל הבריות.
פסוק יח’ מדגיש זאת במיוחד ” לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני יהוה”.
כאשר נשאל רבי עקיבא מהי כל התורה על רגל אחת, הוא ענה: “ואהבת לרעך כמוך”. רבי עקיבא יכול היה כמובן לטעון ו”אהבת את ה’ אלוהיך”.,מה יותר טבעי וברור מהנחיה זו. אולם רבי עקיבא הינו אדם חכם במיוחד. קל מאוד לאהוב משהו מושלם כמו אלוהים. קשה מאוד לאהוב דברים הרחוקים משלמות ובמיוחד בני אדם. יתרה מזאת, אם נסתכל על המשפט לעומק נגלה כי כל מילה וצירוף מילים עומדים בזכות עצמם. רבי עקיבא יכול לטעון: “ואהבת” כלאמר תהיה באהבה תמידית. אולם רבי עקיבא אינו מסתפק שם. לאחר מכן ניתן לטעון ואהבת לרעך, כלאמר יש כאן ציווי לאהוב את האנשים סביבך. פסוק יט אינו אומר ואהבת את רעך כמוך אלא לרעך כמוך. קיימת כאן משמעות עמוקה. המקרא אינו מחייב לאהוב את  – כלאמר מא-ת. רק את אלוהים אפשר לאהוב  מא-ת.
אולם בהחלט ניתן לאהוב לרעך, האת “ל” היא האות ה- 12 בא-ב העברי כלאמר מעט יותר ממחצית . ההנחיה היא שבני האדם אינם צריכים לאהוב את כל תכונות חבריהם אלא קצת יותר ממחציתן. זו אהבה שכל אדם יכול לעמוד בה, זהו ציווי שאינו בגדר הבלתי אפשרי. בסופו של המשפט מופיע המלה כמוך. המקרא מחייב את האדם לאהוב את עצמו. תחילתה של המצווה היא בסופה. אלוהים אומר לאדם, אני בראתי אותך לכן אתה מחויב לאהוב את עצמך כיציר הבריאה שלי. פסוק יט’ אינו רק מחייב את האדם להיות באהבה לעצמו ולזולתו אלא אף נותן הנחיה איך לעשות זאת: אסור לנקום ואסור לנטור. הוצאת מחשבות שליליות של נקם ונטירה מקלים מאוד על הכנסת אהבה.

(3).             תפילה היא חלק בלתי נפרד מסדר יומו של  האדם הדתי ללא קשר לדת אותה הוא מקפיד לקיים. מענין לגלות כי אנשים הרחוקים מהדת ואמונה דתית פונים גם הם לתפילה ברגעי משבר. המתפלל היהודי, עורך כל בוקר אימון קצר באהבה ע”י תפילה קצרה הבאה  לחזק בלבו את האהבה לזולת. באומרו את הפסוק:”וידבר ה’ אל משה לאמר. כה תברכו את בני ישראל  יברכך ה’ וישמרך. יאר ה’ פניו אליך ויחונך. ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום” (במדבר ו’, כ”ב-כ”ז). הכהנים שבין המתפללים נוטלים את ידיהם ומתייצבים על הדוכן בנכונות נפשית עמוקה לברך את קהל הנאספים. על הדוכן הם מחכים עד שיוזמנו על ידי הקהל ויתבקשו לשאת את ברכתם. אחד מן הקהל קורא: “כהנים!” ואז, רק אז, הם פותחים בברכה.הנוסח המושלם של הברכה הוא: “וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה“.
דוגמא זו מבליטה את ההנחיה הקיימת במקרא לאהבה שאינה מוגבלת ואינה תלויה. הקפת העם באהבה הן מצידו של אלוהים והן מצד האנשים האחד כלפי השני מייצגים נאמנה את היישום בכח האהבה.

