לא כלום
9 בינואר 2015
טעם החיים
11 בינואר 2015

שמחה בצל חרדות

שמחה בצל חרדות / אליזבט ויצמן

שמחה, בהגדרה המילונית, לפי אבן שושן “גיל , ששון, הרגשת סיפוק, מצב רוח עליז”.

רבי נחמן מברסלב: “מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ … שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד”…. (ליקוטי מהר”ן כד’) לפי דברים אלו ר’ נחמן מסביר שהשמחה אינה טבעית, אלה היא פעולה “אף על פי כן” , כי הטבע האנושי הוא להמשך לעצבות , לדאגות. ולכן מצב רוחו של האדם, אינו לפי נסיבות חייו, אלה פרי מאמציו  להגיע לשמחה.

שיטת לוסקי , ” השמחה היא המצפן אל ההצלחות הגדולות ואל הייעוד שלך” , שיטת לוסקי מחדדת שהשמחה היא בסיס הרובד הרגשי , ולכן זהו ערך ליבה. שמחה מביאה שמחה, והיא מגיעה רק מהאדם עצמו ואינה תלויה בגורם חיצוני. ובנוסף , שיש להשתמש בשמחה ככלי, מצפן, ולאן שמשמחה מוליכה את האדם, שם נמצא ייעודו.

 “דע וחשוב וצור והעמד דבר על בוריו”… ספר היצירה מייחס את השמחה ל”צור” פעולה שיש לעשות, אקטיבי, על האדם ליצור את שמחתו.

“כשהנפש מסתכלת בה עצמה ובכוח פעולתה היא באה לידי שמחה, ושמחתה מרובה ככל שמרובה הבהירות שמתוכה היא מדמה לה את עצמה ואת כוח פעולתה”.(שיפנוזה)

“דע כי התנסויות שלך,והאנשים סביבך הם המראה שלך” – התבוננות, ההסתכלות על הסביבה, אנשים, טבע , תהליכי עולם, חוויות של האדם והביטוי שלהם בתוכו, הסתכלות  עצמית, מה החלק העצמי בנעשה, ללא אשמה הרי העולם בנוי מסיבה ותוצאה. עצם התבוננות מביאה לפתרון ע”י יציאה מתוך הסיטואציה מראה את האפשריות , מובילה לשמחה.

“דע כי ככול שתלמד יותר, תדע פחות”- ריפוי, הידע הוא אין סופי , ולכן אדם שהטמיע זאת , יודע שככול שהוא ילמד , הוא ידע פחות, ולכן זה גורם לתמימות, לצניעות, לשמחת חיים משום שהסקרנות, גירוים תמידיים, וכן מההבנה שתמיד יש מה ללמוד.  הריפוי הוא בידיעה שהאדם בעולם כדי ללמוד וללמד.

“דע כי ללמוד איך ללמוד הוא המורה הפנימי שלך”- חיסון, המידע האנושי נאגר בDNA, שמכיל את כול הידע בעבר ובעתיד, האדם ימצא את הידע שדרוש לו , בזמן שיזדקק אליו, כול פיתרון תמיד זמין, ולכן עצם הידיעה מביאה את האדם לרוגע ושמחה , בכך שיש תמיד לאדם את התשובה לאתגר , ולכן אין פחד מהאתגר כי דרך התמודדות ידוע.

“דע כי החיים הם תוצאה וגילוי של הנסתר מעיניך”- גילוי, העולם, המציאות הוא תוצאה של רצון האמיתי, הבלתי מודע של האדם. העולם ,הוא אנרגיה, משתנה , הפועלת לפי ההסכמות והרצונות ,הערכים והכוונות של האדם כיחד וכאנושות. ולכן הידיעה הזאת נותנת שמחה שיש לאדם את הכוח לשינוי המציאות של חייו.

“עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בהתחלתן, והתחלתן סופן כשלהבת קשורה בגחלת”

ספר היצירה מסבי ר לנו שתחילת הספירות-כוח האור , וסופן –כוח הגילוי  קשורים יחד, גם מ”סוף מעשה במחשבה תחילה” , שמטרת הירידה בעץ זה המציאות של האדם , ולכן יש לחשוב על מטרה זו כבר בתחילת הדרך, ובנוסף בגילוי שהיא הספירה האחרונה מתאספים בה כול הכוחות , כמו הראשונה – האור שהיא המקור של הספירות.

כאשר זוג חי באיזון ברובד הרגשי נראה זוגיות המניבה אהבה ושמחה . כאשר הזוג מבין שיש  “לקבל את המציאות ולטפל בסיבה לצורך שיוני התוצאה”, גילוי- הזוג יודע שהמציאות שהוא חווה זה בידיו , והוא פועל לשינוי , שנעשה ע” הצבת מטרות ויעדים משותפים מתוך הרצון החופשי ושיוון ערכי בין בני הזוג ובכך הם צומחים ומתפתחים אישית וזוגית.

“ללמוד איך ללמוד ולמצוא את הידע הדרוש בזמן הדרוש” , חיסון- מתוך הבנה של כוח זה ,הזוג פועל מתוך שלווה שכול גשר שיש לחצות בעתיד ,הידע יגיע, וגם פועל מתוך ענווה , ללא צדקנות, מהבנה שאין הם יודעים הכול ,אינם יודעים את הנסתר. לפי סיפרה זו הזוג המאוזן פועל בריחוק אך יחד, מתוך אמון לשותפות, מתוך ידיעה שאת המידע, “השיעורים” שכול אחד חווה בעצמו , הם חולקים בזמן הנכון והדרוש.

“להבחין שככול שאתה לומד יותר, אתה מבין פחות” ,ריפוי –  משום ההבנה שהידע הוא אין סופי, אין צורך ללחוץ על בן הזוג לשותפות, ברבדים השונים, כי כל אדם הוא עולם ומלאו , ויהיו להם שנים רבות  לחקור ולשתף את עולמם.

ואת הנ”ל נוכל להשיג ע”י התבוננות, “לדעת את עצמך דרך אחרים ודרך ההתנסויות שלך”- מתוך הסתכלות עצמית בתוך הזוגיות, וההבנה של השתקפות , מתוך נטילת אחריות, ללא אשמה וכעס על השותף. וההבנה שהשינוי מתחיל באדם עצמו והבן זוג ישתנה כתוצר לוואי , החזר השתקפות, בעקבות שינוי המראה.