(4).             התורה מנחה כי האהבה היא אוניברסלית, אין לנו הזכות לשפוט ולבחור את מי לאהוב אנו מחויבים להתייחס באהבה גם לעובדים שלנו ולזרים. הפסוק המובא מציין זאת בבירור:
“ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבת את הגר כי גרים הייתים בארץ מצרים”
(דברים י’, י”ח-י”ט). חזרה זו את יחסו של החזק, המבוסס בחברה, כלפי החלש וחסר המגן. קיימת נטיה יסודית בלב האדם בהערכת כוח ושררה והתיחחסות חסרת כבוד אל החלש . קשה לו לאדם לרסן את יצר ההתנשאות ואת הרצון להפגין כח כלפי החלש. כיצד מקווה התורה לחנך את האדם לגבור על חולשה אנושית זו? מהו המחסום שהיא מציבה בפניו?”וגר לא תלחץ” אומרת התורה ומנמקת: “ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים” (שמות כ”ב).

2.3.4.      סיכום: אינטליגנציה של אהבה היא היכולת לעשות דברים מאהבה וחמלה. אינטליגנציה של אהבה היא הרצון לתת, תכלית החיים, העילה של כל העילות, הסיבה של כל הסיבות ולכן גם התרופה של כל התרופות.אהבה היא חקירה פנימית עמוקה שאינה זקוקה לאישור חיצוני.  אינטליגנציה של אהבה מתאפיינת ביכולת להניח לפחדים ולפעול מתוך חמלה ואהבה. היכולת לפעול מתוך הצורך של האחר, מתוך נתינה ורצון להשוות צורה עם הבורא – להיות אהבה בכל מצב.  האהבה היא מטרה נעלה, מטרה יחידה. האהבה היא הסיבה לכל התרחשות. האהבה היא הכוח ממנו נוצר, נבט וצמח כל רעיון. בעולם הפיסי האהבה היא הכוח היחיד שיכול להפוך משהו טוב למשהו טוב יותר, האהבה היא הכוח היחיד שיכול להביא אדם לרטט עד נגיעה בנשמה, האהבה היא כוח עליון ובלתי מעורער והאמת היחידה. האהבה היא היעד של כל היעדים, האהבה היא התרופה של כל התרופות, האהבה היא הסיבה של כל הסיבות, האהבה היא תכלית כל התכליות, האהבה היא אלוהים. המקרא גדוש בדוגמאות המספרות על אהבה רומנטית או אהבת אדם לילדיו. רגש זה קיים בדרגות הנמוכות ביותר, אפילו אצל חלק מבעלי החיים וזוהי נטיה טבעית לחלוטין.
בחרתי דווקא בדוגמאות בהן האדם נדרש לסוג אהבה שאינה טבעית לו הכרוכה בהתגברות על היצרים הבסיסיים והתעלות לרמה רגשית ושכלית גבוהה יותר, או אז כוח האהבה מיושם באופן הראוי.  בחירתי האישית היא של  הפסוק המתאר בצורה הטובה והמוחשית ביותר את כוח האהבה: “על כל פשעים תכסה אהבה”  – (משלי, י’, 12)

2.4.   כוח החופש:

2.4.1.      הגדרה (לוסקי, 2005): היכולת להיות או לא להיות בכל מקום בו האדם נמצא. לבחור להיות או לא להיות היא משמעות החופש. החופש לבנות יציבות הוא החופש מאש האגו ומהאשליה. חופש מהידענות, הצדקנות, היהירות והגאוותנות .אינטליגנציה של חופש מתאפיינת ביכולת לפעול מתוך כוח התנגדות וכוח ההיפוך שמאירים את הדרך כדי ליצור חופש פעולה אמיתי.

2.4.2.      ציטוטים:

(1).             ” ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות. בילדכן את העבריות וראיתן על האבניים אם בן הוא והמיתן אותו… ותיראן המילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיינה את הילדים” (שמות א’, ט”ו-י”ז).

(2).             “ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים”
(שמות י”ט, ה’).

(3).             “דרך אמונה בחרתי, משפטיך שויתי” (תהלים קי”ט, ל’)

(4).             הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” (דברים ל:יט)

2.4.3.      דיון:

(1).             פרשת המילדות מבליטה את עוז רוחן של שתי הנשים, אשר לא נכנעו לאווירה הכללית האכזרית ששררה ברחוב המצרי. איש לא היה מגלה לעולם את אשמתן, לו היו רוצחות את הנולדים. איש לא יכול  היה להפליל אותן ברצח, אילו היה “הילד מת בשעת הלידה”. אך הן עמדו בלחץ שהפעיל עליהן המלך, הן סירבו לפקודה תוך הסתכנות אישית.  שתי נשים בודדות בתוך המון מוסת. חופש הבחירה קיים תמיד, גם לנוכח פחד ומשטר של טרור . גם האיש הבודד, היחיד והחלש יכול  להציב את הצדק מול האלימות, את המוסר מול הרשע, את האמת מול השקר. התירוץ שהיה חביב על הנאצים עת הועמדו למשפט: “רק מילאנו פקודות”, או האליבי של הבינוניות האנושית הטוענת: “וכי מה יכולתי לעשות, הייתי אחד נגד כולם” – אינם מתקבלים על דעתו של המקרא. סיפור זה ממחיש את כוח החופש בשיא גדולתו. המיילדות בחרו לעשות מעשה אשר היה מנוגד להלך הרוח החברתי ובמיוחד זו היתה הפרה ברורה של צו מלכותי.

(2).             מעמד הר סיני. ללא ספק המעמד החשוב ביותר של המון אשר הפך באופן רשמי לעם. כדי לזכות למעמד רוחני נכבד זה, היה על עם ישראל להוכיח כי אכן הוא ראוי לכך. ואמנם, בהגיע עם ישראל אל מרגלות הר האלוקים, נאמר לו: אלוהים אינו מחייב את העם לשמוע בקולו ולקבל את בריתו. הפסוק בפירוש נותן לעם את הבחירה – “אם שמוע תשמעו”. כלאמר אם תרצו לשמוע ותרצו להפוך את הברית למשמעותית עבורכם תהפכו לעם סגולה. אולם אין כאן כל חיוב והרי איזה חיוב יכול להיות בכל הנוגע לבחירת אמונה? זו בחירה פנימית וחופשית לחלוטין. המשמעות הרחבה היא כי המון שלם בחר לקבל את ברית האלוהים. קיימת כאן הנחית המקרא להיות בחופש בחירה תמידי ולהבין כי האדם יכול לבחור בכל רגע את הדרך המתאימה עבורו.

(3).             דוד המלך אמר: “דרך אמונה בחרתי, משפטיך שויתי” . דוד המלך ידוע כהדוק וקנאי באמונתו באל. נדמה כי הוא הולך באופן עיוור אחרי אלוהיו. משפט זה הוא מאוד מיוחד, דוד המלך אומר בעצם כי אינו מחויב להאמין אלא הוא בוחר לעשות זאת.

(4).             הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים” . המשפט פשוט. הבחירה ניתנת לאדם, אפשר לבחור בחיים או במוות.אפשר לבחור בברכה או בקללה. הבחירה החופשית ניתנת לעם ישראל עוד בהליכתו במדבר כלאמר בשלבי ההתהוות של העם. ניתן לגזור מכאן ולהבין כי החבירה החופשית ניתנת לכל אדם עוד בשלבי התפתחותו הראשונים.

2.4.4.      סיכום: כאשר לאדם יש אפשרות לקבל לעצמו, אבל מונע מעצמו קבלה מכוח ההתנגדות שהוא מפעיל על הרצון שלו לקחת לעצמו, הוא פועל מתוך חופש בחירה. התנגדות, דחייה זמנית של ההזדמנות שנוצרה היא יצירת שתי אפשרויות שוות, אפשרות אחת היא לקחת והשניה לדחות. כאשר אדם יוצר שתי אפשרויות זמינות שמתוכם בוחר באחת, הוא פועל מתוך חופש בחירה. כאשר אדם מפעיל את כוח ההתנגדות, נוצר אור – האדם אתה רואה, נוצרת עבורו זווית ראיה חדשה נוספת, יש לו אפשרות נוספת ולכן חופש הבחירה. חופש הבחירה משמעו בחירת המחשבות, האמונות והתחושות האישיות. חופש הבחירה משמעו החופש לבחור את ההתנסויות ואת המציאות. באופן טבעי האדם מאשים אחרים בכישלונות שלו  וכאשר האדם חולה, אלוהים אשם. ורק האדם נקי מכל מה שקורה, רק האדם לא קשור בכלל למה שמתרחש סביבו, כאילו שכל מה שקורה אינו קשור בו ובחיים שלו. האדם יותר מצופה במשחק החיים, האדם הוא השחקן הראשי בסדנת החיים.
האדם בוחר בכל רגע את האופן בו יראו חייו. המציאות שבה האדם חי היא בחירה חופשית שלו.
התנ”ך חוזר לכל אורכו על הרעיון של חופש הבחירה. הרעיון המרכזי הוא כי הכל צפוי והרשות נתונה. הכל צפוי – כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפני האל. והרשות נתונה – בידו של אדם לעשות טוב ורע כלאמר לבחור. פרשנות יפה נתן לרעיון זה הרמב”ם באומרו: “הכל צפוי – כל מעשה בני אדם מה שעשה ומה שעתיד לעשות הכל גלוי לפניו, ולא תאמר כיון שהקב”ה יודע מה שיעשה האדם אם כן הוא מוכרח במעשיו שיהיה צדיק או רשע, כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע ואין שם דבר שיכריחהו כלל”.


2.5.   כוח המחשבה:

2.5.1.      הגדרה(לוסקי, 2005): היכולת ליצור באמצעות מחשבה אמונה ומציאות חדשה.מחשבה היא אפשרות שיוצרת אמונה שמעצבת מציאות. אינטליגנציה של מחשבה מתאפיינת ביכולת לצאת מהבלבול ולמקד את המחשבה ביעדים ומטרות לצורך שינוי מציאות..

2.5.2.      ציטוטים:

(1).             “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וַיְמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  וְלַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת–לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.  וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ:  הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן.  מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב, וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ, וְאֹרֵג; עֹשֵׂי, כָּל-מְלָאכָה, וְחֹשְׁבֵי, מַחֲשָׁבֹת”.  (שמות לה, ל-לו).

(2).             ” כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי. לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז
“( איוב ג . כה-כו).

2.5.3.      דיון

(1).             השורש ח.ש.ב. חוזר על עצמו 6 פעמים בחמשת הפסוקים בציטוט הראשון . מחשבה מקדימה כל פעולה יצירתית ויצרנית. קיימת הנחיה חד משמעית והיא לחשוב לפני שאנו פועלים, יתר על כן התורה מספרת כי אם האדם ירצה ואם יחליט בלב שלם להגיע למטרה מסוימת, יקבל כוחות ממרום, יקבל סיוע ועזרה, חכמה, בינה ודעת.

(2).             כוח המחשבה אינו בוחר לעצמו כיוון חיובי או שלילי. המחשבה פועלת ומייצרת מציאות. המציאות עשויה להיות חיבוית או שלילית, מציאות של שפע או מחסור, מציאות של פחד או שמחה. פחד הוא מחשבה בעלת עצמה רבה. פחד מבוסס היטב נוטה להתממש. איוב מספר כי הדבר ממנו פחד אכן פקד אותו. איוב אינו מסביר את עצמו ואינו מתרץ תירוצים. המקרא נותן הוראה מאוד ברורה האומרת כי מחשבות מתממשות ואין זה כלל משנה האם זו  מחשבת פחד או כל מחשבה חזקה אחרת.


2.5.4.      סיכום:
מחשבה היא האנרגיה מאחורי כל פעולה שנעשית בחיינו, היא הסיבה והכוח המניע מאחורי חיינו, המשמעות הרוחנית של חיינו מעבר לקיום הפיזי של הגוף האנושי. נכתב כבר “סוף מעשה במחשבה תחילה ” קיימת יותר ממשמעות אחת לאימרה זו. המשמעות המיידית היא, שכדאי מאוד לחשוב לפני שאנו פועלים לצורך התוצאות  הטובות ביותר עבורנו. פרשנות נוספת של אימרה זו היא שכל מעשה, כלאמר כל עשיה וכל דבר פיזי נברא קודם במחשבה. המקרא מעניק לבני האדם הבנה ונוסחא האומרת שיצירת חיי שפע ושמחה יגיעו ממחשבה מסוימת כפי שחיי סבל יגיעו אף הם ממחשבה מסוימת. אדם באמונתו יחיה. המציאות בה אדם חי היא מראה, משוב וביטוי פיסי למחשבותיו.בריאות, שפע, זוגיות, הצלחה וכישלון הן ביטוי פיזי למחשבות . מי שאינו חושש למות, יחיה חיים ארוכים ברוגע ובחוסר חשש. מי שמפחד למות, יחיה בפחד וימות מפחד. יש לשנות את דרך המחשבה כדי לשנות את המציאות

 

2.6.   כוח האחדות:

2.6.1.      הגדרה (לוסקי, 2005): היכולת לקבל את השונות כדי ליצור אחדות והרמוניה.

2.6.2.      ציטוט:
(בראשית יא, א-ט) :
” ויהי כל-הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. ויאמרו איש אל-רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר. ויאמרו הבה נבנה-לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה-לנו שם פן-נפוץ על-פני כל-הארץ. וירד יהוה לראות את-העיר ואת-המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החלם לעשות ועתה לא-יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו ויפץ יהוה אתם משם על-פני כל-הארץ ויחדלו לבנת העיר. על-כן קרא שמה בבל כי-שם בלל יהוה שפת כל-הארץ ומשם הפיצם יהוה על-פני כל-הארץ”.

2.6.3.      דיון:
סיפור מגדל בבל מייצג את כוח האחדות במלואו הוא סיפור מגדל בבל.
הסיפור פותח במילים “ויהי כל-הארץ שפה אחת ודברים אחדים”.
התורה מספרת כי האנשים דיברו שפה אחת ודיבור אחד כלאמר מחשבה אחת משותפת. קיימת בסיפור אחדות מושלמת עם מטרה המשותפת לכולם. המטרה בנויה משני גורמים. השאיפה להתפרסם והשאיפה להישאר באחדות. מטרה זו תושג לדעתם ע”י בניית עיר ומגדל שראשו בשמים. ההבנה כי סוד כוחם טמון באחדות, מתקבלת מאלוהים עצמו האומר כי אנשים המאוחדים בשפה אחת וחזון אחד יוכלו להשיג כל שירצו.פרשת נוח מספרת כי אלוהים מחליט לבלבל את שפתם וכאשר בני האדם אינם דוברים עוד שפה אחת. במצב בו קיים בלל של שפות, קיים בלבול, אין מטרה משותפת  והאחדות נעלמת. במקום שלא קיימת אחדות, הפיזור נוצר ללא כל קושי.כוח אחדות הוא אחד החלקים המניעים בני אדם באופן קבוצתי ואישי.
סיפור מגדל בבל נותן הנחיה אלוהית לאחדות. השאלה הנשאלת היא מהי אחדות, ההגדרה היא פשוטה וקצרה האומרת כי יש להתגבר על השונות. דבר ידוע הוא, כי בני אדם שונים זה מזה וההתגברות על ההבדלים, במיוחד במצב בו קיימת מטרה משותפת היא הכרחית על מנת להשיג מטרה זו.


2.6.4.      סיכום:
איזון והרמוניה הם תוצאה של קבלת השונות כדי ליצור שלם ואחדות. היכולת ליצור את הייחודיות האישית וקבלת הניגודים והשונות הפנימית.  אינטליגנציה של אחדות מתאפיינת ביכולת ליצור אחדות מתוך השונות, היכולת להפוך רעש להרמוניה.היכולת להשתנות במקום לשנות אחרים, היכולת לקבל אחריות במקום להאשים אחרים.
המקרא מספר לנו כי כוחנו באחדותנו.
אחדות אישית
, בה כל החלקים הפנימיים עובדים למטרה אחת, ישיגו מטרה זו. פיזור בתפקוד וחוסר אחדות ישיגו מטרה כלשהי ולא בהכרח את המטרה המרכזית. קולות פנימיים באדם עשויים להובילו למספר נתיבים, בהנחה וכל הקולות הפנימיים מאוחדים ומכוונים למטרה אחת, מטרה זו תושג במלואה ובתוצאות טובות יותר מהתוצאה המתוכננת.
אחדות חברתית
הינה אחדות דומה. אנשים שונים הנרתמים לחזון אחד ומטרה אחת ומוכנים לעבוד באחדות אחד עם השני, מצב בו כל אדם מקבל את השונות של כל אדם אחר בקבוצה יובילו לכח קבוצתי רב אשר יוכל להגשים כל מטרה.קבוצה בה הקולות הפנימיים מנוגדים ללא אפשרות לפשרה, יובילו לפילוג ולנתיב ללא הצלחה ומטרה.


2.7.   כוח ההתבוננות:

2.8.   הגדרה(לוסקי 2005): היכולת לדעת את עצמך דרך אחרים ודרך ההתנסויות שלך. ההתבוננות בטבע, באנשים סביב ובהתנסויות האישיות היא משוב להבנה וידיעה עצמית.

2.8.1.      ציטוט:

(1).             “כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם” (משלי כ”ז, י”ט).

(2).             “כי האדם עץ השדה” (דברים כ, יט).

(3).             “ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע, עמי לא התבונן” (ישעיהו א’, ג’).
“מלוא כל הארץ כבודו” (ישעיהו ו’, ג’).

2.8.2.      דיון:

(1).             המים משקפים את ההבעה של האדם המסתכל בהם. אם יחייך אדם לעבר המים, דמות מחייכת תשתקף בהם. ובאם יתבונן בהבעה זועמת, תיראה במים דמות זועמת. הצורה בה האדם מסתכל על העולם היא האופן שבו העולם מסתכל על האדם. בהקבלה, הפסוק אומר שיחס גורר יחס ואנו לומדים, שכאשר אדם אוהב את זולתו, גם הלה יאהב אותו. כל שאנו צריכים לעשות כדי להבין מי אנחנו הוא להתבונן בתגובה שאנו מושכים מהסביבה.

(2).             כאשר אדם נוטע עץ, הוא נוטע שתיל אשר כלל אינו מעיד על צורת העץ הסופית. טיפול אוהב, השקעה יסודית והתמדה יובילו לפריחה יפה ומתן פירות. עץ אשר ינבול או לא יתן פירות יעיד על ההשקה של בעליו. הפסוק אינו מדבר  כמובן רק על העץ במשעות של עץ,
המקרא אומר לאדם תתבונן בעץ ותבין מי אתה. פסוק זה מדגיש את העובדה שאישיותו של האדם, מגמותיו ונטיותיו, מעלותיו וחולשותיו, ניכרות היטב בדמותם של בני הדור הבא. אחת המשמעויות הבולטות לכך היא תחום החינוך. חינוך אינו מתמצה בדיבורים נאותים או במתן ציוויים. החינוך הינו בראש וראשונה מתן דוגמה אישית מצד ההורים. לכן, ככל שההורים יבנו את ביתם על יסודות איתנים יותר, באותה מידה ילבלבו בבית זה עצים צעירים ורעננים ועליהם יגדלו פירות לתפארת.  לחילופין הורים אשר יראו כי גדלים בביתם ילדים בעייתיים אמורים להבין כי זוהי בעיקר עבודתם הם.

(3).             ישעיהו ידוע כנביא זעם. ישעיהו מתריס כנגד התנהגות העם ומזהיר כי התנהגות זו תוביל אותם לאבדון. הנביא אומר בפסוק הראשון כי עם ישראל אינו מתבונן ולכן אינו יודע. הבהמות הפשוטות מכירות את בעליהן ויחסי הגומלין בין הבהמה לבעליה מבוססים על הכרה הדדית, ידיעה והתבוננות. מערכת זו מתנהלת לשביעות הרצון של שני הצדדים. הנביא מזהיר את העם כי חוסר ההתבוננות תוביל לאי ידיעה ומשם קצרה הדרך  לכישלון ואובדן. בפסוק השני מגדיל ישעיהו ואומר כי, אין מקום בו אלוהים לא נמצא. אין זה כלל חשוב לאן האדם יתבונן, על מה יסתכל ולאן יפנה , שם הוא יראה את הקב”ה. המציאות היא כזו שניתן לראות את אלוהים בכל מקום, יש רק להתבונן.

2.9.   סיכום:
המקרא מנחה את האדם להיתבונן על מנת לקבל הבנה לגבי עצמו וסביבתו, הבנה זו תוביל לידיעה שתמנע תקלות .כוח ההתבוננות חוזר על עצמו שוב ושוב על מנת לחדד את ההבנה כי הידע קיים וזמין. אלוהים נותן  את חלקו במשוואה מיוחדת האומרת כי הידע קיים וזמין ומוענק ע”י אלוהים היקום. חלקו של האדם הוא לבקש את הידע ולדעת לקבל אותו. השיטה ודרך הפעולה לקבלת הידע היא ע”י התבוננות ומשוב המתקבל ממנה. אינטליגנציה של התבוננות מתאפיינת ביכולת הכרות אישית דרך המשוב המתקבל מאנשים אחרים, דרך ההתנסויות האישיות ודרך התקשורת האישית עם היקום.


2.10.                    כוח הריפוי:

2.10.1.  הגדרה:
היכולת להבין שככל שאתה לומד, אתה מבין פחות ולכן צומח..

2.10.2.  דיון:

(1).             ספר שופטים.
המוטיב המרכזי של ספר שופטים מחולק לארבעה חלקים:

  • העם חוטא לאלוהים.
  • העם נענש ע”י כיבוש של כובש זר הגורם סבל.
  • העם מבין את חטאו וחוזר בתשובה.
  • אלוהים שולח שופט המציל את העם.

מוטיב זה חוזר על עצמו מספר פעמים בספר שופטים. העם מבין כי טעה ומתקן את דרכיו ההבנה החדשה והתיקון מאפשרים לעם את הראיה כי העונש כבר אינו מתאים להם ואינו משרת אותם. אלוהים שולח שופט אשר מאחד את העם ומסלק את האויב. הרווח הגדול המסתתר מאחורי סיפורי השופטים הוא איחוד העם וקירבה מחודשת לאלוהיו. כוח הריפוי בא במלואו בספר זה, העם אמנם סובל לפרקים, אך לומד את שגיאותיו וצומח מהן.

(2).             ספר שמות פרקים ז-יב. מכות מצרים.
הדוגמא הטובה ביותר לחוסר שימוש בכח הריפוי הוא פרעה. הוא לא נסוג ממכת דם ולא נרתע מן הצפרדעים, לא התפעל מן הכינים ולא נרעש מן הערוב. שרד את הדבר ועבר את השחין, התעלם מן הברד והפנה עורף לארבה, עצם עיניים בפני החושך ועלה על יצועו בשלווה בליל מכת בכורות. פרק הזמן בו נמשכת כל מכה הוא שבוע ולאחר מכן יש זמן התאוששות. פרעה אינו מצליח ללמוד את השיעור בזמני ההתאוששות הניתנים לו. בשיא כוחה של כל מכה, פרעה זועק ומוכן לוותר, אולם כאשר הכאב נגמר הוא שב לסורו. פרעה מסרב ללמוד את הלקח וחוזר על הטעות שוב ושוב רק לגלות כי המחיר אותו הוא נדרש לשלם עולה. מכת בכורות, גורמת לו להבין כי הוא הבא בתור ושזמן קצר מאד נותר לו לחיות, הוא מוותר ושולח את העם. אולם פרעה אשר מראה כי אינו מסוגל ללמוד מהעבר, שוב מתחרט ויוצא למרדף אחרי העבדים הנמלטים. הסוף ידוע לכולם, פרעה שב ומשלם מחיר יקר על יהירותו וחוסר יכולתו שלו ללמוד מהטעויות אותן עשה בעבר.

2.10.3.  סיכום
צמיחה היא ערובה לטיפול מונע. ההבנה כי אתה אינך יודע מובילה ללימוד שאינו נפסק. הלימוד מוביל למניעה. מניעת תקלות וכשלים. חוסר הלימוד מוביל לתקלות ושוב תקלות. כאשר אדם נמצא בחוסר איזון, הוא אינו מתבונן וגם אינו יכול לזהות את התמרורים שהיקום והחיים מראים לו בצמתי הדרך, הוא לא מצליח להגיע אל הייעוד שלו במודעות, הוא לא מחובר אל האור. מאחר שאין דרך אלא לחזור אל האור בתהליך אין סופי של תיקון, אדם פועל באמצעות התת מודע ומגייס לעזרתו מחלות שדרכם הוא לומד על הדרך, המחלות מאפשרות לו להבין וכך להפיק רווח שהוא לא מצליח להפיק בדרך אחרת. הרווח שבא בעקבות המחלה הוא הסיבה למחלה.

 

2.11.                    כח החיסון:

2.11.1.  הגדרה: היכולת ללמוד איך ללמוד ולמצוא את הידע הנחוץ בזמן הדרוש.

2.11.2.  דוגמאות:

(1).             וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר.  וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; וְאֶת-הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ–הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם-רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הוּא יֹשֵׁב בָּהּ–הֲטוֹבָה הִוא, אִם-רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה–הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ.” (במדבר יג. יז-כ)

(2).             “ושמרת את חוקיו ואת מצוותיו אשר אנכי מצוך היום, אשר ייטב לך ולבניך אחריך ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה’ אלקיך נותן לך כל הימים”” (דברים ד, מ).

2.11.3.  דיון:

(1).             סיפור המרגלים  מספר לנו כי משה מבין שהוא חסר מידע חיוני הנדרש לכיבוש, מכיון שאינו מכיר את ארץ כנען. שליחת המרגלים נועדה להתגבר על קושי זה. הפרשה באה להמחיש את החשיבות של מידע מוקדם וידע. משה גם מקבל את הרעיון כי אינו יודע ולכן מוכן ללמוד, משה אינו מתבייש להודות באי הידיעה שלו. הלמידה אומרת כי קודם כל יש לשאול ולנסות להבין את מה שאינו מוכר.
הגישה של משה אומרת את הדבר ההפוך. משה פועל מחוסר ידיעה ורצון ללמוד. איסוף המידע מעניק למשה כלים לקבלת החלטות נכונות וזהו יישום מושלם בכח החיסון.

(2).             משה רבנו ניצב לפני העם, והוא מוסר להם בשם ה’ את עיקריה של תורת ה’. בין השאר הוא אומר: הפרשה מספרת כי האדם נבחן בכך שהוא רואה לא רק את המצב העכשווי, אלא גם את העתיד. האדם נקרא להבנה וחשיבה עתידית, איבחון ובחירת המעשים אשר יגרמו לו להטבה ושפע. על האדם להבחין לא רק בתקלות עתידיות אלא גם בעשיית מעשים אשר יובילו לרווח עתידי.

2.12.        סיכום:
מידע הוא יסוד לתחזוקה של מערכת החיסון והחוסן הנפשי.  אינטליגנציה של חיסון הוא תהליך קליטת מידע שהופך לידע וחלק ממך בדרך יצירתית ובסופו של תהליך הוא הופך למודע – מודעות, כוונה נכונה, הארה ושרות. חיסון הוא מידע חדש שמסייע לאדם להבין מדוע זה קורה לו, איך למנוע, איך לתקן. אינטליגנציה של חיסון מתאפיינת ביכולת להבחין זמן רב לפני התקלה במגמה המסתמנת כדי למנוע אותה. היכולת למנוע תקלות באמצעות מידע זמין שמגיע בזמן הדרוש

  1. ספרות מקצועית:

3.1.   תורה, נביאים, כתובים – הוצאת “עדי” בע”מ תל אביב 1997.

3.2.   32 האינטליגנציות  מהדורה שנייה, מאת דני לוסקי – בהוצאת מכללת לוסקי 2005.

3.3.   פרשה וליקחה מאת משה גרילק – הוצאת “מפיצים”.

לוסקי
לוסקי
ד"ר דני לוסקי PhD - יוצר ומפתח שיטת לוסקי. מפתח מבחני איטליגנציה i32. ראש מכללת לוסקי. יו"ר הלשכה למקצועות בריאות משלימים, מנטור של מנהלי עסקים בכירים במשק. מטפל בשיטת לוסקי - רפואה משולבת - טיפול במחלות וכאב, טיפול זוגי, טיפול משפחתי, טיפול בחרדות, טיפול בדיכאון, טיפול בהפרעות אכילה. ד"ר לוסקי כתב 14 ספרים בנושאי חינוך, זוגיות, בריאות וסודות ההצלחה. 054-4497799